בעתירה שהוגשה בימים אלה לבית המשפט המחוזי מרכז נטען כי המועצה המקומית גזר, המשרד להגנת הסביבה והיחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבנייה, מאפשרות את פעילותו של מתקן לקליטת פסולת אורגנית לכאורה בניגוד להוראות התכנית החלה בשטח, אשר אפשרה קליטה והטמנה של פסולת יבשה בלבד, ואסרה באיסור חמור קליטה של פסולת אורגנית.
2 צפייה בגלריה
עו"ד שלי לב שרמן
עו"ד שלי לב שרמן
עו"ד שלי לב שרמן
(צילום: רותם שביט)
בכך טוענת העותרת, חברת מ.ע.ל.ה מחזור המפעילה מתקן סמוך, פועלות הרשויות בניגוד לאינטרס הציבורי ובניגוד לחוקים שהן עצמן קבעו. עוד טוענת העותרת כי "תוקף רישיון העסק של האתר פקע, וכי אין לחדשו בשל היות הפעילות בניגוד לדיני התכנון והבנייה ודיני רישוי עסקים".
בעתירה מצוין כי בשנת 2007 הוכשר שטח בשדות קיבוץ נען לשמש כאתר זמני לכריית חול ולהטמנת פסולת יבשה למשך 8 שנים בלבד, מתוך מטרה שלאחר מכן תשוב הקרקע לשמש למטרות גידול תנובה חקלאית. זאת, במטרה להתמודד עם "הדרישות ההולכות וגדלות לחול לתעשיית הבנייה והסלילה מחד ועם החוסר של אתרי הטמנה של פסולת יבשה מאידך, תוך כדי שמירה על הייעוד המקורי לחקלאות", כפי שנכתב בתוכנית החלה על המקרקעין שבשטחו הוקם האתר.
2 צפייה בגלריה
בית משפט
בית משפט
בית משפט
(אילוסטרציה: shutterstock)
ואולם, מהעתירה שהוגשה באמצעות עורכי הדין יובל גלאון ושלי לב-שרמן, ממשרד שביט בר-און גלאון צין ויתקון ושות', עולה כי חרף איסור חמור על קליטת פסולת אורגנית בשטח האתר - הוקמה בו תחנת מעבר קבועה לפסולת אורגנית.
כאשר פסולת מסוג זה מטופלת במתקן אשר לא יועד לצורך כך, עשויה להיפגע היכולת לעשות בקרקע שימוש למטרות חקלאיות. לפי העתירה, התחנה קולטת ומטפלת בפסולת כגון גזם, פסולת טיאוט רחובות המכילה שמנים ורכיבים אורגניים ועוד. כל זאת, נכתב בעתירה, נעשה באופן העומד בניגוד להוראות התכנית ועל כן באופן בלתי חוקי לכאורה.
בעתירה צוין כי לא די בכך שאתר הפסולת האורגנית פועל בניגוד לתקנות, הוא אף "נהנה מרוח גבית בחסות הרשויות האחראיות על פעילותו - המועצה המקומית גזר והמשרד להגנת הסביבה, וכן היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבנייה המודעת לטענות בדבר פעילות בלתי חוקית שנעשית באתר אולם נמנעה מלפעול בעניין".

"חוסר סבירות קיצוני המחייב את התערבותו של בית המשפט"

העתירה מפנה אצבע נגד המועצה המקומית גזר, ראשת העיר וראשת רשות הרישוי, גב' רותם ידלין וכן נגד גורמי רישוי העסקים והתכנון במועצה, בטענה כי פעלו בניגוד לתיקון החדש לחוק רישוי עסקים (תיקון 34) משום שלא ביטלו את הרישיון עסק לצמיתות שניתן לחברה המפעילה את אתר הפסולת האורגנית – כפי שהיה אמור להיעשות ביחס לכל תחנות המעבר בארץ.
כנגד המשרד להגנת הסביבה נטען בעתירה הוא "נמנע מהפעלת סמכותו לבחון את ביטול האישור לאתר הגזם, בשל העובדה כי קליטת פסולות אסורות באתר עשויה להביא, פוטנציאלית, לכדי מפגע סביבתי ופגיעה ביכולת שיקום הקרקע והשבתה לייעוד חקלאי". עוד נכתב כי המשרד "פעל באופן לא חוקי בכך שנתן את אישורו לרישיון העסק למרות שלא היה בידיו מידע חיוני כלל על האתר".
כנגד היחידה הארצית לדיני התכנון והבנייה נטען כי למרות שיודעה על המחדל, זו "נמנעה מהפעלת סמכותה לבחון את האפשרות להפקיע את סמכות האכיפה מידי הוועדה המקומית, בהתאם לחוק ולהנחיית היועץ המשפטי לממשלה".
לסיכום נכתב בעתירה "הימנעותן של הרשויות המשיבות מלפעול כנגד פעילות בלתי חוקית לכאורה, עולה כדי חוסר סבירות קיצוני המחייב את התערבותו של בית המשפט".
ממועצת גזר נמסר בתגובה:
במתחם המתואר בכתבה פועלת מטמנה בהתאם לתכנית מקומית שייעדה את המקרקעין כאזור כרייה והטמנה של פסולת יבשה ולפי תכנית מתאר ארצית. לפי בדיקת הועדה המקומית והמועצה האזורית, המטמנה פועלת בהתאם להוראות התכנית לפי היתר שניתן לה ורישיון עסק עוד מלפני עשור. בנפרד מהמטמנה, פועלת תחנת מעבר לגזם ברישיון ובהתאם לאישורים ולתנאים מיוחדים של המשרד להגנת הסביבה המפקח עליה. תחנת המעבר מטפלת בהפרדת פסולת יבשה מגזם שנאסף מתושבי הרשויות בסביבה כגון רחובות, רמלה, מועצה אזורית גזר, קרית עקרון ומזכרת בתיה.
מאחר ופסולת גזם נאספת מהרשויות כפסולת מעורבת ולאו דווקא כפסולת "נקייה" (למשל רהיטים וקרטונים לצד גזם), תחנת מעבר זו מחויבת בביצוע פעולות מיון והפרדה בהתאם להנחיות מיוחדות של המשרד להגנת הסביבה, רישיון העסק ותקנות רישוי עסקים.
הפסולת גושית מופרדת למחזור או הטמנה וכיו"ב, ואילו פסולת הגזם שהופרדה נדחסת, נטחנת ומסולקת מהמקום במשאיות לאתרי מחזור אחרים כגון אתר דודאים.
לבדיקת אגף הפיקוח ומתשאול שבוצע במקום לאחרונה עולה, כי מפעילת תחנת המעבר מודעת היטב לתנאי הרישיון שלה, והיא נתונה לפיקוח של המשרד להגנת הסביבה ושל הועדה המקומית והמוא"ז. יצוין כי העתירה הוגשה כבר לפני מספר חודשים, כאשר בקשה שהגישה העותרת לקבלת צו ביניים - נדחתה על הסף תוך חיוב העותרת בהוצאות".