אירוע טראומתי שעבר יונתן ברנר מקיבוץ חצור, איש עסקים עצמאי בתחום הביוטכנולוגיה, הפך אותו לסופר. לפני כשנה הוזעק ברנר על ידי חבר קרוב שעבר אירוע לבבי חמור. ברנר התלווה אליו באמבולנס לבית החולים ובמהלך הנסיעה עבר החבר דום לב. למרבה המזל הצליחו הפרמדיקים להחזיר את פעימות הלב ולהציל את חייו של החבר. ברנר נשאר עם התחושה המטלטלת על שבריריות החיים. כדי להתמודד עם התחושות הקשות הוא מצא עצמו יושב בלילות וכותב. "כתיבה תמיד הייתה כלי עבורי בעבודה", מספר ברנר. "אך מעולם לא הפניתי מאמצים לכתיבת פרוזה או לסיפורים שהיו בתוכי. במשך שלושה חודשים כתבתי כמעט כל לילה, לאחר שעות העבודה וההורות, לפעמים במשך לילות שלמים, מתוך דחף שלא ידעתי שקיים בי".
14 סיפורים קצרים נולדו לברנר בעקבות אותו אירוע מטלטל והוא גילה את הכוח המרפא של הכתיבה. "ככל שהעמקתי אל תוך הסיפורים הרגשתי כיצד המועקה משתחררת", הוא מספר. "דברים שלא הצלחתי להסביר לעצמי על עצמי מעולם פתאום נכתבו לפניי כמו מכוח יד נעלמת".
בלדה לעוזב קיבוץ
ברנר (46) נולד בקיבוץ חצור לאחת המשפחות המייסדות. בצעירותו הוא יצא מהקיבוץ ועשה קריירה כשף וכבעלים של מסעדת "אידה וסוזן" ברחובות. לפני כ־12 שנים הקים יחד עם שותף את חברת "ברנר פארמה פוד" לפיתוח בתחום הביוטכנולוגיה. לפני כשבע שנים הוא חזר הביתה לקיבוץ יחד עם רעייתו ושלוש בנותיהם.
למרות הסביבה העוטפת והאוהבת התקשה ברנר להתגבר על החרדות שתקפו אותו מאז דום הלב שבו לקה חברו. "סיטואציות של היומיום היו מביאות אותי פתאום לבכי", הוא מספר. "התחלתי להתרחק מאנשים, משיחות וממפגשים". עד שהוא מצא מזור בכתיבה: "לא חשבתי לכתוב ספר. רציתי פשוט להביע במילים את מה שהרגשתי מבלי לקשור את זה ישירות למה שעבר עליי".
לאחר שסיים את כתיבת הסיפורים פנה ברנר למורה שלו לספרות מהתיכון, דורית פרידמן, שעבדה כעורכת בהוצאת ספרים. פרידמן הבהירה לו שהיא עסוקה מאוד, אך הסכימה לקרוא סיפור אחד. אחרי הסיפור הראשון היא המשיכה אל שאר הסיפורים ואיגדה עשרה מהם לכדי ספר. "הוחלט לוותר על ארבעה סיפורים משיקולי בשלות", מסביר ברנר.
שמו של הספר "דרום מערב" לקוח מהסיפור הקצר הראשון בו מסופר על חייל שעורק מהצבא. "כתיבת הספר הייתה עבורי תהליך חסר פשרות", אומר ברנר שהוציא את ספר הביכורים שלו בהוצאה עצמאית. "הכתיבה התחילה כי הרגשתי חנוק נפשית ולא הצלחתי לנשום. כשהייתי בתוך זה כבר לא יכולתי להפסיק. אני חושב שהספר נכתב באהבה. אני חש אהבה, וגם חמלה, כלפי כל אחת מהדמויות המוזרות שהמצאתי. הספר נכתב בכבוד ובהערכה רבה לשפה העברית, שהיא עבורי סוג של בית".
מה מאפיין את הסיפורים שלך?
"לאורך העשור שלפני הקורונה ביליתי זמן משמעותי בנסיעות עבודה לחו"ל. הרבה מהמפגשים, הדמויות והמקומות נאגרו בתוכי כמו באיזו בריכה של סיפורים קצרים. כמובן שבחלק מהסיפורים קיים יסוד אוטוביוגרפי שמתערבב עם הדמיון. במרכזו של כל אחד מהסיפורים עומד רגש בסיסי כמו פחד, אשמה, אהבה וסקרנות".
ברנר כבר עובד על אוסף הסיפורים הבא שאולי יהפוך בעתיד לספרו השני.
כל העדכונים - חדשות קיבוץ
