באנדרטת הזיכרון ב"יער הקיבוצים" נערך אתמול (חמישי) טקס ההתייחדות של התנועות הקיבוציות עם 3,110 הנופלים מהקיבוצים במערכות ישראל ופעולות האיבה מאז ראשית ההתיישבות הקיבוצית בשנת 1909.
מאות בני משפחות שכולות, נציגי ארגון "יד לבנים", פעילי התנועה הקיבוצית והקיבוץ הדתי ואורחים השתתפו בטקס למרגלות האנדרטה המשקיפה על מרחבי עמק יזרעאל, שלצידה נישאים לוחות אבן אדירים עליהם חקוקים כל שמות הנופלים.
הטקס נערך בסימן 50 שנים למלחמת יום הכיפורים, בה נפלו 450 חללים מהקיבוצים, ובסימן 75 שנים למדינת ישראל. מזכ"ל התנועה הקיבוצית ניר מאיר דיבר על המחיר העצום ששילמה התנועה הקיבוצית במאבק על הקמתה וביטחונה של מדינת ישראל, ובפרט במלחמת יום הכיפורים – אחד מכל שישה נופלים הגיע מקיבוץ.
"אנחנו, בני התנועות הקיבוציות, שהתייצבנו תמיד כשהמדינה קראה לנו, מתייצבים גם היום בהתיישבות על קו הגבול, בצבא ההגנה ובכוחות הביטחון, ובימים אלה גם ברחובות ישראל, נכונים וחדורי אמונה להגן ולהילחם על ביטחונה של מדינת ישראל מחד ועל אופייה וצביונה הדמוקרטי מאידך". מאיר אף קרא לחברי הקואליציה בראשותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ואמר "כל אלו המנסים להפוך אותנו לאויבים מבית, איך אתם מעיזים? תתביישו לכם. אנחנו אנרכיסטים? אנחנו סרבנים? אנחנו בוגדים? אנחנו ציונים! גאים בעצמנו, גאים בבנינו ובנותינו שהקריבו את חייהם למען המדינה".
מזכ"ל התנועה הקיבוצית ניר מאיר התייחס בטקס לחוק הגיוס המסתמן שיסדיר את פטור הגיוס לחרדים תמורת תגמול גדול יותר ללוחמים, ואמר כי "התנועה הקיבוצית ששילמה מחיר כבד על הגנת המדינה וביטחונה תומכת בקיומי של צה"ל כצבא העם, ומתנגדת למתן פטור גורף לקבוצות שלמות בחברה הישראלית - למען ביטחונה של המדינה וחוסנה של החברה".
"הזמן לא מרפא"
צופיה גומא, ששכלה במלחמת יום הכיפורים את שני אחיה אפרים ודוד (דדי) ישראלי זכרם לברכה מקיבוץ דברת, נשאה דברים בשם המשפחות השכולות. היא סיפרה על משפחתם שהייתה משפחה מאושרת עם חמישה ילדים, ועל הכאב שאינו מרפה ולובש עם השנים צורות שונות, "הזמן לא מרפא ולא מכהה את הכאב. החור שבלב בפנים, הגרון שנחנק, תחושת ההחמצה הנוראה על מותם של אלפי הנופלים מכל רחבי הארץ והידיעה מה הפסידה המדינה. הקושי לשאת את זכרם של שני אחיי מלווה אותי תמיד".
גם תת-אלוף יוסי כראדי קצין הקשר והתקשוב הראשי, מקיבוץ החותרים נשא דברים וסיפר כי "בקיבוצי, כמו ביתר הקיבוצים, ישנה אנדרטה עם שמות ופנים. במבט אחד, בכמה שניות של דומיה מקודשת, הם גורמים לנער הפוגש בהם לעצור. "התנועה הקיבוצית איבדה את מיטב בניה ובנותיה כאשר ערבי היסוד שלה - חלוציות, התנדבות ותרומה לחברה - הביאו אותם לכל חזית לחימה, וכן להיפצע או ליפול בקרב. דווקא ביום זה חשוב להביט קדימה. הנוכחות המרשימה של בני הקיבוצים בפיקוד הבכיר של צה"ל, ובכלל בחברה הישראלית, כמו אומרת לנופלים 'לא לשווא לחמתם'".
החטיבה "הקיבוצית" מסתערת
אל"מ מיל. ישראל אריאלי חבר קיבוץ גניגר נשא דברים בשם לוחמי מלחמת יום הכיפורים. אריאלי שזכה לכינוי "זברה" החל את המלחמה כמפקד פלוגת טנקים בחטיבת המילואים 179, ואחרי שמפקדיו נפגעו בלחימה קיבל על עצמו פיקוד על גדוד טנקים. "שלושת המג"דים בחטיבה היו קיבוצניקים ומרבית הלוחמים. הייתה בנו מוטיבציה אדירה. בבוקר הראשון אחרי פרוץ המלחמה עברנו את הירדן ונכנסנו לקרב קשה מול הסורים. אני זוכר את מפקד האוגדה רפאל איתן (רפול) דוחק בנו "להסתער מהר כי מזרחית ל'ציר הנפט' אין אף דובר עברית".
אריאלי וחבריו השמידו יותר ממאתיים טנקים סורים, והיו הגדוד הראשון שהתמקם בתוך המובלעת הסורית. אריאלי היה מג"ד ראשון לחדור למובלעת הסורית, ואחרי ההתבססות שם הועברה יחידתו ללחימה בחזית הדרום מול המצרים. איבדנו בקרבות 84 לוחמים שאני נושא את זכרם היקר יום יום" אמר.
ח״כ אלון שוסטר מקיבוץ מפלסים, סגן שר הביטחון לשעבר וסא"ל מיל. ציין ״התנועה הקיבוצית בה גדלנו הרימה את דגל ההתחדשות החברתית ונס העצמאות הלאומית. לא רק צער כבד ותסכול ממלאים אותנו בהביטנו על חייהם הקצרים של בנינו הנופלים, שהרי הם המשיכו את השרשרת של 'לעבודה ולמלאכה', של שירת העם שנלחם על חייו, ביזע ובדמע. משכך, לצד היגון שבא בחטף, נמצאת גם הגאווה. אם יש נחמה אל מול האובדן העצום הרי היא טמונה בהבנה הנוראה אך ההוגנת, שהבנים והבנות חרפו נפשם למען חיים של טעם, כבוד ותיקווה, ממש כפי שחינכנו אותם. יהי זכרם של הנופלים חקוק בליבנו ובמעשינו.״
איציק חולבסקי ראש המועצה האזורית המארחת מגידו הזכיר "כאן בגבעות הסמוכות התחוללה לפני 75 שנים המערכה על משמר העמק, אחד הקרבות המשמעותיים ביותר במלחמת העצמאות. כוחות ההגנה, גולני והפלמ"ח יחד עם אנשי משמר העמק גברו על כוחותיו של פאוזי אל קאוקג'י. חלק מהקרבות היו ממש כאן ליד הר הגעש וסמוך לבית ראס, הניצחון החשוב והדרמטי כאן לפני 75 שנים, יחד עם מבצע נחשון שהתקיים במקביל, עליו פיקד שמעון אבידן מעין השופט, היו נקודות המפנה המשמעותיות ביותר במלחמת העצמאות. למען הבנים שנפלו חובתנו לשאוף תמיד לקיים כאן חברה ערכית, מוסרית, הגונה וצודקת ולשמור על מדינה יהודית ודמוקרטית ששוכנת בשלום ובטחון ומהווה חברת מופת. גם זה הציווי של הנופלים. תהי נשמתם של הנופלים צרורה בצרור החיים ויהי זכרם שמור וחקוק בליבנו לעד".
תמי שלח יו"ר ארגון אלמנות ויתומי צה"ל היא אלמנתו של סא"ל אהוד שלח ז"ל מקיבוץ רמת רחל, שנפל במלחמת יום הכיפורים, אחרי שמטוסו הופל בקרבת תעלת סואץ. היא ציינה "גם היום כבעבר משרתים בני הקיבוצים בסדיר ובמילואים בכל החיילות בצה"ל ומהווים את חוד החנית בכל החיילות – בייבשה, באוויר ובים".
שלח התייחסה לויכוח הציבורי וציינה "כל אחד מאתנו זוכר ויזכור את רגע ההודעה המרה על נפילת יקירינו. אנחנו חיים לצד הקושי הזה בכל ימות השנה. ועם זאת, השנה זו תהיה משימה קשה במיוחד בעודנו מצויים בעיצומו של סכסוך פוליטי עמוק. אנו מביטים אל האופק בתקווה ששיתוף פעולה בין הצדדים היביא לנוסחה המאוזנת שתחזיר את השקט לארץ".
את אבוקת הזיכרון הציתה נורית מורן שריג, אלמנתו של רב סרן יוסף שריג זכרו לברכה מקיבוץ בית השיטה שנפל במלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן. 'יזכור' קראה ברכה גולדשמיט, אלמנתו של רב סרן אבנר גולדשמיט זכרו לברכה מקיבוץ חולתה שנפל בקרב במלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן. 'קדיש' מאת נציג הקיבוץ הדתי - גדי דורלבר, אחיו של סגן חנוך דור זכרו לברכה מקיבוץ שדה אליהו שנפל במלחמת יום הכיפורים.
לטקס המרכזי קדם מפגש משפחות שכולות ב"מרכז תרבות מגידו", בו ישתתפו גם נציגי משרד הביטחון, ארגון "יד לבנים" וארגון אלמנות ויתומי צה"ל, ומפגש מתנדבי שנת השרות מטעם התנועה הקיבוצית עם בני משפחות שכולות.
