רותם ידלין (37), בתם של קארן ועמוס, מתרגשת בכל פעם מחדש כשהיא באה לבקר את סבהּ אהרׂן (92) בביתו שבחצרים. עד סוף כיתה א' היא גדלה והתחנכה בקבוצת הרדוף בקיבוץ, ולאחר שעזבה עם הוריה הגיעה לביקורים - בעיקר בחופשות.
2 צפייה בגלריה
"הזהות שלי היא קיבוצית". אהרון ורותם ידלין, צילום: כל הזכויות שמורות לעמרי קרן לפידות
"ישנתי בחדר העבודה של סבא", היא נזכרת, "שהיה מלא בספרים, כמו שאר החדרים. אני זוכרת את סבתא עדה ז"ל משכיבה אותי לישון, ובכל פעם מספרת לי סיפור אחר מתולדות היישוב.
"עוד כשהייתי ילדה, היא וסבא אמרו לי שכמו שהם השתתפו בהקמת המדינה ובהפרחת השממה בנגב, גם אני צריכה להקדיש חלק מחיי לעשיה ציבורית".
מעל דלת ביתו של אהרׂן ידלין קבוע המספר 15/2. בית קיבוצי טיפוסי, שהמראה הבולט בסלון, מלבד השולחן ופינת הישיבה מול הטלוויזיה, הוא הכמות והמגוון הרחב של הספרים המסודרים על המדפים לאורך הקירות.
בפינת הסלון, סמוך למטבחון, תלויה תעודת פרס ישראל שהוענק לידלין ב־2010, ולידה איור חביב של דיוקנו שאייר מושיק לין.
הנהגה עם חזון
הביקור של רותם בחצרים, שזכיתי להתלוות אליו, אינו שגרתי. היא החליטה להתמודד על ראשות המועצה האזורית גזר מול ראש המועצה הוותיק פטר וייס ממושב בן־נון, ובאה לקבל את עצתו של סבהּ עתיר הניסיון הציבורי.
רותם נשואה לרועי, אם לעמית (9), עברי (6.5) וגיל (2.5),ו מתגוררת בכרמי יוסף שבשפלה בתחום המועצה האזורית גזר. למרות גילה הצעיר היא צברה ניסיון ציבורי וניהולי מרשים.
היא עורכת דין במקצועה, ולפני תשע שנים עזבה משרה נוחה במשרד עורכי הדין גולדפרב זליגמן, והצטרפה לצוותו של עו"ד צבי האוזר, שהתמנה לתפקיד מזכיר הממשלה בממשלת נתניהו. במסגרת תפקידה למדה כיצד מתנהלים משרדי הממשלה, ואיזו חשיבות, המתורגמת לתקציבים, הם נותנים לרשויות המקומיות.
ארבע שנים היא מילאה את התפקיד, ובמסגרתו היתה שותפה לארגון ישיבת הממשלה בדגניה א' בחגיגות ה־100 לתנועה הקיבוצית.
ב־2013 עברה לנהל את עמותת אוניברסיטה בעם, המעניקה השכלה למבוגרים, והצליחה להרחיב את מספר סניפיה בעזרת סיוע ממשלתי שידעה לדרוש ולקבל.
על החלטתה להתמודד על ראשות המועצה היא אומרת: "אני גרה במועצה האזורית גזר מגיל שמונה, ובחרתי להמשיך לחיות בה ולגדל בה את ילדיי. לגזר, הנמצאת במרכז הארץ, יש פוטנציאל עצום, אבל הוא לא ממומש.
"היא צריכה הנהגה חדשה עם חזון ותוכניות עבודה שיובילו אותה קדימה. כיוון שגדלתי במשפחה המקבלת עליה אחריות, החלטתי לקחת את האתגר הזה ולצאת לדרך".
שרשרת קבלת האחריות במשפחתה אינה מתמצית בסבה אהרׂן ידלין, שהתיישב בנגב וכיהן כח"כ, כמזכ"ל מפלגת העבודה, כשר החינוך והתרבות, כמזכיר התק"ם, כיו"ר תנועת העבודה העולמית וכיו"ר יד טבנקין; ואף לא באביה, אלוף (מיל') עמוס ידלין, ששירת בחיל האוויר ושימש כראש אמ"ן.
השרשרת מתחילה במרדכי בן־הלל הכהן, שעלה לארץ ב־1907 והיה ממקימי תל אביב, ובבנו דוד הכהן, אביה של סבתה עדה, ששימש יו"ר סולל בונה, חבר כנסת ושגריר ישראל בבורמה.
איזה משקל יש להיותך אישה המתמודדת על התפקיד?
"אני מצפה שיבדקו קודם כל את הניסיון המקצועי ואת העשייה שלי במישור הלאומי ובוועד היישוב, ואחר כך יוסיפו לזה את העובדה שאני אישה, על כל היתרונות שיש בדבר".
ניכר בה שהיא בקיאה בנעשה במועצה שלה, אך גם במועצות אחרות ברחבי הארץ. היא מביאה דוגמאות של ניצול תקציבים ממשלתיים כהלכה במועצות אחרות, ושל הקמת אזורי תעסוקה ושיתופי פעולה בין רשויות ,שלטענתה אינם קיימים במועצת גזר.
כשאני מבקש ממנה לגעת בשתי נקודות עיקריות שבהן היא מתכוונת להביא שינוי, נוקבת ידלין בראש ובראשונה בנושא החינוך. התפיסה בגזר היא של קריית חינוך גדולה, ולדעתה צריך להקים בתי ספר קטנים יותר וקרובים לקהילות השונות במועצה.
הנושא השני הוא נושא הניהול. "מועצה אזורית צריכה להיות מנוהלת בשקיפות ובחלוקת משאבים שוויונית תוך כדי שיתוף הציבור", היא מבהירה. "המועצה צריכה לעבוד עבור התושבים והיישובים. עליה לשמור על האוטונומיה של היישובים בין שהיא קיבוצית ובין שהיא דתית.
"הקיבוצים עברו שינוי, והמועצה צריכה להבין אותו ולתמוך בכיוון שבחרה הקהילה. בקיבוץ המתחדש יש למועצה האזורית תפקיד מרכזי יותר בכל תחומי החיים, וחברי הקיבוצים צריכים לשאול את עצמם את מי הם רוצים לראות בראש המערכת המשפיעה על חייהם".
את עדיין רואה את עצמך קשורה לקיבוץ?
"כן. גדלתי בחצרים, והזהות שלי היא קיבוצית. הזהות הקיבוצית מתבטאת גם בערכים שאני נושאת עימי, כמו התיישבות, חינוך, קהילתיות ועוד".
סבא אהרׂן מקשיב בסבלנות למשנתה של נכדתו רותם, ומוכן לנדב לה לקראת ההתמודדות מספר עצות ממרום גילו וניסיונו. "ראשית, את צריכה להגדיר את היעדים ואת הדרכים להגשמתם", הוא אומר.
"לפעמים קל להגדיר יעדים ואתגרים, אבל כדי להגשים אותם צריכה להיות תוכנית פעולה על פי שלבים. שנית, לגייס את הרצון הטוב של האוכלוסייה שלמענה את פועלת. שלישית, והכי חשוב, לראות את עצמך כמשרתת ציבור. אומנם שליחה של רעיונות, אבל משרתת של אנשים".
לשמור על התרבות
אהרׂן ידלין נולד ב־17 באפריל 1926, והשנה חגג את יום הולדתו בשבוע של יום העצמאות. יש לו שלושה בנים ("שלושתם גדלו בלינה המשותפת ויצאו בהחלט מוצלחים וקשורים אלינו, ההורים"), 11 נכדים ותשעה נינים.
לאחרונה חגגו איתו את יום הולדתו ה־92. הוא חבר קיבוץ מאז שעלה עם חבריו להתיישבות בנחאביר, לימים בארי, במסגרת תכנית 11 הנקודות בנגב ב־1946, ולאחר מכן כשעבר לקיבוץ חצרים.
כשהוא נשאל על מי חשב ביום העצמאות ה־70 של מדינת ישראל, תשובתו מהירה וחד־משמעית: "על דוד בן־גוריון. כשלבריטים נמאס מהסכסוך בין היהודים לערבים, והם החליטו לוותר על המנדט ולהעביר את ההכרעה לאו"ם, היתה לבן־גוריון הרגשה שיש פה הזדמנות להקים מדינה יהודית בחלק מארץ ישראל.
"היה חשוב לו להבטיח שהנגב רחב הידיים, השומם במידה רבה, יהיה כלול במדינה היהודית. אז הוא הגה את הרעיון של הקמת יישובים יהודיים על אדמת קק"ל במרחבי הנגב. היות שהבריטים היו נגד עלייה ונגד התיישבות, הוא עשה זאת כמבצע סודי במוצאי יום הכיפורים באוקטובר 1946.
"אגב, הוא רצה שיעלו 22 נקודות, והיתה לזה אדמה, אבל אליעזר קפלן, שהיה גזבר הסוכנות, אמר שאין לו מספיק כסף והסתפקו ב־11. פחות משנתיים לאחר מכן קיבל בן־גוריון את ההחלטה האמיצה להכריז על הקמת מדינת ישראל".
על אף הערכתו הרבה של ידלין לבן־גוריון, הוא חלק עליו בשני נושאים. "הוא התנגד לשילוב תנועות הנוער בבתי הספר", נזכר ידלין, "בטענה שהדבר פוגע בממלכתיות מערכת החינוך, ואני יזמתי את שילוב התנועות וגם תקצבתי אותן.
"חלקתי גם על מדיניות כור ההיתוך שהוא הנהיג, ואמרתי שצריך לשמר את התרבות ואת המורשת שמביאות איתן כל העליות, כולל מארצות האסלאם".
באותו עניין. איך אתה מתייחס לטענות על הגזענות במפא"י, שהועלו בסדרה "סאלח, פה זה ארץ ישראל"?
"לובה אליאב אמר בתור בדיחה לא מוצלחת שהוא שפך את העולים מהמשאית. הרי הוא חי איתם במעברות ובעיירות הפיתוח. גם גיורא יוספטל, שהיה חבר גלעד, ואמר שהעולים הגיעו מארצות שלא עברו את המהפכה המדעית והתעשייתית, הקדיש את כל חייו לעלייה הזאת".
מה דעתך על מה שקורה כיום בהנהגת המדינה? חשדות לשחיתות, נהנתנות, התרפסות בפני נתניהו.
"אני לא אוהב את זה, ויש לי ביקורת על מה שמתרחש בתחום החקלאות, על היחס לתנועה הקיבוצית, ועל הפגיעה בחינוך הממלכתי. צריך להיות חינוך ממלכתי שעוסקים בו במורשת היהודית, אבל בצורה שונה מזו הנלמדת בממלכתי־דתי.
"עוד בתקופת זלמן ארן כשר החינוך טיפלנו בתוכניות תודעה יהודית. אמרנו שצריך להנחיל לדור הצעיר ידע, כדי שיכיר שהוא חלק מעם שתפוצותיו בכל העולם, ושהוא המשך של היסטוריה ארוכת שנים.
"לימדנו שבספרות העברית ובהגות הציונית ממשיכים מורשת רבת־דורות של התנ"ך, המשנה והתלמוד, אבל בצורה פלורליסטית וללא קיפאון".
כיום נטען שמשרד החינוך בראשות נפתלי בנט נוקט הדתה.
"כשיש לי ביקורת על שרים, אני מעדיף לעשות זאת בארבע עיניים, כי אז הם מקשיבים ולא מתפלמסים. אני יכול לומר שבעם היהודי היו תמיד זרמים ופלגים, וצריך לכבד את כולם. אנחנו אומרים 'כזה ראה וחדש', ולא רק 'כזה ראה וקדש'".
ידלין מסתייע במקל הליכה ומתנייד בקיבוץ בקלנועית, אבל זוכר כל אירוע לפרטי פרטים ומביע את דעותיו בבהירות מחשבתית.
במהלך הראיון הוא מרים את קולו רק פעם אחת, כשהוא מתבקש להגיב לעובדה שהקיבוץ השיתופי נותר במיעוט בתנועה הקיבוצית, ושההוגים והתומכים של הקיבוץ המתחדש, שבתחילה נתפס כברירת מחדל, טוענים כיום שהבחירה בו הצילה את עתיד הקיבוצים.
"לא שינוי הקיבוץ הציל את התנועה הקיבוצית", הוא אומר בכעס. "מה שהציל את התנועה היה הסדר החובות שעשינו עם ממשלת ישראל כשהייתי מזכיר התק"ם, אחרי שהקיבוצים נקלעו למשבר כלכלי בעקבות התנהגות לא אחראית של המנהיגות הכלכלית בארגונים האזוריים, בקרנות התנועתיות ובקיבוצים.
"במסגרת ההסדר ויתרו הבנקים על חלק מהחוב, הממשלה שילמה לבנקים במקום התנועה הקיבוצית, והקיבוצים החזקים שילמו לקיבוצים החלשים כדי להחזיר את החוב.
"זה היה בסדר גודל של 17 מיליארד שקלים. נכון שזה יצר הלם פסיכולוגי, ובעקבות זאת אמרו שהמשבר הוא משום שאין לחברים מוטיבציה כלכלית כביכול, אבל אין לזה יסוד ואין לזה שחר. לשמחתי, אחרי שהסדירו את החוב לאורך השנים, גם הנהיגו התנהגות כלכלית אחראית, ורוב הקיבוצים יצאו מהמשבר הכלכלי".
מאז הסדר החובות עברו יותר משלושים שנה, והכיוון הוא מהקיבוץ השיתופי למתחדש.
"לדעתי, צריך לפחות לשמור שהקיבוץ המשתנה יישאר קואופרטיב, ושבקואופרטיב תהיה ערבות הדדית סבירה, שבה גם אם השכר דיפרנציאלי, יהיה המס הפנימי פרוגרסיבי. אני שמח שזו העמדה של הנהגת התנועה הקיבוצית, ובזכות זה אפשר לקיים תנועה שיש בה גם קיבוצים שיתופיים וגם קיבוצים משתנים".
אתה מרוצה מהדרך שבה התנועה מתנהלת, או שיש לך ביקורת עליה?
"אין לי ביקורת על הנהגת התנועה. אני חושב שהחברים בה מסורים, ואני מצפה להמשך העידוד של הקיבוצים השיתופיים, וגם לדאגה שהקיבוצים המשתנים יהיו קואופרטיבים עם ערבות הדדית. עם זאת, פה ושם אני חולק על חלק מהחלטות הנהגת התנועה.
"למשל, לא אהבתי את קיצוץ התקציבים למוסדות התרבות, התיעוד ותנועות הנוער. התנועה הקיבוצית היא אומנם תנועה של התיישבות ומשק חקלאי ותעשייתי, אך עם זאת תמיד עזרנו למערכת החינוך על ידי תמיכה בתנועות הנוער בארץ ובחו"ל, וגם תרמנו כל השנים בתחום התרבות והמורשת היהודית החילונית.
"די אם נזכיר את הגדת הפסח הקיבוצית הייחודית. זו אחת התרומות שלנו לחברה הישראלית, והיא צריכה להימשך. חשוב להמשיך ולתמוך בגופי התרבות והאומנות, במכוני המחקר והתיעוד ובתנועות הנוער".
רותם ידלין האזינה בקשב רב לדברי סבהּ, וכשסיים ציינה שלדעתה התמיכה בגופי תרבות ובארכיונים בקיבוצים היא אחד התפקידים של המועצה האזורית, היכולה לסייע בהשגת תקציבים ממשרדי הממשלה הייעודיים.
את העידוד ואת האופטימיות שלו שואב אהרׂן ידלין מהמפגשים עם בני הנוער וצעירי התנועה הקיבוצית. "יש דברים יפים בדור הצעיר", הוא אומר.
"לא במקרה הם יוצאים לשנת שירות ואחר כך מתגייסים לשירות משמעותי בצבא. בשנת השירות הם מתחברים לאוכלוסיות החלשות בחברה הישראלית, ותורמים מעצמם במסירות במשימה החינוכית. אחר כך הם ממלאים תפקידים מובילים בצבא.
"אני מתפעל מהם בכל מפגש שלי איתם. אומנם לא כל בני הקיבוץ בוחרים להמשיך להיות חברי קיבוץ, אבל גם אלו שבוחרים באתגרים אחרים בחברה הישראלית מגיעים עם מטען ערכי שנרכש במערכת החינוך הקיבוצית".
