את שנות ילדותו ונעוריו העביר אלוף (במיל') עמירם לוין (70) בלהבות הבשן, שהיה נתון להפגזות מרמת הגולן הסורית. הוא גדל בקיבוץ והתחנך בחינוך המשותף, שאביו גדעון היה בין מעצביו הראשיים בתנועת הקיבוץ הארצי.
במלחמת ששת הימים היה לוין חייל צעיר בסיירת מטכ"ל, שאז כונתה "היחידה" ומפקדה היה עוזי יאירי ז"ל. כשהוא מספר על פעילות היחידה במלחמה, הוא מקדים ואומר שבתקופה ההיא נלקחו סיכונים עצומים לעומת מה שמקובל כיום.
"התפקיד הראשון שאליו התכוננו בכל צוות", מספר לוין, "היה לנחות עם מסוק בקרבת כל שדה תעופה מצרי שלא הושמד לחלוטין בהפצצת חיל האוויר, לנטרל את המסלולים מהקרקע לפחות ליומיים, ולפוצץ כמה שיותר מטוסים בתוך הסככות שלהם.
"הצוות שלי היה אמור לנחות בדור סואר, בתוך שטח מצרים ממערב לתעלת סואץ. לא היה לנו כוח לגיבוי, ולא היו לנו מכשירי קשר לטווח הזה. הקשר היה אמור להתבצע במכשירי מורס, כמו במלחמת העולם הראשונה.
"בעצם זה היה כרטיס לכיוון אחד. היינו צריכים לנחות, לבצע את מה שנצליח, למלט את עצמנו משדה התעופה, ולהמתין לפינוי שאולי יהיה אחרי המלחמה. למזלנו עשה חיל האוויר עבודה טובה, והמשימה שלנו התבטלה".
המשימה הבאה שהוטלה על סיירת מטכ"ל הייתה לצנוח בשארם א־שייח' ולהשלים את כיבוש המקום. "היינו כבר במטוסים", משחזר לוין, "ואז התברר שהמצרים בנסיגה, ולבסוף נחתנו שם במקום לצנוח. ככה הפסדנו רקע אדום מתחת לכנפי הצניחה, וזו הייתה אכזבה גדולה.
"עשינו שם פעילות מבצעית של סריקת השטח במטרה לגלות ולחסל מעוזים קטנים של חיילים שלא נכנעו. משם טסנו לרמת הגולן, והחזקנו את הקו לאחר הלחימה. בסך הכול לא היו לנו סיפורי גבורה ומורשת מששת הימים".
בתחום האישי השפיעה המלחמה על מסלול חייו של לוין ועל החלטתו לפנות לקצונה ולחתום קבע. "קצת לפני המלחמה", הוא מספר, "רצה דוביק תמרי, מפקד היחידה הקודם, שאלך לקורס קצינים, אבל אני סירבתי. רציתי לחזור לקיבוץ, לעבוד בחקלאות ולהגשים את הייעוד התנועתי.
"אחרי ששת הימים ניסה עוזי יאירי ללחוץ עליי ללכת לקורס קצינים, וביקש את רשותי להופיע לפני המזכירות ושיחת הקיבוץ בלהבות הבשן במטרה לשכנע אותם לאשר לי לצאת לקורס ולחתום שנתיים קבע. הסכמתי שהוא יגיע לקיבוץ, בתקווה שהקיבוץ יוריד אותו מזה.
"בנסיעה לקיבוץ במכונית הצבאית של עוזי, שאלתי אותו למה הוא רוצה כל כך שאלך לקורס קצינים. הוא אמר לי משפט שעד היום מלווה אותי: 'התפקיד הכי חשוב של הקצינים, הוא שהחיילים יסתכלו עליהם ולא יקבלו בחילה'. באותו רגע אמרתי לו: 'שכנעת אותי'.
"הוא הגיע לקיבוץ וחזר על הנימוק הזה במזכירות ובשיחת הקיבוץ, והצליח לשכנע את רוב החברים, חוץ משני מתנגדים שהראשי בהם היה אבא שלי".
מה עשתה המלחמה הזאת לדמותה של מדינת ישראל?
"היא שינתה אותה לגמרי. אני איש של רבין. עבדתי אתו שנים הן כמפקד סיירת מטכ"ל והן כאלוף פיקוד צפון. היו לי אתו עשרות שעות עד שהוא נרצח. רבין השתמש בביטוי 'נפולת של נמושות' על היורדים מהארץ, ואני אומר שאם אנחנו לא משלימים את הניצחון ומסיימים את הכיבוש על 2.7 מיליון פלשתינאים, אנחנו מועלים במורשת של רבין, ואנחנו נפולת של נמושות.
"צריך לחזור לקווי 1967 עם תיקוני גבול מוסכמים, להשאיר את גושי ההתנחלויות, ולהבטיח את ביטחון המדינה. זו בעיניי המשימה העיקרית שלנו".
זה מה שהוביל להחלטה שלך להתמודד על ראשות מפלגת העבודה?
"בדיוק. אני רוצה שהמפלגה תחזור לערכים שלה ושל ההתיישבות העובדת. מצד אחד - להתגייס בלי חשבון למען הביטחון בכל פעם שצריך, לשירות קבע, למילואים, למוצבים בתעלה במלחמת ההתשה, ומצד שני - לבנות חברה צודקת שיש בה ערך לעבודה, לחקלאות ולסיסמה שאיפה שתחרוש המחרשה את התלם האחרון שם ייקבע הגבול. זו חברה המגשימה את החלום שלה, כל יום, במעשים פשוטים".
החלטת להתמודד על התפקיד הפוליטי בגיל 70. זה לא מאוחר מדי? פרט לעמיר פרץ, רוב המתמודדים הם בשנות החמישים לחייהם.
"אמנם עשיתי מסלול צבאי, אבל צמחתי בתנועת העבודה. אני לא יכול עוד לעמוד מהצד כשאני רואה את הכיוון שהמדינה הזאת הולכת אליו. אנחנו כיום המדינה החזקה ביותר באזור, ואין לנו שום סיבה לחיות בפחד המוקרן מממשלת הימין.
"במקום ללכד את האנשים סביב המטרה של להיות חברה טובה ובטוחה יותר, הממשלה הזאת מפלגת את העם ומדכאת עם אחר. אני לא דואג לפלשתינאים, אני דואג לנו. הכיבוש משחית אותנו ואת צה"ל ומחליש אותנו.
"בצבא יש עדיין מפקדים ולוחמים הכי טובים, אבל העובדה שהוא עוסק בהשלטת הריבונות על הפלשתינאים, ולא באיומים החיצוניים, הורסת אותנו מבפנים. במשך שנים פעלתי בתחום הפוליטי מאחורי הקלעים. ניסיתי לעזור לבוז'י הרצוג, לציפי לבני ולעוד פוליטיקאים. פעלתי גם מול ראש הממשלה נתניהו.
"הגשתי לו מסמכים שכתבתי וישבתי אתו ועם האנשים שלו במטרה לראות איך משנים כיוון, ובמקום להשקיע בעיקר בטנקים ובמטוסים - להשקיע בחינוך החיילים ובהפיכתם לחיילים ולאזרחים טובים יותר. זה לא עזר לי. לקראת הפריימריז היו אנשים איכותיים רבים בבורסת השמות, חלקם אנשי צבא וחלקם לא, וקיוויתי שהם ילכו להתמודד על ראשות מפלגת העבודה.
"כשראיתי שהם מעדיפים לשבת על הגדר, החלטתי שאיני מסוגל עוד לעמוד מהצד, וקפצתי למים הקרים".
חוד החנית
לוין, ששימש אלוף פיקוד צפון ומשנה לראש המוסד, נשוי לרחל, אב לשלושה (עמית, נעמה וגיל) וסב לחמישה נכדים. את הצורך שלו לנסות ולהשפיע על דמותה של המדינה הוא ממחיש בדוגמה מהמעגל הקרוב אליו ביותר, המעגל המשפחתי.
עמית, בנו הבכור, עבר לפני שנה עם משפחתו לארצות הברית לרגל עבודה שתימשך שלוש שנים, והוא נמצא שם עם אשתו כרמית ועם שלוש הנכדות שלוין קשור אליהן מאוד.
"אני יושב עם הנכדה הבכורה אנה, שגומרת שם את הלימודים וצריכה להתגייס בעוד שנה, ופתאום כשאני אומר לה שהיא צריכה לחזור לשרת בצבא אני לא בטוח בזה", הוא אומר.
"אני גם לא בטוח שאני צודק כשאני אומר להם לחזור אחרי שלוש שנים. אני תופס את עצמי וחושב: אלוהים אדירים, לאן הגענו? בשביל זה נלחמתי כל החיים? נפצעתי בצבא ארבע פעמים, והילדים שלי היו יכולים להיות יתומים.
"לא הייתי גיבור יותר מאחרים, אבל הרגשתי שאני צריך להיות בכל המקומות שנלחמתי בהם. כיום אני מוצא את עצמי מתלבט. איך להסביר לבן שלי ולמשפחה שלו שכדאי להם לחזור לארץ? זו בעיה אדירה המדירה שינה מעיניי. לכן החלטתי לקפוץ למים. משם אני בא.
"אני בא מהקיבוץ, מעבודת האדמה. לא הלכתי אחרי הצבא לסחור בנשק. חזרתי לחקלאות. עבדתי עם נטפים באסיה, וכיום אני מייצא טכנולוגיות מישראל לפרויקטים חקלאיים בסין. אפשר להוציא את הקיבוצניק מהקיבוץ, אבל אי אפשר להוציא את הקיבוץ מהקיבוצניק".
מה הבעיה העיקרית של מפלגת העבודה?
"הדבר הבסיסי הוא שהיא נמצאת בידיים של פוליטיקאים העסוקים בעצמם, והיא שכחה מאין היא באה ולאן היא הולכת. היא שכחה שהתנועה הקיבוצית ייסדה אותה ובנתה אותה כמפלגה שהובילה את המדינה.
"לפני שבועיים הייתי בטקס הזיכרון לחללי הקיבוצים, שאת חלקם הכרתי, וכשאתה נמצא שם אתה מתמלא בגאווה על ההיסטוריה שאף אחד לא יכול לקחת מאתנו, וגם בכעס על זה ששכחו אותנו.
"חברי הקיבוצים היו בחוד החנית הרבה מעבר למספרם היחסי באוכלוסייה, ואת זה רואים גם בשמות החקוקים על הקיר, ואתה לא מבין איך זה שמפלגת העבודה ביטלה את המחוזות, ואיך זה שמתוך 24 מנדטים של המחנה הציוני בכנסת, במקום שיהיו שלושה חברי קיבוצים יש רק אחד.
"במפלגת העבודה מתנהלים לפי סקרי דעת קהל במקום ללכת זקופי קומה ולהבליט את הערכים המבטאים הקיבוצים. המחלות של מפלגות השלטון חדרו למפלגת העבודה, והיא שכחה את מי היא מייצגת. את זה אני רוצה לשנות".
הראיון המלא עם עמירם לוין בסוף השבוע בעיתון "ידיעות הקיבוץ"
