נעה פב ידעה תמיד מה היא רוצה לעשות בחיים, אלא שהיא היתה צריכה לעבור כברת דרך ולאזור אומץ כדי ללכת עם החלום עד הסוף - להיות זמרת יוצרת. לאחרונה הוציאה סינגל ראשון אותו כתבה באחד מהסגרים של הקורונה ובאמצעותו היא מקווה לסלול את דרכה אל הבמות הגדולות ולא פחות חשוב מכך - להוות השראה עבור אחרים לקום ולעשות צעד לעבר החלומות שלהם.
לגעת בלבבות
פב, בת 24, עברה עם משפחתה בגיל שלוש לקיבוץ הסוללים. היא התחנכה וגדלה בקיבוץ, ובצבא שירתה כמש"קית שלישות. לאחר שהשתחררה נסעה לחו"ל לטייל ולעבוד. לפני שנתיים עם תחילת מגפת הקורונה חזרה לארץ. עכשיו עיקר הפעילות שלה מתמקדת בתל אביב והיא חוזרת בסופי שבוע לקיבוץ "לבקר את ההורים ולאכול קצת אוכל של בית", כדבריה.
החיבור שלה לעולם המוזיקה התחיל כבר מגיל צעיר כחברה בלהקת 'אפרוחי העמק' – הלהקה הייצוגית של שמשית והסוללים ובמקהלת שני - מקהלה רב־תרבותית בבית האמנויות בעמק יזרעאל, שבה שרות נערות יהודיות וערביות מכל האזור, איתה הופיעה ברחבי העולם. "תמיד אהבתי לשיר ואהבתי את הבמה", היא אומרת, "הייתי קשורה למוזיקה, כתבתי והלחנתי וגם עשיתי בגרות במוזיקה".
בתל אביב למדה במכללת BPM, מכללה למוזיקה והפקה, שם עשתה את צעדיה הראשונים בעולם המוזיקה במסלול של זמרים יוצרים. כזמרת יוצרת - גם כותבת ומלחינה - יש באמתחתה עוד שירים רבים שמחכים לצאת לאור. "בהתחלה הייתי כותבת יותר בשביל עצמי – כתיבה רגשית על כל מיני דברים שהייתי צריכה להתמודד איתם בתקופת התיכון. אהבתי גם להלחין את הטקסטים כי זה הפך את זה להרבה יותר רגשי ואמיתי עבורי".
מתי הבנת שהמוזיקה היא מה שאת רוצה לעשות בחיים כמקצוע עיקרי?
"זה מסוג המקצועות שאתה יודע תמיד שאתה רוצה לעשות את זה אבל צריך לאזור אומץ. לא היה לי אומץ הרבה שנים וכשנסעתי לארצות הברית אחרי הצבא וטיילתי ועבדתי, הרגשתי שאני יוצאת קצת מהבועה שלי והבנתי שאנשים פשוט עושים מה שבא להם בעולם הזה. כל החיים הרגשתי שאני צריכה לחפש את המטרה והמשמעות בעולם הזה. בשלב מסוים פשוט הבנתי שאני לוקחת את החוזקה הכי גדולה שלי ומשתמשת בה כדי להשפיע על אנשים ולגעת בלבבות שלהם. אזרתי אומץ והלכתי עם החלום".
סגנון קליל
סינגל הבכורה שלה 'משהו חייב לקרות' הוא טקסט חשוף על חוויותיה האישיות ועל ההבנה הפנימית שלה שעכשיו זה הזמן לפרוץ גבולות ולא לוותר.
"השיר מדבר על זה שאני רוצה שמשהו יקרה, אבל אני לא יכולה לשבת ולחכות. כתבתי את השיר לפני שנה בערך בתקופת אחד הסגרים של הקורונה", היא משתפת, "גרתי אז בתל אביב וחזרתי לחודש לצפון. הרגשתי שאני בתקופה קצת מבלבלת, הקורונה די הכריחה כל אחד למצוא את הכיוון שלו בהתאם למה שקיים כרגע ואני הרגשתי שאני לא בהכרח נמצאת איפה שאני הכי רוצה להיות ושאני לא מגשימה את עצמי. הרגשתי שאני יכולה לעשות המון דברים וטכנית אני לא יכולה כי כרגע יש משהו גדול מאיתנו. הייתי קצת עצובה וכל הזמן היו אומרים לי 'אל תדאגי, נחזור לשגרה'. רציתי לעשות דברים גדולים עם החיים שלי".
השיר בסגנון אר.אנ.בי עכשווי והוא משלב גם פופ ונגיעות של היפהופ. "כשאני כותבת שיר ומלחינה אותו, אני לוקחת את מה שהמוזיקה מביאה ממני. אם אני לא אדבוק בזה ובסגנון שלי, אז אני פשוט אהיה עוד אחת מהרבה אנשים שרוצים להיות מוזיקאים. אני כותבת בעיקר על דברים שקורים לי בתקופה הזו שבה אני מחפשת את עצמי, אם זה בזוגיות או קריירה".
לאיזה קהל את מכוונת?
"עיקר הקהל שלי הם אנשים אחרי הצבא עד גיל 30 אבל גם חבר'ה צעירים יותר ובני נוער. יש לי הרבה טקסטים שעוד לא יצאו החוצה שהרבה בנות יכולות להתחבר אליהם ולהבין מה אני מרגישה".
איך התגובות לסינגל?
"מלא אהבה. זה מאוד מרגש, אני מקבלת רק תגובות טובות של הרבה אנשים שמאוד אהבו את השיר, זה כיף ולא מובן מאליו בכלל. אני לוקחת טקסט שהוא כן ואמיתי שבא מהלב ואני מוסיפה לו מוזיקה בסגנון קליל שהרבה אנשים מצליחים להתחבר אליו".
הגשמה עצמית
עם כל האהבה למקצוע, פב מודה שהיא בחרה בתחום קשה. "כשאני אומרת להם שאני זמרת, הם ישר אומרים 'לכי תלמדי משהו, למה את מבזבזת את הזמן שלך'. זה מעצבן אותי. מחנכים אותנו להגשים את עצמנו ובסופו של דבר אומרים לך, 'לך תלמד, תעשה תואר ואת מה שכולם עושים'. ולא, אני חושבת שיש כל כך הרבה כישרונות מבוזבזים והרבה אנשים שיכולים לעשות דברים גדולים שמוותרים רק בגלל האמירות האלה".
פב אמנם רק בתחילת דרכה ובקרוב תתחיל להופיע בבמות קטנות בתל אביב, אך היא שואפת להגיע רחוק.
"אני ממש בהתחלה. עיקר העבודה שלי כרגע זה הסינגל ועוד סינגל שאני עובדת עליו שייצא בחודשים הקרובים, אבל אני חולמת בגדול; אני רוצה להגיע גם לקהל מחו"ל, אבל כרגע אני מתמקדת בלהגיע לבמות הכי גדולות בישראל ולעבוד עם האנשים הכי בולטים בתעשייה. אני חושבת שאם אתמקד במטרה כל הזמן ולא אוותר למרות שזה קשה, בסופו של דבר אוכל להגיע למקומות מדהימים. לכל אחד מאיתנו יש מטרה של מה שהוא רוצה לעשות בחיים והמוזיקה היא התשוקה שלי".
את נוסעת לעתים קרובות מהעמק לתל אביב. זה מקשה עלייך ליצור את המוזיקה שלך?
"להפך, אין תחושה יותר כייפית מזו. תל אביב זה נחמד ויש הזדמנויות לקריירה, אבל אין כמו לחזור הביתה להורים לצפון. יש טבע ושקט ואוויר נקי. יש לי הרבה יותר על מה לכתוב כשאני מתחברת לעצמי ולצד הכנה שלי שנמצא בצפון ופחות בתל אביב".
