כבר חצי שנה שמיכל אלבז מתעוררת בכל בוקר אל הנוף הפתוח של שדות עוטף עזה - שינוי מרענן בהחלט אחרי מפלצות הבטון שחיכו לה מחוץ לחלון בבית הקודם ברובע ט"ו באשדוד.
ואם לרגע שכחתם במי מדובר נזכיר שמדובר ביפהפייה שכיכבה על בסיס קבוע באשדוד הודות לרעמת תלתלים בלתי מתפשרת ומאבק מרשים על תואר מלכת היופי של ישראל.
אז כן, הבנתם נכון, הגברת המתולתלת מאשדוד כבר לא ממש מאשדוד וזה אחרי שאבאמא החליטו לעזוב את העיר לטובת השקט של קיבוץ ניר עם. יורשת העצר עלתה על העגלה והתקפלה דרומה ביחד איתם.
"כיף לי בשקט שיש פה, במרחבים הפתוחים, עם הריחות הנעימים שמגיעים מהשדות הסמוכים, האנשים החמים שיש פה, ובכלל האווירה כאן מדהימה. אני יודעת שבעוטף עזה המצב יכול להיות די נזיל, אבל כרגע ממש טוב לנו", מסכמת אלבז חצי שנה ראשונה בכפר.
שלח לי שקט
אלבז (24) נולדה וגדלה באשדוד. היא למדה בתיכון מקיף ח' במגמת מדעי המחשב ופיזיקה, הייתה תלמידה מצטיינת ברמה כזו שבצבא שלפו אותה ליחידה 8200 של חיל המודיעין.
אחרי השחרור יצאה עם החבר לטיול של שנה בדרום אמריקה ובימים אלו היא לומדת הנדסת חשמל ומחשבים באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע. בין לבין, כאמור, היא גם השתתפה בתחרות מלכת היופי של ישראל.
מיכל, אז איך החיים כקיבוצניקית?
"המעבר הזה התבשל אצל ההורים שלי כבר כמה שנים. אנחנו מתגוררים בהרחבה של הקיבוץ ומאוד כיף לנו. יש פה פרות, סוסים, פרדסים ובעיקר המון מרחבים פתוחים. זה מה שאנחנו אוהבים מאוד. עכשיו זו גם תקופת הפריחה הגדולה של הכלניות ויש חגיגה גדולה של 'דרום אדום' וכולנו חלק מזה".
ולא חסר לך קצת עיר בין כל הפסטורליה הזו?
"אם אני רוצה טיפה רעש אני קופצת לביקור. אשקלון ממש קרובה ואין שום בעיה לקפוץ לחברים ולחברות שנשארו לי באשדוד".
מצאתם זמן טוב יחסית לעבור. אשדוד הפכה לעיר אדומה ואצלכם "דרום אדום" זה בעיקר כלניות. אפילו הקסאמים בפגרת קורונה.
"ככה זה נראה בינתיים. באמת מדובר בתקופה שקטה ונינוחה, אין אזעקות וצבע אדום וגם אין שום פיצוצים של קסאמים. במשך כל התקופה שלנו כאן הייתה אזעקה אחת או שתיים וללא נפילות. ברור שהיו חששות לפני שעברנו לכאן, אבל אני חושבת שמישהו צריך לבוא ולגור פה.
"יש חשיבות גדולה במגורים במקום הזה של הארץ. חוץ מזה, אם נוציא את כל הרעשים מסביב הרי שהאזור הזה באמת מהמם".
תכל'ס, מה המרחק בין הבית שלך לגבול עם עזה?
"כמה מאות מטרים. אנחנו הולכים לפעמים לטייל ועולים למצפה נביה מרעי. הוא נמצא ממש מול גדר המערכת ומשם אנחנו מתצפתים על עזה ובכלל על כל הסביבה. יש שם בסמיכות מאגר מים מהמם וגם מוזיאון מים שכרגע סגור בגלל הקורונה. יש פה איפה לטייל".
את האמת, לא היה שלב לפני שעברתם ששאלת את ההורים "מה אתם עושים לי"?
"היו הרבה שאלות ותהיות. זה תהליך שנמשך כמה שנים שהתחיל כשהייתי תלמידה בתיכון. עם הזמן התחלתי להפנים וגם להבין. היום אני מאוד מבסוטית, גם בשבילם. הם הגיעו למקום שהם רצו להיות בו. המעבר הזה היה באמת קודם כל בשבילם".
ואני מבין שלא רק שאין תקיפות ארטילריות, גם נגיף הקורונה לא תקף את הקיבוץ?
"ממש ככה. בקיבוץ כמעט ולא היו מקרים של קורונה. פה אפשר להסתובב חופשי בלי שום בעיה של צפיפות או ריבוי של אנשים".
חשמל בכפות ידיה
אלבז, כאמור, פרצה לתודעה הציבורית כשהשתתפה בתחרות מלכת היופי, אבל במקרה שלה כל נושא הדוגמנות תמיד היה משני. מבחינתה היה ברור שהייעוד שלה הוא בתחום האקדמי, והכיוון שאליו היא הלכה - לימודי הנדסת חשמל באוניברסיטת בן גוריון - קשור מן הסתם לרקע המשפחתי.
קראו עוד>>
אביה, בני, הוא מהנדס חשמל שעובד בראשון לציון. "בהחלט אפשר להגיד שאבא עזר לי ללכת על התחום הזה. זה תחום שמאוד מעניין אותי", אומרת אלבז.
ואביה היה מן הסתם גורם מרכזי גם במעבר לקיבוץ. אלבז מספרת שהוא הכיר את אמא שלה, פנינה, כיום מנהלת במחלקת הרווחה באשקלון, בעת שירותם הצבאי בגרעין נח"ל.
כשההורים החליטו למסד את הקשר ביניהם הם החליטו לגור באמצע בין שדרות, המקום שממנו הגיע האבא, להרצליה שממנה באה האם. אשדוד הסתתדררה להם בדיוק, אבל ברבות השנים הם החליטו לנסות משהו אחר - וכך מצאה את עצמה המשפחה, שכוללת מלבד מיכל גם את אחיה הקטן יונתן (16), שלומד בכיתה י"א בתיכון שער הנגב, נודדת לניר עם.
"אבא שלי גדל בשדרות והוא רצה לחזור לאזור הזה שממנו בא. שדרות העיר לא הייתה אופציה והרצון לגור בבית פרטי מול מרחבים ושדות קסם להם מאוד. קיבוץ ניר עם נמצא בסמוך לשדרות וגם לאשקלון, שם אמא עובדת ולשם גם עברו לפני חמש שנים סבא וסבתא שלי מצד אבא, בגלל כל ענייני הקסאמים, האזעקות והצבע האדום שהיה פה".
את יודעת שבאשקלון כל הזמן מדברים על זה שהם עיר תחת הפגזות.
"אתה מבין? גם באשדוד איפה שהתגוררתי היו אזעקות וטילי גראד. כל מקום שלא תבחר באזור הזה של הדרום עלול להיות מסוכן. ההורים שלי לקחו בחשבון את כל האפשרויות והחליטו שמה שמתאים להם בעת הזו זה לגור בקיבוץ שנמצא במיקום הזה".
וזה שהשארת מאחור את יחיאל אילוז החבר שלך, זאת לא בעיה?
"בהתחלה הוא לא הבין מה יש לנו לחפש כאן, אבל אחרי פעם או פעמיים שהוא הגיע לבקר גם הוא התאהב. הוא גם מאוד אוהב ללכת לחוף זיקים הסמוך לצלול ולדוג".
מה תרצי להיות כשתהיי גדולה?
"נראה לי מהנדסת....".
ומה עם תחום היופי והדוגמנות?
"זה כבר פחות מושך אותי".
לא חשבת להמשיך בתחום?
"במקביל לתחרות מלכת היופי הייתי בסוכנות דוגמניות, דגמנתי פה ושם, אבל לא חשבתי למנף את זה. גם יצאתי לטיול ארוך בעולם והשתחררתי מהדוגמנות. אני אוהבת לאתגר את עצמי מבחינות אחרות".
לסיום, יש שאלה שאני חייב לשאול אותך. את בטח כבר מנחשת - עם כל הרעמה הזו שלך, מתבלבלים בינך ובין יובל דיין?
"האמת שבתקופת 'דה וויס' הרבה התבלבלו ושאלו אם אני יובל דיין. זה קרה בכל מקום שהלכתי אליו. שתינו אשדודיות, אבל זה היה גם מחוץ לאשדוד. בתקופה האחרונה זה כבר קורה הרבה פחות".
לעדכוונים: חדשות הקיבוץ
