"היינו אמורים לנסוע לחג שני לבקר את ההורים של חן המתגוררים בקיבוץ רעים", מספרת ורד ל"מיינט בת ים". "הכל היה סגור, כולל מקום לינה. אבל בשישי בבוקר, יום לפני שהכל התחיל, שבי ומלכה הודיעו לנו שהם חולים בקורונה".
בני המשפחה ניסו לעודד את חן ובנותיה הקטנות להגיע בכל זאת ולא להישאר לבד בחג, "אחותו של חן מתגוררת בקיבוץ ביקשה שנגיע בכל זאת, אבל לא רציתי להגיע עם הבנות ולהפוך לטרחה בערב החג כשכולם סובלים מהקורונה. אז החלטנו להישאר בבת ים".
יתכן שההחלטה הזו הצילה את חייה. בבוקר שבת החל מטר הרקטות מעזה ובעקבותיו התבררה הזוועה: מחבלי חמאס רצחניים חדרו לישובי עוטף עזה, וביניהם גם לקיבוץ רעים והחלו בחיסול של התושבים.
מה את יודעת על מה שקרה שם?
"שבי ומלכה, ההורים של חן, היו נצורים בבית בתוך הממ"ד למעלה מ-24 שעות. בלי אוכל, בלי שתייה ובטח בלי כוחות הצלה. גם אחותו של חן - עדיה, ובעלה והילדים שלה, אחד מהם עם צרכים מיוחדים, היו סגורים בממ"ד במקום אחר בקיבוץ. הם עברו תופת נוראית, זוועות ואימה, כל הזמן שמעו יריות".
מה סיפרו לך מה שקרה להם?
"כל הזמן היו יריות בחוץ, הם אפילו לא יודעים אם נכנסו אליהם הביתה כי הם נעלו את עצמם בתוך הממ"ד. הם מתו מפחד, כי הצליחו להבין מה קורה מסביב".
בעיצומו של האירוע הוכיחה אמו של חן ז"ל, שהיא גיבורה לא פחות מבנה.
"באמצע כל הבלגן, השכן הצמוד של מלכה צעק לה פתאום: 'מלכה, מלכה, תעזרי לי, תעזרי לי'. היא לא פחדה. בזמן שיורים מסביב, היא יצאה מהממ"ד ורצה אליו. אז היא ראתה שירו בשכנה שלה, ורדה רמתי. מלכה הייתה אחות חדר מיון בסורוקה במשך שנים, אחרי זה היה הייתה אחות של הקיבוץ וגם של בית הספר המקומי. היא עשתה כל מה שהיא יכולה כדי לבצע החייאה בוורדה, ולהציל את חייה, אבל לצערנו זה לא עזר", מספרת ורד.
קראו גם:
היית איתם בקשר באותו זמן?
"כל הזמן, הודעות ווטסאפ – במשך 24 שעות, עד שלאחר יממה הגיעו כוחות מיוחדים וחילצו אותם וכל מי שנשאר בחיים מהקיבוץ. עכשיו הם בבית מלון באילת. למזלנו, שבי, מלכה וגם עדיה, בעלה והילדים – ניצלו".
הם רוצים לחזור לקיבוץ?
"שבי עובד במפעל, וגם מלכה מאוד קשורים לקיבוץ. אין סיכוי שיעזבו את הבית שלהם. הם תמיד נשאר בכל המבצעים ומלחמות – הם יחזרו לבית".
את נשארת בבת ים?
"כן, מפחיד לצאת החוצה, אנחנו ספונים בבית".
חן אמיר ז"ל בן 42 במותו ותושב בת ים, היה סייר הביטחון העירוני (סל"ע) של עיריית תל אביב. הוא נורה למוות במהלך פיגוע ברחוב מונטיפיורי בתל אביב. הוא וחברו לסיור הבחינו במחבל שעורר את חשדם, הוא פתח לעברם באש, והשניים הצליחו לנטרל אותו ולמנוע ממנו מלפגוע ברבים אחרים.
אמיר נפצע באורח אנוש ומותו נקבע זמן קצר מאוחר יותר בבית החולים. בצעד אצילי החליטה משפחתו לתרום את רקמותיו של הסייר הגיבור, החלטה שהצילה ושיפרה את איכות חייהם של כחמישים בני אדם.
