ביום חמישי, 23 בדצמבר, תיפתח תערוכת צילומיו של בועז לניר: 'הסוללים'. התערוכה אומנם תוצג בבית האמנים בתל אביב, אולם בועז לניר חי ופועל בקיבוץ שער העמקים והצילומים מתעדים סלילת כבישים, גשרים, מחלפים, מנהרות ויוזמות נדל"ן שונות באזור חיפה.
לניר, יליד 1952, חוקר לאורך שנים את הזהות הישראלית דרך קהילות חברתיות מוגדרות ותת-קבוצות שלה. התערוכה הנוכחית, 'סוללים', כוללת סדרת צילומים שנעשו לאורך שנים בפרויקטים מוכרים.
נורית טל-טנא, אוצרת התערוכה: "לניר תיעד את קבוצת הסוללים, העמלים אחר פיתוח אותן רצועות אספלט שחורות המתפתלות, מתרחבות ומשתרעות על פני השטח בממדים אדירים. פועלים זרים, ישראלים ופלשתינאים אשר התקבצו לעבודת כפיים וחפירה, קבוצה הטרוגנית בעלת תפקידים ומעמדות שונים, המתגבשת יחדיו תוך הידוק האדמה והכנתה למכבש.
קראו עוד>>
"לניר מנציח רגעים אנושיים יומיומיים המתרחשים בקבוצה המגובשת עד כי אפשר לומר כי מדובר כאן באיזו אחווה הומו-אירוטית בין גברים המשכימים קום מדי יום לעבודת עמלם המשותפת".
בועז, מתי התחלת לצלם?
"כשאבא שלי נתן לי 'לייקה' ואמר לי: 'אתה צריך לעשות משהו עם עצמך', לא הבנתי את גודל ה"תודה" שאגיד לו כעבור שנים. כשהתגייסתי לסיירת צנחנים המצלמה כבר הייתה שלי. צילמתי את הצוות בביתן בתל-נוף, בסדרות בשטח ובטיול שחרור.
"במלחמת יום כיפור לא יכולתי לצלם בגלל אמונות טפלות. כך, למשל, מראות קשים לצפייה של חיילים מצרים שוכבים לצדי התעלות".
למדת צילום באופן מקצועי?
"הקשר הרגשי ל"לייקה" התחזק אחרי הצבא והלכתי ללמוד את יסודות הצילום בבית ספר פרטי בתל-אביב. לקחתי קורסים עם מורים שונים המלמדים 'צילום כביטוי אישי'. עם תחילת הלימודים רכשתי את הכלים הוויזואליים לספר את ה"סיפורים" האישיים שלי, הצילומים היו עצובים ומרגשים, ישירים ובוטים, ללא גימיק או תחכום.
"בסוף שנות ה-70 סיימתי לימודי צילום, מיד אחר כך התחלתי לצלם עבור עיתונים ומגזינים. עבודתי וחיי היו בתל אביב, ובסופי שבוע הייתי חוזר לקיבוץ בו נולדתי וגדלתי כל חיי".
מה תוכל לספר על הצילומים בתערוכה הנוכחית?
"תיעדתי את פועלי הכביש בצבע, מצלמה דיגיטלית. הקונטרסט בין העבודה הקשה, המפרכת והסיזיפית לבין הצבעים המרהיבים הנראים בשטח גרם לי להפתעה והתרגשות רבה. ניגודיות נפלאה בין ה"איך" וה"מה".
"קושי מול יופי. זפת, אבק, בטון ובוץ מול אסתטיקה וצבעוניות מפתיעה. בחרתי בדימויים האלה כי הם משקפים בצורה ויזואלית את הצד האנושי מאחורי הגשרים, המנהרות והכבישים העוצמתיים באזור".
איך הייתה האינטראקציה בינך לבין המצולמים?
"הפועלים קשי היום, שבלעדיהם לא היה מתרחש הפרויקט החשוב והעוצמתי הזה, הם אלה שהיו במחיצתי ימים ולילות, אנשים טובים מכל המגזרים. למרות החום, הקור והתנאים הקשים, תמיד היו טובים אליי עם רצון אמיתי לסייע לי בעבודת התיעוד.
"אני יוצר קשר קרוב עם המצולמים השונים, מתקרב אליהם במעין משחק מקדים, וכשהאווירה מתחממת, אני נכנס לתחום הפרטי שלהם..."
מה גרם לך בכלל לצלם ולתעד אותם?
"לפני שלוש שנים התחילו לסלול כביש העובר מצפון לדרום 500 מטר מביתי בשער העמקים. במשך שנתיים ליוויתי את הפועלים בעבודתם. פועלים מיהודה ושומרון, מישראל ומחוצה לה. מבוקר עד ערב, תמיד חיוך על פניהם של שביעות רצון והשלמה עם הגורל, וגם של שקט ושלווה עם דבקות במטרה ללא גבולות.
"אהבתי להיות במחיצתם, לראות ולהרגיש את הכבוד ההדדי הרוחשים הם אחד לשני וגם כלפיי. תיעוד זה חשוב להנצחת רגעים היסטוריים שמתרחשים במדינת ישראל. ייתכן ועוד מספר שנים הפועלים בהופעתם החיצונית, כלי העבודה והכלים הכבדים, לא ייראו כך בעתיד".
לעדכונים: חדשות הקיבוץ
