התנועה הקיבוצית הגישה את המלצתה להעניק לרחל רבין-יעקב ממנרה, אחותו של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין, את פרס ישראל לשנת תשע"ח בקטגוריה של הישגים מיוחדים לדמויות משפיעות, מעוררות השראה ופורצות דרך.
בנימוקים להמלצה על רבין-יעקב נכתב, בין היתר, כי "רחל הינה עבור כל מאות חניכיה ומכיריה אשת מופת, המגלמת באישיותה ובעשייתה את הנאצלים שבערכים להם נשבעה תנועת ההתיישבות: הנעשה והנשמע של החלוצים, שציונות מגשימה ואמונה הומניסטית הם דגליה.
"אישה מצניעת לכת שפיה ולבה שווים, מורת דרך ודגם לללכת אחריו לבוראים יש מאין. כך בעצם ההיאחזות במנרה שהבטיחה את גבולה הצפוני של ישראל כנגד קשיי טבע ועוינות אויב, וכך בהנהגת הקיבוץ ובכל תפקידיה לאורך שנותיה עד עצם היום הזה. וכך כמחנכת שהקרינה השראה על דורות של צעירים בוני הארץ.
"לפיכך, ועל בסיס המלצתם החמה של רבים מחבריה, חניכיה ותלמידיה, אנחנו מתכבדים להגיש את מועמדותה לפרס ישראל לשנת ה-70 למדינת ישראל, בעבור הישג מיוחד ואישיות משפיעה, מעוררת השראה ופורצת דרך בהתיישבות, בחינוך, בחברה ובקהילה".
רחל רבין-יעקב נולדה בתל אביב בשנת 1925 להוריה רוזה כהן ונחמיה רבין, אחות ליצחק. האב היה עובד חברת החשמל והאם (רוזה האדומה) הייתה מנהלת סניף בנק הלוואה וחסכון ופעילה ציבורית.
את שנות בית הספר עשתה רבין-יעקב בבית החינוך לילדים עובדים ובבית הספר התיכון המחוזי בגבעת השלושה (אז בתחום פתח תקווה), תחת ידו של המחנך אלעזר שמאלי.
בשנת 1942, עם סיום הלימודים, יצאה עם גרעין הנוער העובד להכשרה בכפר גלעדי תל-חי וב-1943 הם עלו להקים את קיבוץ מנרה, הישוב היהודי הראשון בהרי נפתלי, על הר סלעים קירח וללא דרך. בשנים ראשונות עבדה רבין-יעקב בענפי המשק השונים, תוך שהיא משמשת כאלחוטנית וכחובשת ואף כמזכירת הקיבוץ.
עם פרוץ מלחמת העצמאות נמצא מנרה, המשיק לגבול לבנון, חשוף לצליפות צבא קאוקג'י. הילדים ומרבית האימהות פונו לכפר גלעדי, ורבין-יעקב עם חבריה הגנו על הישוב וטיפלו בנפגעים הרבים שלא הייתה דרך לפנותם מן ההר.
בהפוגה הראשונה נישאה לרפי יעקב, עולה מגרמניה, איש החלוץ. לשניים נולדו במנרה ילדיהם תרצה, יפתח וגדי. הם גם אימצו לביתם את בינייה (בנימין) ג'דידי, שנפל לימים במלחמת יום הכיפורים.
בין 1981 ל-1986 שימשה רבין-יעקב מרכזת הפיקוח באגף לחינוך התיישבותי במשרד החינוך, המופקד על כל בתי הספר התיכוניים של ההתיישבות העובדת. עם סיום עבודתה במשרד החינוך שבה לביתה להיות שוב למזכירת הקיבוץ, ובהמשך לפרויקט עבודות גמר בהר וגיא. ב-1994 מונתה ליושבת הראש של עמותות המכללות האקדמיות לחינוך של התנועות הקיבוציות אורנים וסמינר הקיבוצים.
היא נבחרה גם לחבר הנאמנים של מכללת תל חי, שבו היא מכהנת עד עצם היום הזה. מ-1996 פעילה רבין-יעקב במועצה הציבורית של מרכז רבין כחברה בוועדת החינוך, שימשה חברה במוסד לבוררות של התנועה הקיבוצית וחברה בוועד המנהל של עמותת הוספיס בית בגליל העליון, בצד המשך פעילות ציבורית בביתה שלה, במנרה.
על פועלה עוטרה רחל רבין יעקב בין, השאר, בפרס עליית הנוער והחינוך ההתיישבותי, בפרס מחנכת למופת של המכללות האקדמיות לחינוך, בפרס החינוך של האוניברסיטה העברית, יקירת מכללת תל חי, פרס החינוך של הגליל העליון, יקירת מכללת אורנים ועוד.
