יותר משבעה חודשים מאז תחילת מלחמת 'חרבות ברזל', בקיבוץ עמיר, אחד משמונה קיבוצים שלא פונו בגליל העליון, נמצאים בשגרת חירום ממושכת.
בימים האחרונים הופעלו אזעקות בקיבוץ בעקבות טילים ששיגר חיזבאללה לאזור, אבל על אף האתגרים והחששות בעמיר נאבקים לשמור על שגרת חיים תקינה.
"אנחנו נחושים להפעיל כמה שיותר מערכות קהילתיות וחברתיות בכפוף להנחיות", אמר ליאור שחר מנהל הקהילה, "גם מערכות החינוך פועלות כסדרן. יש לנו מערכת חינוך מגיל לידה ועד גיל 18. הגיל הרך פועל באופן מלא במקלטים מבחירה, למרות שהנחיות פיקוד העורף מאפשרות לנו לקיים את הפעילות החינוכית במבנה. בחורף זה היה הרבה יותר מורכב, אבל עכשיו באביב זה יותר נוח כי ניתן לקיים פעילות בחוץ. בנינו חצרות צמודות למקלטים והרחבנו את הפעילות של הילדים החוצה. הצפיפות קיימת אבל העדיפות להמשיך בפורמט הזה. גם תלמידי היסודי בעמיר לומדים בבית הספר בקיבוץ עצמו בכיתות שצמודות למרחב מוגן".
בתחילת המלחמה ובמהלך השבועיים הראשונים למלחמה כשני שליש מהיישוב בחר להתפנות באופן עצמאי, אבל בהמשך כשמערכת החינוך חזרה לפעול, כמעט כל 654 תושבי הקיבוץ חזרו לביתם. המלחמה מורגשת היטב באזור קיבוץ עמיר שנמצא בקו העימות. באזור נשמעים כל העת הדי פיצוצים ומדי פעם יש שיגורים ויירוטים למרחב. כיישוב שלא מפונה מתמודדים בעמיר עם אתגרים רבים, גם כלכליים. "יש לנו אוכלוסייה ותיקה שכמעט כולה בחרה מתחילת הדרך שלא להתפנות עצמאית ואנחנו מקיימים פעילות לוותיקים. יש אתגרים כלכליים כי אנחנו צריכים לממן את השגרה המיוחדת הזו. זה לא משהו שאנחנו מקבלים עליו החזר כספי מהמדינה".
קראו גם:
איך אתם שורדים את שגרת החירום הזו כל כך הרבה זמן?
"הגישה שלנו היא שככל שנקיים שגרה יותר דומה לשגרה רגילה, מבחינה רגשית גם לילדים וגם למבוגרים יהיה קל יותר. החשש העיקרי שלי כמנהל קהילה הוא שככל שהמצב הזה יימשך היכולת שלנו לתת מענה תהיה יותר ויותר קשה. מה שמעסיק אותנו כרגע הוא איך תיראה שנת הלימודים הבאה כי אנחנו צריכים לקבל החלטות לאיזה תרחיש אנחנו מתכוננים - האם למצב כמו שהוא היום או למצב של הסלמה או של סיום המלחמה".
מה הציפיות שלכם מהממשלה?
"מתחילת הדרך ניסינו לפעול שהסטטוס שלנו ושל שבעת היישובים האחרים במוא"ז גליל עליון שלא פונו, יהיה סטטוס מוכר של יישוב קו עימות שלא פונה ושהממשלה תבין שצריך לתמוך בסטטוס הזה מבחינת הקצאת משאבים. נכון להיום אנחנו נושאים בנטל לבד. זה לא סטטוס רגיל של יישובים רחוקים יותר, כי מצד אחד מאפשרים לנו לקיים פעילויות ומצד שני מטילים עלינו הגבלות. יש קושי נוסף בנושא המיגון. מלבד הבתים החדשים כ-50 במספר, כל שאר הדירות בקיבוץ ללא מיגון. אני חושב שאחד המהלכים הכי משמעותיים שהמדינה יכולה לעשות הוא בהגדלת הסבסוד של בנייה עצמאית של מרחב מוגן".
