הדברים שאמר שר החינוך הרב רפי פרץ בזכות טיפולי ההמרה ללהטב"ים, החזירו את נדב צברי מנחל עוז לתקופה הנוראה בחייו, התקופה שבה עבר טיפולים כאלו. הניסיון של הרב פרץ לחזור בו מדבריו, והזמן שחלף מאז, לא הקהו אצל צברי את הכאב שהוא חש גם בימים אלו.
"הדברים שאמר הרב פרץ בעטו אותי אחורה, באופן לא רצוני, לשנים שבהן עברתי את טיפולי ההמרה", מספר צברי. "בהתחלה הרגשתי מין זעקה פנימית שאומרת לפרץ: לא, מה אתה עושה?! אתה לא יכול לעשות דבר כזה! ואז התחילו לעלות כל מיני שאלות. האם הוא מבין כמה זה הרסני, כשהוא מציג את זה בצורה לגיטימית ורגועה כל כך? האם הוא באמת מכיר עד הסוף מה זה עושה לנפש האדם?
"התחילו לעלות גם מחשבות ביני לבין עצמי על זה שאנשים מחוץ לקהילה חושבים הרבה פעמים שהם יודעים מה טוב לקהילה, והם באים מגבוה וקובעים כל מיני דברים שהם בטוחים שזו האמת. אבל כשאתה חי בתוך הקהילה שלך, אתה יודע בדיוק מה האמת, ואתה מבין כמה הדיבור על טיפולי המרה הוא לחלוטין עניין של פער תרבותי ודתי. אני לא יודע עד כמה הטיפול הזה נועד באמת להגיע לשלוות הנפש של המטופל. לדעתי הוא יותר ניסיון לעצב אדם לדרך חינוך מסוימת מאוד ודתית. אני מגיע ממשפחה דתית שמחבקת ועוטפת אותי, וזו מבחינתי הדוגמה הכי טובה לשאלה איך מגיבה משפחה דתית לבן עם נטייה מינית שונה כשהיא אוהבת אותו באמת".
הוא בן 30. נולד וגדל במושב נחם הסמוך לבית שמש למשפחה דתית לאומית. עבר את המסלול הדתי־מסורתי הרגיל. בית ספר יסודי דתי, ישיבה תיכונית ואז ישיבת הסדר. התגייס לצבא ויצא לפיקוד בגבעתי. הוא לא יכול לשים את האצבע על הנקודה שבה גילה שהוא נמשך לבני מינו. "מאז ומעולם ידעתי שאני שונה", הוא אומר. "הרגשתי כבר בגיל הגן שאני שונה, אבל לא ידעתי להסביר למה. זה התפתח עם השנים. המשבר האישי הגדול שלי הגיע בצבא, כשכבר הייתי מפקד. הלכתי לבקש עזרה מאחד הרבנים, שהיו הדמויות המשמעותיות בחיי, והוא הציע את עזרתו. באותה תקופה לא ידעתי שיש בכלל אפשרות לחיות כהומו. הוא אמר לי שהוא יעזור לי, ושלא אדאג כי אפשר לטפל בזה. שמחתי לשמוע את זה, כי מבחינתי זו הייתה תשובה למצבי. לאורך השנים היו לי רק סימני שאלה, והינה אני זוכה לתשובה. הוא שלח אותי לרב אחר שאצלו עברתי טיפולי המרה. עברתי שלוש שנים של טיפולים כאלו, טיפולים נוראים שאף אחד בעולם לא צריך לעבור".
איך התבטאו הטיפולים האלה בפועל?
"הייתי בתעניות, בסיגופים ובצומות של 48 שעות, תוך כדי זה שאני מפקד על חיילים בנגב ואנחנו עושים תרגילים בקיץ החם כשאני לא שותה ולא אוכל. אלו דברים הזויים. כשאני חושב עליהם כיום, אני לא מבין איך שרדתי בזה. נראה שזאת הייתה האמת היחידה שלי. מבחינתי זה היה להיות או לחדול ממש, עם כל המשמעויות שיש למילה לחדול. במשך שלוש שנים הייתי שבר כלי. לא חיוני, לא חי. את כל האנרגיה שלי השקעתי בטיפולי ההמרה, שמבחינתי היו הדרך היחידה שבה אוכל לחיות כמו שצריך. אחרי שלוש שנים הציע לי חבר להיות מורה שליח בסן פרנסיסקו, ועטתי על זה כמוצא שלל רב. בשבילי זו הייתה הדרך החוצה, גם אם לא הבנתי עד הסוף מה זה אומר. שם התחלתי בעצם את תהליך הריפוי שלי. לאחר שנה חזרתי לארץ, והחלטתי שאני מפסיק עם כל המרדף אחרי עצמי ופשוט יוצא לאור בדיוק כפי שאני. וזה אכן מה שקרה".
כשהחל לצאת מהארון, שיתף צברי חברים מעטים ובאופן חלקי בתהליך שעבר, וכשחזר לארץ שיתף באופן מלא את בני המשפחה. "כשם שאני הייתי צריך הרבה שנים כדי לקבל את עצמי", הוא מציין, "גם המשפחה ואני היינו צריכים זמן לעבור ביחד, תהליך איטי מאוד, כדי שלא נתרחק זה מזה. התהליך הזה נמשך עד היום, והוא לא תהליך של קבלה אלא של הכלת השונות. מתוך זה נהיינו משפחה אוהבת הרבה יותר, רגישה ומאוחדת. זו בהחלט דוגמה לכך שגם כשגדלים על חינוך ועל ערכים מסוימים - כשאוהבים אפשר לגשר על כל הפערים. כשהרב פרץ דיבר בזכות טיפולי ההמרה, בא לי להפגיש אותו עם אבא שלי, שיבהיר לו עד כמה הוא טועה, כמה כדאי לבחור בקבלה ובהכלה ולא בניסיונות לתקן את מי שלדעתו הוא לא כמוהו, וכמה צריך להשתחרר מהפחד מפני טרור להט"בי פיקטיבי המשמש לסתימת פיות ולדברי בלע והסתה נגד חברי הקהילה".
מעבר לתגובות החיצוניות, אני יודע שיש הומואים שהיו דתיים בצורה טוטלית וזנחו את הדת כי היא אינה מכירה באורח החיים שלהם, ולעומתם יש הומואים דתיים שהתאגדו יחד בארגונים המשלבים בין דת ללהט"ביות.
"בשנים האחרונות אני מתנדב בארגון הנוער הגאה איגי, והתפקיד האחרון שלי בארגון היה רכז קבוצות הנוער הדתיות, של בנים ושל בנות, ברחבי הארץ. אין לי ספק שדת ולהט"ב יכולים להשתלב ומשתלבים יפה מאוד. יש לי הרבה חברים מהקהילה שהם דתיים ודתיות, חלקם בזוגיות וחלקם נשואים בנישואים חד־מיניים והורים לילדים, והם דתיים לכל דבר ועניין. לדעתי אין דבר כזה שנקרא דתי טוטלי. גם אנשי הדת האדוקים ביותר מודים שיש דברים שהם מקפידים עליהם יותר ויש דברים שהם מקפידים עליהם פחות. במקום לרדוף אחרי הדתיוּת הטוטלית ולחוש אנוסים כי הם לא יכולים לתקן את ההלכה, עדיף להומואים הדתיים להסתכל על הדברים שכן אפשר לקיים ולהאמין בתורה ובהלכה כדרך חיים".
כיום צברי אינו דתי, אך לדבריו עבר תהליך של חיבור להלכה, אף על פי שאין הוא מקיים מצוות שבין אדם למקום. בספרִיה אצלו בבית אפשר למצוא ספרי קריאה וספרי מתמטיקה לצד ספרי יהדות. "לא רציתי לזנוח את הערכים שעליהם גדלתי בבית", הוא מסביר, "שזה לא ערכים של שמירת התורה בלבד, אלא של כבוד הדדי, אהבה, סובלנות, דרך ארץ ומילים טובות. זו היהדות שעליה גדלתי, ואותה אני רוצה לשמר".
החיבור שלו לנחל עוז התחיל עוד במבצע צוק איתן, כשנכנס ויצא מרצועת עזה דרך הקיבוץ. כבר אז אמר לעצמו שנחל עוז הוא מקום יפה לחיות בו. כשחזר מחו"ל והחל ללמוד במכללת ספיר, מימש את האמירה הזאת והגיע לקיבוץ כתושב. מאז 2016 הוא מתגורר בנחל עוז, וזה כשנה הוא חי בדירה משותפת עם בן זוגו רותם, עם החתול קלו ועם הכלב טום. "יש לנו חיים משותפים בקהילה מדהימה", הוא מסכם.
הבחירות הקרבות ובאות מוצאות את צברי בתהליך של לימוד והתבוננות לקראת ההחלטה באיזו מפלגה יבחר. למפלגת ימינה, מפלגתו של הרב פרץ, לא בטוח שירצה להצביע, אף שלדבריו הם עברו שינוי בהתייחסות לקהילת הגאה. "במערכת הבחירות ב־2015", הוא אומר, "כשנכנסה לממשלה מפלגת הבית היהודי, הם יצאו בקמפיין כנגד הקהילה הגאה. אני זוכר שהדבר גרם לי לאנטי גדול נגדם. באותה מערכת בחירות הגיע נפתלי בנט למכללת ספיר לפאנל בחירות, והרבה חברים שלי מהתא הגאה של ספיר וגם מחוץ לתא התרעמו עליו. הם עימתו אותו עם שאלות שהוא לא כל כך ידע לענות עליהן. אני חושב שהוא והחברים שלו הבינו שהם טיפסו על עץ גבוה מדי, שלא מקרב ולא יוצר שיח עם הקהילה הגאה, אלא ממש מתנגח בה. אני מרגיש שכיום זה התעדן קצת, אם כי עדיין יש אמירות שצצות מדי פעם בפעם מפי ראשי המפלגה".
אתה לא מרגיש שהמצב גרוע יותר? הרי בנט ושקד, שניסו להקים את הימין החדש, נכשלו. כעת יש מפלגה חרד"לית בהנהגת פרץ וסמוטריץ', ובראשה עומדת שקד הכביכול ליברלית כדי למשוך קלות של דתיים מתונים.
"לדעתי, בציבור הדתי־לאומי נעשה השיח נגד הקהילה הגאה יותר ויותר לא רלוונטי. יותר ויותר אנשים מהציבור הזה מבינים שהקהילה הגאה היא לא איזושהי קהילה רחוקה. זו קהילה בתוכם שיש בה בני משפחה שלהם וחברים שלהם, ואם הם לא יקבלו אותם הם בהכרח יוקיעו אותם ויאבדו אותם. ראשי כל המפלגות מבינים כיום שהם לא יכולים להתבטא נגד הקהילה הגאה, כי זה כבר לא כזה מעניין ולא כזה תופס. הם מבינים שכדי ליצור משהו אמיתי יותר, הם צריכים לחזור למקורות, שזה אומר להסתכל על משפחה עם ערכים של אהבה, של שיח ושל סובלנות, ולא להתנגח פוליטית מול איזשהו ציבור שמוצג ככזה שיכול לערער את הבית המשפחתי היהודי. גם הם מבינים שזה משהו שלא באמת קורה וגם לא יקרה. לאט־לאט המציאות בשטח משפיעה גם עליהם".
