היום, ה-7 באוקטובר 2024, יום השנה למתקפת הטרור של חמאס יתקיים טקס הסרת הלוט להקמת 'חורשת נעמה' בקיבוץ שדה נחום להנצחתה של נעמה מועלם ז"ל שנרצחה בפסטיבל נובה.
אתר ההנצחה, שבו הוצב הרכב של נעמה ז"ל כמיצג מרכזי, גם ינציח גם את כל נרצחי המסיבות ב-7 באוקטובר. הפרויקט המרגש והיחיד במינו, שמוקם בלב הקיבוץ בימים אלו, יכלול גם עצי נוי ופרי, ספסלים ונדנדות, פסלים של דמויות בתנועה, מאות כלניות שהכינו במו ידיהם תושבי הקיבוץ, חברים ומשפחה, רחבת כינוס ולימוד ומיצגים נוספים.
"אנחנו רוצים להביא את הרוח של נעמה לתוך החורשה", אמרה האם השכולה רחל, "נעמה הייתה אדם שמח ועצמאי מאוד. אישה חיובית, אופטימית שרואה את הטוב. הקמנו מקום שיהיה כיף לשבת בו ושישרה רוגע. בתוך כל הכאוס הזה שאנחנו נמצאים בו אנחנו משוועים לרוגע, לשבת באיזשהו מקום, לנשום אוויר ולהיטען מחדש".
לא שידרה דאגה
נעמה מועלם ז"ל בת ה־28, עורכת דין במקצועה, יצאה לפנות בוקר של ה-7 באוקטובר לפסטיבל נובה ביער רעים לאחר שבילתה עם משפחה בארוחת חג בקיבוץ. "באותו הערב שהיא הייתה אצלנו סיימנו את הארוחה אצל הדוד שגר סמוך אלינו וחזרנו ברגל הביתה", משחזרת רחל את הרגעים האחרונים עם בתה, "היא סיפרה לנו בדרך שהיא הייתה יום קודם בחוף פלמחים ושיש שם בתים על הים - היא מאוד אהבה את הים. זה היה חלום שלה לגור שם. חזרנו הביתה והיא התחילה להתארגן לנסיעה. היא נסעה עם האוטו הירוק שלה שכולם קראו לו 'הצפרדע' - אופל קורסה שהייתה מזוהה איתה המון שנים. אני זוכרת שהלכתי לשפוך את הפח, ראיתי אותה עוברת ונפנפתי לה לשלום. אחר כך דיברתי איתה שוב ב-01:30 בלילה. היא הייתה בדרך והתקשרתי לשאול מה שלומה. דאגתי לה והיא אמרה לי: 'אמא, הכל בסדר'. זו הייתה הפעם האחרונה שדיברתי איתה".
למחרת, בבוקר הנוראי, התחילו להתחוור לאט-לאט הפרטים על הטבח שביצעו מחבלי החמאס בנובה. "נעמה התקשרה לאבא שלה רוני בשעה 06:46 בבוקר. הוא היה בסירה בלב ים. היא אמרה לו: 'אבא, הפסיקו את המסיבה, פיזרו אותנו ואמרו לנו לפנות את המקום'. הוא אמר לה: 'אין בעיה, כנסו לאוטו וסעו משם'. היא אפילו שאלה אותו איזה דגים הוא דג. היא לא שידרה אפילו ברמז קל שבקלים שהיא דואגת.
"אני התעוררתי סביב השעה 07:30 ומיד התקשרתי לנעמה", ממשיכה רחל לתאר את הבוקר ששינה את חייה, "נעמה לא ענתה. התקשרתי לבעלי רוני והוא אמר לי שהוא דיבר איתה, שהכל בסדר ושהיא בדרך לבית שלה בראשון לציון. למרות זאת דאגתי. אחרי זמן מה רוני התקשר לנעמה שוב ואחד החברים שהיו איתה ברכב ענה לו מהטלפון שלה. הוא אמר לו את המשפט המצמרר הבא: 'ירו לנעמה בגב'. הוא התקשר אלי ואמר לי: 'רחל, תשבי רגע, נעמה חטפה כדור בגב'".
האם רחל ידעה שבתה נסעה לנובה עם שלושה חברים מראשון לציון. כשהמתקפה החלה הם יצאו בסיבות 07:00 ממתחם הפסטיבל ברעים עם שוטרים שהכווינו את התנועה. הם נסעו ימינה לכיוון צומת נתיבות ובאזור שבין יושיביה ליכיני הם ראו מולם טנדר של מחבלים שנוסע בסלאלום. לפניהם הייתה ניידת של ימ"ר נגב. הם מיד הבינו שמשהו לא בסדר והנהג עשה פרסה ונסע נגד כיוון התנועה. באותו הרגע הם שמעו ירייה. נעמה ישבה במושב האחורי – וכשהחבר שישב לידה הרים את הראש כדי לבדוק מה קרה הוא שם לב שהיא שמוטה לו על הברך ואז הוא ראה את הפגיעה בגב שלה. הם נסעו מהר ומיד ראו אמבולנס. הם העלו אותה לאמבולנס ונכנסו למיגונית שהייתה באזור. אחד החברים ששכח את הטלפון שלו באוטו ראה גם את הטלפון של נעמה על הרצפה ולקח אותו.
הרע מכל קרה
במשך 24 שעות לא ידעו בני המשפחה מה עלה בגורלה של נעמה ז"ל עד שהגיעה הבשורה הקשה. "החברים אמרו לנו שהם העלו אותה על האמבולנס והנהג אמר שהוא נוסע לסורוקה, אבל האמבולנס לא נסע מיד כי היריות שרקו שם מסביב. בעלי רוני נסע לסורוקה ואני והבן הגדול נסענו לקפלן וברזילי. איפה לא היינו".
מה עבר לכם בראש באותן שעות?
"חשבנו שאולי קרה משהו לאמבולנס בדרך. אחר כך קיבלנו תמונה של האמבולנס ממצלמת הרכב, עם לוחית הרישוי שלו. ליד האמבולנס היה דניאל חג'בי, הצלם של ערוץ 13 והיו רוכבי אופניים ליד. אמרו לנו שלאמבולנס של נעמה גם עלו רוכבי אופניים, אב ובן שנפגעו. מד"א אמרו לנו שהאמבולנס לא נפגע, אבל לא ידענו מה קרה לנעמה. ברגע שהם אמרו שהיו שם רוכבי אופניים, בעלי שרוכב בקבוצות אופניים ומכיר את העולם הזה, פרסם בקבוצות אופניים בדרום. למחרת, אחרי שמיצינו את החיפושים, כל המשפחה עלינו על רכב אחד ונסענו למרכז. החלטנו למקד יותר את החיפוש והחלטנו שמחפשים את רוכב האופניים. כל הנסיעה ביררנו מי היה איתה והגענו אליו. בהתחלה אמרו לנו שהוא בסורוקה ואחר כך אמרו לנו שהוא בוולפסון. הלכנו אליו לחדר התאוששות, הוא שמע אותנו דרך הווילון והבין מיד מי אנחנו. הוא אמר לנו שהוא מצטער, אבל ניסו להחיות אותה ולא היה דופק".
איך הגבת באותו רגע?
"הייתה לנו הרגשה שהרע מכל קרה. נעמה הייתה כזאת תקשורתית. בן אדם לא נעלם סתם. עד היום בכל פעם שיש רגעים של שקט זה מצמרר אותי. שקט ונעמה זה לא הסתדר ביחד. היא הייתה כזאת שתמיד עונה לטלפונים, גם בעלי אמר לי שהוא הרגיש שהרע מכל קרה. חיברנו את כל הנקודות ודיברנו גם עם החברים שסיפרו באיזה מצב היא עלתה לאמבולנס. הם אמרו לנו שהיא נפגעה במרכז הגב. זו פגיעה קשה מאוד. היינו צריכים את הוודאות הזאת לדעת מה קרה לה. הלכנו לשם לפגוש את רוכב האופניים בידיעה שאנחנו צריכים לקבל את האישור הסופי. תמיד יש תקווה בלב שאולי טעינו, אבל אנחנו אנשים הגיוניים. כשהוא אמר את זה מצד אחד היה נורא קשה, מצד שני התנחמנו שהיא לא סבלה".
איך עברה עלייך השנה מאז? איך את מתמודדת עם הכאב של האובדן?
"זאת רעידת אדמה. שום דבר לא מכין אותך לכזה דבר. פתאום ביום בהיר אחד השמים נופלים לך על הראש. היא הלכה בסך הכל לרקוד כפי שהלכה כל הזמן. היא הלכה להרבה מסיבות ותמיד חזרה. מה שקרה לנעמה זה כל כך לא נתפס. כל מי שהיה איתה ברכב ניצל ורק היא חטפה כדור אחד שפגע בה במדויק בגב. גם מי שלא מאמין אומר שזה גורל ובעלי אומר שזה פשוט חוסר מזל – להיות במקום הלא נכון בזמן הלא נכון. אני אומרת שמבחינתי יש שני קווים מקבילים. יש שכל ויש את הרגש והם לא נפגשו עדיין. יש את השכל שתופס את מה שקרה, שנעמה כבר לא תחזור, אבל הלב מסרב לקבל את זה. אומרים שהזמן יש לו תפקיד – שאתה מתרגל לחוסר".
פעילה ושוקקת חיים
לרחל, שעובדת כיועצת חינוכית בבית הספר אורט אמירים בבית שאן, לקח זמן רב לחזור לשגרה. "הייתי צריכה להיות שם בשביל התלמידים, אבל לא היו לי יכולות לפנות ולהיות בשבילם. כל המערכת התגייסה לעזור. שמרתי על קשר והגעתי, אבל לא הייתי שם ב-100 אחוז".
הרעיון להקמת 'חורשת נעמה' בקיבוץ שדה נחום התבשל במשך כמה חודשים. "אני אדם מאוד שכלתני. בנושא של ההנצחה היה לי ברור שאני שם. זה התחיל מרעים. כשהלכתי לשם בפעם בראשונה וראיתי את כל העמודים האלה ברחבת המסיבה הצטמררתי. בהתחלה היו כמה עמודים ועל כל עמוד תלו שתי תמונות של נרצחים משני הצדדים. זה היה נורא ולא מכבד. עכשיו זה נראה יותר מכובד".
קראו גם:
לאחר שהקימו פינת הנצחה מכובדת לזכרה של נעמה ז"ל במתחם המסיבה ברעים וקיימו ערבי הנצחה לזכרה, עלה הרעיון להקים חורשה על שמה בקיבוץ. "בא אלינו הביתה יניב שדה, חבר בוועדת נוי יחד עם אח של רוני וזרק את הרעיון הזה. בכלל לא חשבנו. אמרנו שזו מחווה נחמדה לשתול עצים לזכרה ואז עלה לי הרעיון לשתול 28 עצים כמספר השנים שלה. אחרי ששתלנו את העצים ראינו שהמקום לא נראה טוב. הלב החמיץ. אז החלטנו שאנחנו מעלים הילוך. עשינו ישיבה של הקבוצה שלקחה את זה על עצמה בקיבוץ - יניב שדה מוועדת נוי ורינת הרשקוביץ' ויפית מרקדו מוועדות התרבות. הן אחראיות גם על הטקס של ה-7 באוקטובר. ראיתי שזה בנפשם. עשינו ישיבות עם מנהלת הקהילה, קיבלנו את כל האישורים ויצאנו לדרך. רוני בעלי, שהוא עורך דין, עבד עם קבלנים ואנשי מקצוע והתחלנו בתכנון מסודר של כל החורשה עם השבילים. היה סיעור מוחות איזה נופך אנחנו רוצים שהמקום הזה ישדר. אחד הרעיונות היה שהמקום ייקרא חורשת נעמה, אבל הוא יהיה מקום של הנצחת כל נרצחי המסיבות – הנובה ופסיידאק. סוג של אנדרטה אבל פעילה ושוקקת חיים. ככה גם ניסחנו את מה שיהיה כתוב על השלט שיהיה לזכר כל נרצחי המסיבות".
המכונית חלק ממנה
העבודות להקמת 'חורשת נעמה' נמצאות בימים אלו בעיצומן. "זה מאוד מרגש. יצקו את שבילי הבטון ואת הרכב של נעמה הציבו במרכז החורשה. הוא הוצב כמו שהוא כי הוא היה חלק ממנה ושירת אותה הרבה שנים. להציב את הרכב שלה זה גם עדות – המכוניות שם היו מלכודות מוות. רוב האנשים מתו בתוך המכוניות שלהם. המכונית ממש מייצגת את מה שקרה באסון הזה".
במקביל להקמת החורשה מגייסת המשפחה את התקציב החסר להשלמת הפרויקט כשראש המועצה איתמר מטיאש מסייע מאוד. "יהיו גם לאורך השביל פסלים ממתכת של דמויות רוקדות שיוצבו על סלעי בזלת. תהיה במקום רחבת לימוד שקבוצות יוכלו לבוא ללמוד על מה שקרה בנובה ב-7 באוקטובר. היה חשוב לנו שיהיו שם מקומות ישיבה, נדנדות, ספסלים ושולחנות. אנחנו מקבלים גם ייעוץ מאמיר חודורוב, שמתחזק גם את כל השילוט ברעים. יהיה שם שילוט שיספר שלב אחרי שלב את כל מה שקרה. דרך הסיפור של נעמה נלמד את כל מה שקרה בטבח. לא ידענו שנוכל ב-7 באוקטובר להגיע לשלב שאפשר יהיה להסיר את הלוט. אני שמחה שעשו מאמץ. זה לא יהיה מושלם, אבל השבילים והרכב יהיו שם. גם חלק מהפסלים אני מניחה שנספיק להציב".
