יותר משלושה שבועות עברו מאז שכלה תמי ניר-פרץ מכפר בלום את אחותה הבכורה נעמי דגני ז"ל, תושבת כפר עזה, שנרצחה בביתה על ידי מחבלי חמאס בשבת ה-7 באוקטובר, יום שמחת תורה.
עכשיו משחזרת ניר-פרץ את רגעי חוסר האונים והחרדה באותה שבת שחורה ומספרת על רוח הגבורה והתקומה של התושבים שהבטיחו כי יקימו את כפר עזה מחדש. "הילדים של נעמי ז"ל וכל ילדי כפר עזה שנשארו בחיים אמרו שהם לא ייתנו למפעל החיים של ההורים שלהם למות", אמרה ניר-פרץ, "ברגע שהמקום לא יוכרז כשטח צבאי, הם יעלו לשם ויבנו את הקיבוץ מחדש. אנחנו עוזרים להם בגיוס משאבים, המשפחה שלי לבדה גייסה יותר ממיליון דולר לבנייה של כפר עזה".
נעמי דגני ז"ל נולדה בכפר בלום. לפני שירותה הצבאי, בשנת 1966, עברה להתגורר בכפר עזה יחד עם חמישה מחבריה מכפר בלום. את שירותה הצבאי עשתה כאחות בכפר עזה. היא התחתנה עם ישראל אלתרמן ז"ל, שהלך לעולמו לפני 11 חודשים, שהיה מהגרעין הראשון של מקימי כפר עזה ונולדו להם ארבעה ילדים. לאחר חתונתה נשארה לעבוד כאחות של הקיבוץ. בשנות ה-80 עבדה כאחות בפגיה של בית החולים סורוקה עד צאתה לגמלאות.
"קשה לדבר עליה בלשון עבר. היא הייתה אדם מאוד אופטימי, כל הזמן פעלה ותרמה לטובת הקהילה", סיפרה ניר-פרץ, "כאחות הבכורה במשפחה היא נתנה לנו תפיסה משפחתית מאוד מכילה. כשהיא יצאה לגמלאות היא התחילה לעסוק באמנות ויצרה מנדלות. לכל אחד שבא לבקר אותה היא הייתה נותנת מנדלות לשלום ואחווה. היו המון צרכים בקהילה שנבעו מהמצב המאוד מיוחד בכפר עזה והיא הייתה עושה מעשים טובים בסתר. כל חייה הבוגרים היא הייתה בכפר עזה. היא ובעלה נסעו לשליחות שלוש שנים בהאיטי. בעלה היה מדריך חקלאי והיא מאוד אהבה לטייל בעולם ולהכיר תרבויות, להתחבר לאנשים בגובה העיניים ולסייע בכל מקום. זו המהות שלה".
"שמעתי קריאות בערבית"
בבוקר יום שבת ה-7 באוקטובר ניר-פרץ הייתה בקפריסין באליפות אירופה לחתירה של הלביאות הוורודות במסגרת שבוע המודעות לסרטן השד, כאשר התחילו להגיע טפטופי הידיעות על חדירת המחבלים לעוטף עזה. "בערך בשעה 8:00 התחלנו לקבל טלפונים, נודע לנו שהילדות של שתיים מהחותרות שלנו היו במסיבה ברעים. היום אנחנו יודעים שאחת הצליחה לברוח ואחת עדיין נעדרת. התקשרתי לאחותי בערך ב-8:10 והיא אמרה לי: 'תמי יש פה הפגזה לא נורמלית, זה משהו אחר לגמרי'. אמרתי לה 'נעמי, תיקחי את כל הדברים, תיכנסי לממ"ד ואל תצאי'.
"בסיום התחרות בשעה 10:30 התקשרתי אליה שוב ואז כבר היו שיבושים בתקשורת והשיחה באה והלכה", המשיכה ניר-פרץ לשחזר, "היא אמרה שכל החשמל נפל ואין תקשורת וזו אימה נוראית. היא אמרה לי: 'אני שומעת יריות, אני לא יודעת אם זה מחוץ לבית או בתוכו' ובאמת שמעתי קריאות בערבית. אמרתי לה שוב לא לצאת מהממ"ד. אחר כך השיחה נותקה ואחר כך לא היה לי שום קשר איתה. הבן שלה עוד תפס אותה ב-11:00 לכמה מילים והוא גם אמר לה את אותו הדבר ומאז נותק הקשר איתה".
איך הרגשת באותם רגעים?
"זה נורא. אתה לא יכול לעשות כלום. זה חוסר אונים ברמה הכי גבוהה שאפשר לתאר. אני בקפריסין, מסביבי מלא אנשים, חלקם מקטאר ומדובאי, ישר הסתכלתי עליהם כאויבים אבל בסופו של דבר הם היו מאוד אמפתיים. התחלתי להתקשר לכל בני המשפחה ואף אחד לא הצליח ליצור עם נעמי קשר. ואז כבר התחלנו להיות בחרדה. אמרנו 'אישה בת 80 מה היא עושה לבד כל כך הרבה שעות בממ"ד'. התחלנו להתפלל שהיא לא נחטפה".
"אנחנו יודעים שהיא לא סבלה"
כשחלפו השעות ולא התקבל אות חיים מנעמי, השלימו בני המשפחה עם הידיעה שהיא כבר איננה בחיים. "ביום שני שעבר התקבלה הבשורה הקשה. קיבלתי את ההודעה מהקיבוץ שהם הצליחו לאתר אותה. לא רצו לתת לנו פרטים, רק אמרו שהמזכירה של הקיבוץ זיהתה אותה ושהיא מתה. עכשיו אני יודעת שצלפו בה מבחוץ, היא יצאה לשנייה מהממ"ד והמחבלים זיהו אותה ופשוט צלפו בה. היא מתה במקום. אני יודעת שחייל נכנס לבית אחרי שהוא הרג את המחבלים, כיסה אותה, אמר עליה קדיש ויצא להמשך הלחימה".
מה המצב של הבית? הם השחיתו אותו?
"אנחנו לא היינו שם. אני יודעת שהוא נבזז והבנתי שלא שרפו אותו. עדיין לא נותנים להיכנס, הקיבוץ עדיין שטח צבאי סגור אז יש הרבה נעלם שאנחנו לא יודעים אבל לפחות אנחנו יודעים שהיא לא סבלה, שהיא מתה מייד. רק אחרי כמה ימים קיבלנו הודעה רשמית שהיא זוהתה. רבים מנרצחי כפר עזה עדיין לא זוהו".
יש לך תרעומת על הסחבת הזו?
"תרעומת לא עוזרת לי. אני חושבת הלאה איך לתמוך בילדים שלה ואיך לעשות את החיים יותר פשוטים. מה שהיה היה, אני לא יכולה לשנות אותו".
מה את חושבת על הכישלון של הצבא והמודיעין שהופתעו בתקיפה של החמאס?
"אין לי מילים. הרבה מתחושת הביטחון התערערה. אני עובדת גם ב'משאבים', המרכז לטראומה ופוסט טראומה, ואני מאוד עסוקה בעשייה כי אני יודעת שככל שאני עסוקה יותר אני פחות חושבת, אבל היה כמעט שבוע שלא הצלחתי לישון, התמונות והמחשבות רצו לי בראש. זה נורא".
"צריך לעשות בדק בית"
בימים אלה, בו היא נמצאת באבל על מות אחותה, ניר-פרץ מבקשת להעביר מסר של אחדות. "אני חושבת שאנחנו עם שכל פעם שיש בו שקט הוא נכנס לאיזו יהירות - אוהב לשנוא את מי שלא דומה לו. אני בעד אהבה ושלום לכל אחד", אמרה ניר-פרץ, "לא אכפת לי שיהיו דעות שונות, זה מעשיר, זה גורם לך להיות הרבה יותר חד, אבל לא לשנוא ולא לדבר רע באנשים אחרים, זה נורא בעיניי וזה מה שקרה פה: הייתה פה גם יהירות של צד שניצח בבחירות וגם חוסר תקשורת וחוסר בהבנה שאנחנו הולכים ומתרחקים אחד מהשני, וכשאתה חלש זה מה שקורה.
"אני לא מאשימה אף אחד, אני חושבת שכולנו אשמים. אני לא מצפה שכולם יאהבו את כולם – אני עובדת במשרד החינוך כיועצת ארגונית בבתי ספר ונפגשת עם כל הגיוון הישראלי - חרדים, דתיים לאומיים, עם קיבוצים ועם ערבים, צ'רקסים, דרוזים ובדואים בדרום וזה גיוון מופלא בעיניי. כי כל אחד מביא משהו אחר לתרבות ולזהות. אבל כשיש אנשים שמחפשים רק את הדומים להם ומזה הם מתחזקים - זו חולשה נורא גדולה ואני חושבת שזה מה שקרה לנו. אני חושבת שכל אחד צריך לעשות בדק בית בעצמו ולראות מה הוא יכול לשנות. ולהבין שכולם רוצים אותו דבר: כולם רוצים שהילדים שלהם יהיו בריאים, שתהיה פרנסה, שיהיה להם טוב בזוגיות. אתה לא צריך לפגוע בזולת בשביל להשיג את שלך".
קראו גם:
ביום חמישי שעבר התאספו בני המשפחה של נעמי ז"ל והעלו דברים לזכרה. "דיברנו כל אחד מה אנחנו מבינים מהסיטואציה והרגשנו שלפחות אנחנו ביחד גם במצב הזה ומחזקים אחד את השני".
הלווייתה של נעמי ז"ל נערכה ביום ראשון בשבוע שעבר והיא נטמנה בקבורה זמנית בבית העלמין בשפיים. "הקבורה הקבועה תהיה בכפר עזה. אנחנו לא יודעים מתי ואיך. הילדים לא מוכנים שהיא תיקבר בשום מקום אחר" אומרת ניר-פרץ, "למרות שהסיטואציה הזו התחילה לא בניהול שלנו, עכשיו הילדים הולכים לקחת אחריות ולהוביל את התהליך. אני חושבת שיש בזה הרבה חוזק, שמעתי את אחיין שלי מדבר והתרגשתי ממש. הוא אמר שהוא הלך לבנות את הבית מחדש. אני מניחה שאחד מהם יעבור לגור שם".
