הרב יוסף יצחק (איקה) גלדציילר, שליח חב"ד בגבעת אלה, גויס למילואים שלושה ימים לאחר תחילת המלחמה, למלאכת הקודש של זיהוי מאות החללים, חיילי צה"ל שנפלו בקרב והאזרחים תושבי העוטף שנטבחו על ידי מחבלי החמאס בשבת שמחת תורה ה-7 באוקטובר.
עכשיו הוא מספר על הזוועות שראה במחנה זיהוי הגופות, על רגעי השבירה ועל השליחות שלו לשמח אנשים בתוך רגעי הכאב. בשבוע שעבר הוא ארגן חגיגת בר מצווה לאחד מילדי היישוב והשבוע הגיע כמוהל למול את בנו של הרב מנדי שמולביץ מכפר יחזקאל. "הציווי שלנו כעם היהודי לקום מן האפר ולהתרומם מהשכול מתבטא בשמחות הקטנות שאנחנו חוגגים - בר מצווה או ברית מילה. אנחנו צריכים להמשיך. נהרגו לנו הרבה אנשים אז כל ילד חדש שנולד הוא רפואה לכל העם היהודי וכל שמחה היא ריפוי לכל האומה כולה".
דממת מוות
הרב גלדציילר, יליד עפולה, מתגורר בגבעת אלה 18 שנה ומשמש שליח חב"ד ביישוב. בנוסף הוא מוהל במקצועו, סופר סת"ם ומעביר הרצאות לתלמידים בבתי ספר בנושאים הקשורים למורשת ישראל בדרך חווייתית. "אנחנו נותנים שירות לקהילה בזמני משבר, בזמני שמחה, בר מצוות, אירוח ומה שצריך כל מיני דברים על מנת ליצור גשר וחיבור לקהילה".
שלושה ימים לאחר שפרצה המלחמה גויס גלדציילר למילואים במחלקת אנו"ח (איסוף נתונים וחללים) בגדוד 5703 של חיל פיקוד העורף במטרה לתת יד ולסייע במלאכת זיהוי החללים. בשבוע הראשון של המלחמה הוא שובץ במחנה שורה ברמלה, במערכת זיהוי ומיון החללים ובשבוע השני היה בדרום במחנה שדה תימן ועזר בזיהוי גופות המחבלים. "אחרי עבודה של כמה לילות שמחנו להתבשר שבין הגופות של המחבלים היו מספר חללים ישראלים". הוא אומר בהקלה.
כל משמרת של זיהוי חללים נמשכה 48 שעות והעבודה בשטח, מספר גלדציילר, קשה מנשוא. "זו עבודה קשה פיזית וגם נפשית. אנחנו עשינו משמרות לילה. הדבר הראשון שתפס אותי בכניסה למתחם היו המשפחות; אוהל משפחות בכניסה שיושבות עטופות בשמיכות וממתינות לתוצאות של הזיהוי. זו הייתה בשבילי זריקת אדרנלין הכי גדולה שעזרה לי לעבוד קשה באותם תנאים. הדבר השני שפגשתי בכניסה למתחם היה הריח הכבד שהתפשט שם ואחר כך ראיתי את המראות הקשים. ראיתי כמויות של משאיות קירור, של כל מיני חברות שביום יום מובילות מזון, הובילו מאות רבות של חללים".
איזה זוועות ראית שם?
"יש דממת מוות במקום, חרדת קודש. אנחנו נתקלנו במראות לא פשוטים מדי פעם. הגופות היו מכוסות אבל לצורך הזיהוי חושפים אותם בחדרי הזיהוי. אנשי הזיהוי המקצועיים עושים את הפעילות הזו ואנחנו מסייעים בידם. התפקיד שלנו כלל שני שלבים: השלב הראשון היה זיהוי החללים שהתבצע בתחנת ריכוז החללים והשלב השני בתחנה אחרת שבה מתבצע הליקוט. אחרי שחייל מזוהה הוא נשלף ואחר כך כשמגיע זיהוי, אם באמצעות די.אנ.איי או טביעת אצבע, מוציאים את אותו חלל. העבודה נעשית בחרדת קודש. יש עשרות אנשים שמתרוצצים, עבודה קדחתנית ומאוד פעילה".
איך אתה מסביר שבן אדם יכול להגיע לעשות דבר נוראי כזה כמו מה שעשו מחבלי החמאס?
"אני לא חושב שבן אדם יכול לעשות דבר כזה. ככל שמתפרסמים הדברים אנחנו מבינים שזה לא משהו שבן אנוש מסוגל לדמיין אפילו. בגלל זה כל כך קשה. נתקלתי בעבר באנשים מתים וקברתי אנשים, אבל זה שונה לגמרי. שום דבר לא יכול להכין אותך לדבר כזה".
אסור לשקוע
מה שנתן לגלדציילר את הכוח להמשיך היה האמונה החזקה והשיחות שערכו הוא וחבריו לצוות. "במלחמה הזאת שאני מגויס לכאורה לכבוד המת, מה שמניע אותי ונותן לי את הכוח אלו היסודות האיתנים של האמונה והמסורת היהודית ולא רק כבוד המת אלא גם כבוד החי: כל משפחה שאנחנו מצליחים לאתר ולזהות את אותו חלל, אני בטוח שזו רפואה למשפחה שמצליחה להביא אותו לקבר ישראל ולמצוא מעט תנחומים אחרי אי הוודאות שעברו כשהיו תלויים בין שמיים לארץ".
היו לך רגעי שבירה?
"היו רגעים שהיינו צריכים לתת מנוחה מעט לעצמנו, אבל מה שעזר לנו מאוד זו הקבוצה, היינו צוות של שבעה אנשים וכל הזמן היינו בקשר עין, מסתכלים אחד על השני. אם מישהו חש שבירה, אז ההמלצות של אנשי המקצוע היו לא לתת לו לשבת לשקוע אלא שימשיך להיות פעיל בדברים אחרים. זה מאוד עזר".
אתם מדברים ביניכם?
"גם מדברים בינינו וגם הייתה לנו שיחת קב"ן לפני ואחרי פעילות. גם אם סיימנו פעילות ב-5 בבוקר לא היינו הולכים לישון לפני שיושבים במעגל של שיח עם אנשי מקצוע. כל אחד מספר מה היה קשה לו ואיך הוא התגבר. מקבלים בעיקר חיזוק אחד מהשני ומהקבוצה. הכל צף מחדש".
תמיכה מהבית
פעילות שנייה בה השתתף גלדציילר בשבוע השני של המלחמה היה זיהוי גופות המחבלים. "זה היה ממש לא נעים והאינסטינקט שלנו היה לא לרצות להשתתף בפעילות בכלל, אבל בסוף כשסיפרו לנו מה המשמעות של מה שאנחנו עושים אז עשינו את זה", סיפר, "בין הערמות של המחבלים מצאו כמה ישראלים. מספיק שמצאו אחד או שניים מתוך מאות זה משהו שאין לתאר את הערך שלו. שם העבודה נעשתה בצורה שונה, מכיוון שהיו הרבה נעדרים רצו לשלול ולא להסתמך רק על האיסוף הראשוני, אלא לפתוח כל ניילון מחדש ולקחת בדיקת די.אנ.איי במקום. עזרנו לרופאים להוציא מתוך הניילון יד ורגל כדי לשלוף את הרקמה שממנה יוכלו לקחת את הבדיקה. הבדיקות האלה הוכיחו את עצמם שמתוך מאות הצליחו למצוא כמה ישראלים בודדים. כל אחד זה עולם ומלאו של משפחה שיושבת ומחכה לקבל מידע".
קראו גם:
איך מעכלים דבר כזה? אתה מצליח לישון?
"אני במילואים שבועיים רצוף. החוסן הגדול הוא שהבית ממשיך לתפקד בזכות אשתי פנינה. היא בבית עם הילדים, נושאת בעול, מסיעה אותם למוסדות החינוך, מכינה אוכל ושולחת לי וגם נותנת מענה קהילתי כשאני לא נמצא - באירוח משפחות או בעזרה לחיילים. אני מקבל עידוד גם בזכות הקהילה שמתעניינת ומסייעת ותומכת. אני שואב כוח גם מהמקורות שלנו. הטבח הנורא קרה בפרשת בראשית שבה קראנו 'מעפר באת ואל עפר תשוב'. אנחנו רואים שהמתח של המשפחה מאוד יורד לאחר הקבורה. רואים שהמשפחה עוברת סוג של השלמה ופיוס לאחר הקבורה. סוג של עיכול והשלמה שמסייעת להם לתהליך של ההתאוששות".
להיאחז בטוב
בתוך כל הרגעים הקשים מצא הרב גלדציילר גם זמן לארגן כאמור שמחת בר מצווה של ילד מהיישוב וערך גם ברית מילה לבנו של הרב מנדי שמולביץ מכפר יחזקאל.
"אלו השמחות הקטנות שאני מקפיד להיות בהם ולא משנה כמה מרחק זה דורש ממני לנסוע ולצאת על חשבון ה'אפטר' שלי במקום להיות עם המשפחה. בשבוע שעבר ארגנו בר מצווה לילד מהיישוב שהיה אמור להיות לו אירוע גדול בסמטאות צפת והכל התבטל. זה היה מאוד מרגש ומשמח. כמובן שהוא יזכה לבר מצווה שתוכננה בהמשך כשהמצב יהיה טוב יותר. הגעתי לשמחה הזאת אחרי לילה שלם שהייתי בשורה. הפסוק: 'בדמייך חיי' שאומרים אותו בזמן ברית המילה הוא כמו צו לעם שלנו להתרומם. בדיוק שמעתי ברדיו ששינו את שמו של אזור עוטף עזה מ'חבל אשכול' ל'חבל תקומה'. זה מסמל את היכולת של העם היהודי להתרומם".
איך אתה מצליח לעשות את הסוויץ' בין המראות של העצב פתאום לאירועי השמחה?
"אי אפשר לגמרי לעשות את הסוויץ'. המראות והריחות שחוויתי לא עוזבים אותי. אפילו שניצל במחבת יכול לעורר פתאום טריגר. אנחנו משתדלים להיאחז בטוב, להיות אופטימיים ולשמח את עם ישראל וחיילי צה"ל. בברית היה שמח והיו שירים וריקודים. אם הייתי יודע שיהיה כזה שמח הייתי מביא את כל הגדוד שלי שיקבל מורל. את הכוח הגדול ביותר אנחנו מקבלים מהמקומות האלה של ילד שחוגג בר מצווה או חתונה שהולכת להיות אצלנו בבסיס בשבוע הבא. אלו דברים שנותנים את הכוח להמשיך. אני חושב שכל אחד ואחד מהנופלים אם היו שואלים אותו הוא היה אומר תמשיכו בכל הכוח".
