שרה ישראלי, חברת קיבוץ מזרע, יצאה לפני שבע שנים לגמלאות מעבודתה כמורה, אך כששמעה על מערכת החינוך שנפתחה במזרע לילדי קיבוץ גבים שפונו מעוטף עזה היא נרתמה לסייע והחליטה לחזור וללמד את ילדי המפונים בהתנדבות.
1 צפייה בגלריה
שרה ישראלי. מאתגר
שרה ישראלי. מאתגר
שרה ישראלי. מאתגר
(צילום: פרטי)

"ההיענות שלי הייתה ספונטנית. אפילו לא ידעתי בדיוק במה מדובר, אבל כשיש מפונים במצב כזה לא מסרבים" היא מסבירה את הצעד הלא שגרתי שעשתה, "אני מרגישה שזו משימה חשובה. זה מה שמחזיק אותי וחשוב לי מאוד לעשות את זה".
ישראלי (73), התחילה את דרכה במערכת החינוך כמורה בקיבוץ המעפיל ולאחר מכן בקיבוץ מזרע ובהמשך בבית הספר היסודי אופקים בקיבוץ מרחביה. בסך הכל לימדה 38 שנים.
לפני כחודש הוקמה בקיבוץ מזרע מערכת חינוך מלאה עבור ילדי קיבוץ גבים, הכוללת פעוטון, גנון, גן טרום חובה וחובה ובית הספר היסודי "גבימזרע" - בית ספר יסודי חדש, שהוקם בתוך קיבוץ מזרע עבור תלמידי קיבוץ גבים, בשיתוף משרד החינוך. במערכת החינוך החדשה שנפתחה לומדים ילדי כיתות א'-ו' ואילו תלמידי ז' עד י"ב השתלבו בבית הספר התיכון "עמקים תבור".
ישראלי מלמדת את כיתה ה' בבית הספר החדש את מקצועות השפה והמתמטיקה, אך גם עוסקת הרבה בעניינים החברתיים של התלמידים. "הילדים מאוד מתגעגעים הביתה. לא פשוט להם להתרגל למסגרת החדשה", היא מספרת, "יחד עם זאת הם מאוד נאמנים אחד לשני ותומכים אחד בשני. חשוב להם שהקבוצות ישמרו על המסגרת, ההרגלים והדברים שהם בנו בעיקר בתחום החברתי".
על אף הקשיים משתדלת ישראלי לעזור ככל יכולתה במה שניתן. "הכל כל-כך ארעי, זה בית ספר מאוד לא תקני – בכל כיתה לומדים בין שמונה לעשרה ילדים. ילדים באו והלכו תוך כדי וזה מאוד מאתגר ולא יציב. אני משתדלת בעיקר לא להפריע. לי באופן אישי העבודה לא פשוטה, בעיקר לשמור על קשב וריכוז של הילדים. הם מאוד נתונים לגירויים סביבתיים. בנוסף המון זמן לא הייתה להם מסגרת של בית ספר וקשה להם לחזור למסגרת שממנה הם יצאו".

קראו גם:

איך היה לחזור ללמד אחרי שבע שנים?
"יצאתי אמנם באופן פורמלי לגמלאות אבל כל השנים המשכתי והתנדבתי בבית הספר אופקים שאני שומרת לו אמונים, אז ההתנדבות הזו הייתה המשך טבעי בשבילי".
חברי גבים מפרגנים להיענות שלך ובכלל למה שחברי מזרע עושים למענם?
"הורי הילדים מפרגנים מאוד על ההיענות וההתנדבות".
מה תיקחי איתך הלאה מכל התקופה הזו?
"קיבלתי פרופורציות בחיים, בינתיים זכינו לחיות במקום שיחסית נותן יציבות וביטחון בעוד שאחרים אין להם את זה".