בפורטל האינטרנט "מוזיאונים בישראל" יעלה ביום שלישי הקרוב (28.7) אתר בשם "שימור לדורות", ובו מאות אלפי סריקות דיגיטליות של תצלומים שקובצו מארכיוני קיבוצים, מרביתם מהגליל ומצפון הארץ. למיזם שותפים מוזיאון "בית אלון" בגינוסר, ספריית היודאיקה של אוניברסיטת "הרווארד" בארצות הברית והמשרד לפיתוח הנגב והגליל.
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה של mynet
זהו "מפעל ענקים", שמאחורי דחיפתו והוצאתו לפועל עומדת ניצה קפלן (כרכום), לשעבר מנהלת המוזיאון וכיום משמשת כרכזת פרויקט "מפגש השלום" - אירוע אמנותי שנתי בו שותפים אמנים יהודים וערבים, וכן מיזם השימור הדיגיטלי.
ניצה קפלן מספרת על המיזם, שהחל בשנת 2007 ונמשך עד היום: "הסריקה התבצעה על ידי מחלקת היודאיקה באוניברסיטת הרווארד, עם שיתוף פעולה אתנו, כי אנחנו קיבלנו מארכיוני היישובים את החומר המצולם בסטילס. מעל מיליון וחצי תמונות נסרקו, אבל לא כולן תעלינה לאוויר משתי סיבות: האחת - שמירה על צנעת הפרט, והשנייה - כפל תמונות. המאגר כולל מאה יישובים וצלמים, ולצערי היו מי שסירבו לתת וכיום הם מצרים על כך. הפרויקט יעלה בקרוב, אבל לא בהיקפו המלא ולא בבת אחת".
ביום העיון שיתקיים בבית יגאל אלון ביום שלישי הקרוב לציון עליית האתר, ידברו, בין השאר, ד"ר גליה בר אור (עין-חרוד מאוחד, מנהלת ואוצרת המשכן לאמנות עין-חרוד), מנהל בית-אלון ערן שוורץ, נציג משרד התרבות והספורט, ומוקי צור מעין-גב.
"מפעל ההעלאה לאוויר של צילומי הקיבוץ, שנעשה בבית-אלון בגינוסר יחד עם אוניברסיטת הרווארד, מנגיש אותנו אל צילומים שנעשו בקיבוץ וביישובים אחרים", אומר צור. "הוא מתעד פרק אחר בצילום הארץ ישראלי. זהו מפעל של אנשים הפועלים בתוך מעגל העבודה, ולעיתים פורצת עבודתם את גבולות הבית ומשרתת את הרעיון הציוני. כמה מצילומיהם הופכים לחלק מהתעמולה הציונית, אך עיקר עבודתם מכוון להעניק ראי אופטימי לקהילתם.
"הם חיים יחד עם חבריהם שעות של משבר, של נטישה, של כישלון, אך גם את המאמצים להתגבר על כך. הם מצלמים כדי להראות לחבריהם ולעצמם כי יהיה טוב. כי יוכלו לממש את החלום. החלום עצמו כולל עבודה.
צילומי העבודה הם מסמך אמוני. צילומי החברים האמנים מעידים על כך שתפישתם הייתה לא רק תיעודית, ובוודאי לא רק אסתטית. הם האמינו במפגש. הנוף, האנשים, החברה, התרבות.
"הצילומים באו לחזק את הגשרים בין האנשים ומפעלם, אך גם להעניק תחושה של חירות ויופי. הם שומרים כי הדיוקן האנושי לא יהפוך למוקד פולחן. הם מבקשים צילום הומניסטי, צילום המעניק לאדם, לכל אדם, כבוד ולא הערצה. הם מבקשים להעניק תחושת גבורה, כי רק היא מסוגלת לעמוד מול החורבן של התקופה; אך גבורה זו צריכה לעמוד בסימן החברות והשותפות האנושית".