ביום בהיר אחד לפני שמונה שנים החליט דורי שניר (53), קיבוצניק מבית זרע, לעסוק באמנות. שניר, שעובד כסקיפר של ספינת תיירות בכנרת, התוודע בדרך מקרה לסטודיו של שי זהרהרי בקיבוץ אפיקים, ושם יצר את יצירת האמנות הראשונה שלו.
"יום אחד התקלקל לי משהו אלקטרוני ואמרו לי שבאפיקים יש מישהו שיודע לתקן הכל. מצאתי את זהרהרי, בוגר בצלאל, ובזמן שחיכיתי שיעמם לי אז בניתי חיה קטנה מכפיס עץ וכמה ברגים. מאז התחלתי להגיע לשם פעמיים בשבוע ובהמשך כל יום. אחרי שנה וחצי הוא אמר לי שני דברים: 'תפתח סטודיו משלך וארגנתי לך תערוכה'".
בשנים האחרונות פיסל שניר כבר מאות יצירות מחומרים ממוחזרים מעץ וברזל, שהוא מציב בכל מיני מקומות באזור הכנרת ומציג בתערוכות. "פתחתי סטודיו קטן בבית זרע, והחלטתי ליצור כל יום משהו. גם אם עבדתי בספינה ואין לי כוח, אצייר או אצור משהו מחוט ברזל. אם יש לי יותר כוח, אני הולך לסטודיו או עושה פרויקט גדול. האמנות היא כבר ממש מקצוע בשבילי. מאז שהסתיימה הקורונה עשיתי פרויקטים גדולים לפסטיבל עכו ויצא לי למכור מדי פעם יצירות".
חומרי היצירה הם בעיקר עץ ומתכת, מחפצים שאנשים זורקים כמו מיקרוגלים ומכונות כביסה או שאריות של ברזל לבניין, וגם כורסאות וספות ישנות. "העולם מלא בחומרי גלם שאנשים זורקים סתם והם נהדרים לאמנות. אני קורא לעצמי 'גרוטאיסט', אני מפרק דברים ומרכיב אותם בצורה אחרת", הוא מסביר.
הדמויות אותן מייצר שניר הן בעיקר דמויות מופשטות של חיות כיד הדמיון הטובה עליו. מאז תחילת המלחמה הוא מתמקד בעיקר בציפורים. "אין לי הסבר, אולי בגלל שזה עוזר לי להתרכז בחיה אחת וזה משאיר אותי באיזשהו סדר ושקט נפשי. אני אדם יוצר שמחפש שני דברים ביצירות שלי: התנועה של כל חיה והן צריכות לספר סיפור ושיהיה להן אופי. זה הרעיון באמנות. זה לא משנה אם אני עושה אותה בצורה מדויקת".
אחת היצירות המשמעותיות עבור שניר נקראת דון קישוט. "כשהייתי ילד היה תלוי בבית של ההורים שלי ציור שחור לבן של פיקאסו בשם דון קישוט. הוא לא היה יפה בעיניי. כשבגרתי והפכתי לאמן נזכרתי בציור הזה ועכשיו הוא נראה לי לא רע בכלל. אני חושב שסיכום לימודי האמנות שלי אצל שי זהרהרי באפיקים, היה שבניתי את הדון קישוט הזה בתלת מימד מכל מיני גרוטאות. הוכחתי לעצמי שאני יכול לייצר דבר כזה".
מה האמנות עושה לך?
"אני שמח בחלקי שאני מגשים את עצמי. זאת ההצלחה הגדולה. הייתי עושה את האמנות הזאת גם אם היה לי כסף או לא היה לי. אני לא מסתכל על זה כמקום עבודה, זה משהו לחיים".
שלושה פסלים בירושלים
עכשיו מציג שניר שלושה פסלים בתערוכה של אמני עמק הירדן בבית גבריאל. לאחרונה אחת מיצירותיו הגיעה במקרה לתערוכה בקיוטו שביפן וזכתה בפרס. "מאז 2016 אני מעלה כמעט בכל יום פוסט בפייסבוק עם היצירה שלי, לאט לאט אני צובר קהל ופגשתי אנשים בדרך. אחת מהם הייתה תרצה פייטן־סלע, קליגרפית במקצועה שנמצאת על ציר יפן־ישראל, והיא קישרה אותי עם יפנים והנה הגעתי לקיוטו. הייתי אמור לטוס לשם וביטלתי, כי הבן שלי חייל ואני מעדיף להיות בארץ כרגע. כשישקטו המים, אני אטוס ליפן".
קראו גם:
איך הגבת כשזכית בפרס?
"זו הזכייה השנייה שלי בחיים, פעם זכיתי ב־136 שקל בלוטו. לא יודע מה אני עושה עם פרסים. הייתי עושה את היצירות שלי גם בלי פרסים. זה חלק מההרפתקה".
עכשיו רוצה שניר להציב כמה שיותר מיצירותיו בישראל. "החלטתי שאני רוצה להציב פעם בשנה פסל גדול איפשהו בישראל. עד עכשיו הצבתי שמונה בכל מיני מקומות. הגשמתי את החלום שלי והצבתי שלושה פסלים בירושלים בשנתיים האחרונות: שני גמלי שלמה בגובה שני מטרים בשכונת ממילא, שתליתי על הקיר של הבניין, ויצירה נוספת בפינת הרחובות ניל"י והפלמ"ח, של שרה אהרונסון רוכבת על סוס ומחזיקה יונה ביד. אני רוצה לשים פסלים בכל מיני מקומות על כביש 90. לדוגמה על הפסגה ליד מנחמיה, מונומנטים של שפירית ענק או דרקון, שאנשים יעברו בכביש ויזכרו אותם בשביל הכיף".
מה החלום שלך באמנות?
"אני רוצה עד שנת 2030 להציג ב־MOMA, המוזיאון לאמנות מודרנית בניו־יורק. אין לי מושג איך אני הולך לעשות את זה, אבל זה מה שבא לי לעשות. אני לא יודע מה אציג בתערוכה, אבל אני יודע איך תיראה הכניסה לתערוכה. בכניסה יהיה שער שבנוי מהשמות של כל האנשים שפתחו לי דלתות בעולם הזה".
