קיבוצים רבים מפעילים פינות חי ובתי אבות לאנשים פרטיים וגם לכאלה המוגדרים סיעודיים. יוזמה חדשה של האמנית הרב תחומית גבי שפע מבקשת למזג בין השניים ולהקים את מה שהיא מכנה "בית חוות" – איחוד של חוות חיות ובית אבות.
למרות שמוצאה הוא במוצא עילית ומקום מגוריה בהר אדר, לשפע קרבה משפחתית לקיבוץ גבעת חיים איחוד.
בעלה ואבי ילדיה הוא הכדורסלן לשעבר דורון שפע, ודודו הוא השחיין המיתולוגי גרשון שפע. האב, ראובן שפע, שחיין וכדורסלן, עזב לפני שנים רבות את הקיבוץ אבל מנסה לפעול בתנועה הקיבוצית לקידום היוזמה של כלתו.
"הכול התחיל כששמעתי את אבא שלי אומר לתרנגולת שלו שהוא לא מצליח לרתך את הצינור כמו שצריך", סיפרה שפע על הרגע שבו נולדה היוזמה לאחד בין החיות לבין הקשישים.
"בהתחלה זה הצחיק אותי, אחר כך הבנתי שיש אנשים שמבחינתם בעלי חיים הם חלק בלתי נפרד מהחיים עצמם והוויתור עליהם נובע ממגבלות טכניות שנכפות על אנשים בגיל השלישי.
"כך נולד הרעיון לבית חוות: חווה חקלאית עם חיות משק וגידולים חקלאיים, שתהיה מרכז קהילתי אטרקטיבי שלא מבודד את הזקנים מהחברה כמו היום".
החזון של שפע מתייחס גם לשיתופי פעולה שיקיים בית החוות עם האוכלוסייה סביבו בתחומי האירוח והחקלאות, במטרה להפוך למרכז פעילות חינוכי לאינטראקציה קהילתית רב דורית בין צעירים לזקנים.
מי האוכלוסייה שתידרש למיזם שכזה?
"המספרים לא טועים. על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אוכלוסיית הזקנים בישראל תגדל ב-84 אחוזים בתוך 21 שנה. המדינה לא ערוכה לזה, ובטח לא עושה מספיק כדי להתמודד עם הגידול הזה.
"חמור מכך – המדינה לא מכירה ברווח הגדול שיכול לצאת לחברה מכך שהזקנים בה יהיו פעילים, חיוניים ומשמעותיים.
"גם מחקרים בעולם מוכיחים שפעילות של זקנים עם בעלי חיים מצמצמת השלכות שליליות של זקנה כמו בדידות ועצב, ומעלה את הסיכויים להזדקנות מוצלחת. זה עוד לא הכול, נמצא שקרבה לבעלי חיים מגבירה את הפעילות הפיזית ומחזקת מיומנויות קוגניטיביות ויכולות מוטוריות של זקנים.
"אחרי שחקרתי את הנושא במשך שנתיים, למדתי שבישראל קיימות מסגרות דומות לילדים ולאוכלוסיות מיוחדות אך אין מענה ראוי לגיל השלישי והגיע הזמן להוביל שינוי חברתי נדרש".
השילוב של בעלי חיים וילדים בסיכון או כאלה ממשפחות מצוקה כבר הוכיח את עצמו בעבר במקומות רבים בתנועה הקיבוצית. גם בעלי צרכים מיוחדים (בכפר תקווה או בכישורית) מוצאים שפה משותפת ובעיקר חיבה הדדית עם החיות.
אז מדוע לא לנצל זאת גם ביחס לזקנים? שפע טוענת שהדבר אכן נשמע מוזר, ושאין כמעט בנמצא שילוב כזה לגיל השלישי.
"אני מרצה על הנושא, נפגשת עם לא מעט מטפלים בבעלי חיים ובקשישים. ידוע לי שברומניה קיים מקום כזה בבעלות ישראלית, והוא זוכה להתעניינות אדירה ששילשה את גודלו.
"ואז בעלי בתי אבות מדברים על כך שהמקום צריך להיות נקי, שמטפלים ערבים בבית סיעודי אינם יכולים לגעת בחיות, שקשה לקחת אחריות גם על הקשישים וגם על החיות במתחם אחד. המון סיפורים בלי רצון ממשי לשלב בין השניים.
"במקרה הכי טוב נותנים להכניס פודל קטן לחדר של זקן. כולם כבר יודעים שכלב יכול להציל מבדידות וחתול יודע להעניק חיבה וחום. אבל חצר עם חיות? הס מלהזכיר".
בצד המפגשים עם גורמים עסקיים וטיפוליים, את מנסה לפעול גם בקיבוצים שבהם תשתית קיימת של בתים ופינות חי?
"גם בגבעת חיים איחוד נפגשתי עם רכז פינת החי ועם מנהל הבית הסיעודי. השניים העלו בעיקר את המגבלות ביוזמה, בלי רצון ממשי לבדוק אותה. בית החוות יוסיף לקיבוץ עוד מימד כלכלי וערכי, וכך התנועה הקיבוצית בכללה, או כמה קיבוצים בפרט, יתרמו עוד נדבך לחברה הישראלית ויהיו החלוץ לפני המחנה".
