בשנת 1975 הצטרפה לגבעטרון אמירה ידין ומאז ועד היום, כבר 50 שנה ברציפות, היא אחד הקולות הבולטים בלהקה. זמרת מרגשת, מקצועית ומסורה שתרמה תרומה משמעותית להפיכתה של הגבעטרון לשם דבר במוזיקה הישראלית.
"שעושים דברים שאוהבים אז שורדים", אמרה ידין לרגל 50 שנות שירה בלהקה, "אני אוהבת לשיר ואני אוהבת את הגבעטרון. זה כיף".
ידין, שכבר מזמן חצתה את גיל ה־80 נולדה בחיפה. כשהיתה בת עשר הגיעה לקיבוץ גבע כילדת חוץ ונשארה בו. בקיבוץ הכירה את עודד 'דדי' ידין ז"ל ויחד הקימו משפחה. היא למדה בבית ספר לאחיות ועבדה כאחות בקיבוץ ובבתי החולים רמב"ם והעמק עד שיצאה לגמלאות.
בתחילת שנות ה־50 כשעברה לגור בגבע כילדה הגבעטרון, שהוקמה בשנת 1948, הייתה להקה בתחילת דרכה שהופיעה בעיקר בקיבוץ ומעט מאוד מחוצה לו. בשנות ילדותה ונעוריה ראתה ידין איך הלהקה מתפתחת ומתקדמת ובבוא העת גם היא רצתה להיות חלק ממנה.
"רציתי מאוד להצטרף לגבעטרון כי אני אוהבת לשיר", היא נזכרת, "מתישהו ביקשתי להצטרף אבל לא היה מקום. זה עשה אותי עצובה. יום אחד בשנת 1975 פנתה אלי רינה פירסטנברג ז"ל, מי שניהלה אז את הגבעטרון, והציעה לי להצטרף ומיד הסכמתי. שמחתי מאוד והרגשתי נהדר. הייתה לי את הזכות לשיר עם חלק מדור המייסדים של הלהקה".
קראו גם:
לצד עבודתה כאחות מיילדת שרה ידין בגבעטרון. היא השתלבה מהר והפכה לאחד מעמודי התווך של הלהקה. היום היא הזמרת הכי וותיקה בה. "בגבעטרון לשמחתי אין סולואים. פעם אחת נתנו לי לשיר לבד שתי מילים מתוך שיר ובזה נגמר הסולו שלי", מספרת ידין, "לגבעטרון יש הרבה שירים יפים ורבים מהם אהובים עליי. היו לנו הרבה הופעות מרגשות ובלתי נשכחות גם בחו"ל, אבל ההופעה האחרונה שריגשה אותי מאוד הייתה לפני הלוויה של החלל החטוף שחמאס רצחו אוהד יהלומי ז"ל. זה לא היה פשוט. שרנו מספר שירים ביניהם את השיר של דורית צמרת 'החיטה צומחת שוב'. הייתה לנו גם הופעה מרגשת בכיכר החטופים".
מה סוד ההצלחה של הגבעטרון?
"זו לא להקה לשם רווח. לא מקבלים בה משכורת. אנשים באים לשיר כי הם אוהבים לשיר. הגבעטרון זו משפחה. לפני כל חזרה כולם מתחבקים ויש אהבה בין כולם. אין בה תחרות ואין אגו בין הזמרים. אנחנו עדיין מצליחים כי רוב השירים שלנו הם להיטים ולכן כל הזמן מזמינים אותנו להופעות ובכל הופעה אני רואה את ההתלהבות מאיתנו. אנחנו מרגישים את אהבת הקהל. עד לפני כמה שנים היו מגיעים להופעות יותר מבוגרים היום גם צעירים באים להופעות שלנו".
הלהקה של היום שונה מתחילת דרכך בה.
"היום זה משהו אחר לגמרי. מקיבוץ גבע נשארו חמישה - אני, גדעון גוריון, יורם אלוני, שמעון אלוני וקובי רון. אני מתגעגעת לניקה ברזק, לתמי בן יעקב וגם לרינה ז"ל".
איך את שומרת על הקול שלך?
"מחממים את הקול לפני הופעה. מעבר לזה אני לא עושה כלום. ברגע שאני מתחילה לשיר יוצא קול יפה. כל עוד שאני שרה זה שומר על הקול שלי".
כשאת מסתובבת בארץ לבד מזהים אותך שאת מהגבעטרון?
"יודעים יפה מי אני. מזהים אותי הרבה אנשים וזה תמיד מלווה באמירה של כמה אוהבים את הגבעטרון. גם מזהים אותי הרבה כי הייתי עבדתי שנים כאחות בבית חולים".
עד מתי תמשיכי לשיר?
"כנראה אשיר לנצח. אמשיך לשיר בשמחה כמה שאני אוכל".
