משפחתו של אלון ברנר ז"ל מקיבוץ מזרע, שנהרג לפני כחודשיים בזמן שעבד ברפת של הקיבוץ, מתקשה להתאושש. מותו הטרגי והפתאומי של מי שהיה דמות מוכרת בקיבוץ ובעמק היכה בהלם את משפחתו וחבריו הקרובים. עכשיו אחותו הצעירה שני ברנר נפרדת מאחיה שהיה בשבילה דוגמה ומודל לחיקוי.
"הוא היה החבר הכי טוב שלי. היה לנו קשר מאוד מיוחד", סיפרה השבוע, "היינו משוחחים כל יום בטלפון. הייתי מספרת לו הכל, מתייעצת אתו ומקשיבה לו. אני לא מגיעה לקרסוליים שלו. אני שואפת שאולי עכשיו אני אצליח לעשות קצת ממה שהוא עשה".
אלון ז"ל נולד וגדל בקיבוץ מעוז חיים בן בכור להוריו יוחי ותלמה. לאחר לימודיו התגייס לגולני ובהמשך השירות עבר קורס קצינים ושירת כקצין בגבעתי. לאחר נישואיו לאשתו פועה הם עברו להתגורר בקיבוץ מזרע ונולדו להם ארבעה ילדים. אלון ז"ל למד חינוך באוהלו והיה 10 שנים מורה לספורט ולאחר מכן ניהל בית-אבות ומאוחר יותר היה אחראי על ריכוז הבריאות במזרע. בשנים האחרונות הוא עבד בחקלאות שהייתה כל עולמו.
"הנתינה שלו והחשיבה על האחר הייתה מה שייחד אותו", מספרת האחות, "הנתינה הזו הייתה אצלו בכל דבר, מהדבר הכי גדול שהתבטא בתרומת כליה שהוא תרם ב-2013 ועד הדברים הכי קטנים כמו עזרה לנזקקים וחלוקת אוכל לחגים. האכפתיות לאחר הייתה נר לרגליו. אנשים אהבו אותו והוא הצליח לגעת בהם. הרבה יותר ממה שידעתי. ראיתי את זה לצערי רק לאחר שהוא נהרג. זה היה הלם. אמרתי לאשתו שאחרי שהוא נהרג גיליתי כמה דברים טובים הוא עשה שלא ידעתי".
ביום חמישי ה-30 במרץ בזמן שעבד ברפת של הקיבוץ נפגע אלון מטרקטור וגורמי הרפואה שהוזעקו לרפת נאלצו לקבוע את מותו במקום. "אשתו של אלון התקשרה אלי אחרי הצהריים ואמרה לי שקרה אסון", משחזרת שני, "היא לא פירטה, אבל שמעתי דרך הקול שלה שמשהו לא טוב קרה. אחרי זה היא התקשרה לבעלי וסיפרה לו. הוא בא אלי לספר לי. זה היה מחזה קשה".
איך המשפחה, אשתו והילדים מתמודדת מאז האסון? מי עוזר להם?
"אנחנו כולנו, כל המשפחה ביחד מאד מאז האסון ותומכים אחד בשני. זה לא פשוט, ברגע אחד פתאום מתהפכים לך החיים. קשה לאבד ככה בן אדם כזה. לא הייתה בו טיפת רוע. אין אנשים כאלה. זה לא נתפס. זה כאב שאני יודעת שהוא לא יעבור אף פעם. הוא השאיר אותנו אבודים".
קראו גם:
איזה אבא הוא היה לילדים שלו?
"הוא היה אבא דאגן ממש. מאוד דאג לילדים שלו וגונן עליהם. כל מה שהיה חשוב לו בחיים היה שהם יהיו מאושרים ושיהיה להם טוב. הוא כל כך אהב אותם והם אותו".
חשבתם איך להנציח אותו?
"אני חושבת על זה, אבל אני עדיין בתוך האבל והעצב. ברור לי שאנציח אותו באיזושהי דרך. זה חייב להיות. לא יכול להיות שאלון ימות והעולם ישתוק".
