בקיבוץ שער הגולן מתרחשים מעת לעת מפגשים או ביקורים מרגשים של אנשים או קרובי משפחה של אנשים שהיו כאן בימי ראשית הקיבוץ. אחד כזה התרחש לאחרונה עת הגיעה לאה שוורץ מארצות הברית, לבקר בקיבוץ, בלוויית בנותיה, חתנה ונכדתה. אלא ששוורץ, בת ה-88 כיום, הגיעה אחרי תיאום מוקדם שעשתה עם מיה צור מהמוזיאון שהייתה בקשר עם לאה ומשפחתה וארגנה את הביקור.
שוורץ כבר הייתה פה בשער הגולן. זה היה לפני 76 שנים, אז שהתה פה במשך שישה חודשים, מנובמבר 1947 עד מאי 1948, עם חבריה בחברת הנוער "זרעים", שהגיעו ביחד לארץ ישראל ולקיבוץ, אחרי שהות ב"בית הילדים" בלנקנזה, הסמוך לגדות נהר אלבה בעיר הגרמנית האמבורג.
האחוזה במקור שהפכה לבית ילדים שימשה בית מחסה למאות ילדים יהודים יתומים, שעברו שיקום נפשי ופיזי, לפני העלאתם לארץ. בשנת 1947 נשלחה ראומה שוורץ (בהמשך, רעייתו של נשיא המדינה עזר ויצמן) על ידי הסוכנות היהודית, כדי לנהל את בית הילדים.
סיפור חייה של שוורץ
שוורץ גדלה בעיר חוסט, צ'כוסלובקיה. במהלך מלחמת העולם השנייה פוצלה משפחתה, והיא עברה את המלחמה בבית יתומים בבודפשט, שם שהתה עד סיום המלחמה ב-1945.
היא ואחותה הגדולה שרדו. גם דודות ובני דודים שרדו. אמה ואחותה הקטנה נספו באושוויץ. אביה נפטר ממחלה מספר שנים אחרים המלחמה. מבודפשט הם נדדו דרך ערים וכפרים, ובינואר 1946 הם הגיעו לגרמניה. היא לא יודעת מי לקח אותם, אבל משם הגיעו לאחוזת בלנקנזה. בנובמבר 1947 הגיעה לישראל עם השומר הצעיר, לקיבוץ שער הגולן.
במלחמת העצמאות פונתה עם ילדי הקיבוץ לחיפה. משם קבוצתה עברה לרמת השופט, שם היא נשארה עד אחרי השרות הצבאי. מאז 1962 היא חיה בארה"ב, תחילה בעיר קליבלנד במדינת אוהיו, ומאז 1966 היא מתגוררת בעיר אטלנטה שבמדינת ג'ורג'יה. לבעלה, שנפטר, קראו עמרם (ארמנד) אמר. היא עבדה שנים רבות כמנהלת חשבונות.
הביקור בשער הגולן
שוורץ הגיעה לקיבוץ עם בנותיה דליה ותמר, חתנה גי ונכדתה לורן. בת נוספת נשארה בארה"ב. ליוו את הביקור מיה צור ונילי ארזי. תחילת הביקור הייתה בארכיון, שם חיכתה אסתר אלט עם אלבומים ותמונות של לאה וחבריה מימי חברת הנוער.
האורחים התרגשו לראות את התמונות, לזהות ולהיזכר בשמות החברים מחברת הנוער, בעבודה בחלקת העגבניות ובכרם, ובהווי המיוחד שיצרו. התחנות הבאות היו ארוחת צוהריים בחדר האוכל, ביקור במקלט המשוחזר, הסברים על הקיבוץ וסיור במוזיאון.
עוד בארצות הברית הם צפו בסרט 'גבורות', וכאן בקיבוץ פגשו את יואב ושמעו את הסיבות שהביאו להפקת הסרט, שהציף אצל האורחת זיכרונות ילדות מהקיבוץ הצעיר, רגע לפני הקמת המדינה.
במרפסת המוזיאון נערך מפגש שתואם מראש עם רחל להט, אלמנתו של חיים ז"ל שהיה בקבוצה עם לאה, והשתיים, שנפגשו עוד קודם לכן בחדר האוכל, המשיכו להעלות זיכרונות וצפו בתמונות שהביאה רחל. חברים נוספים שהגיעו למפגש במוזיאון היו נורית רוגל, שאביה שיקה ז"ל היה מחנך חברת הנוער, אבישי כהן ויעל אריאלי. נכדתה של לאה קראה קטע מרגש שכתבה נילי ארזי לסיכום עבודה שהכינה על בלנקנזה, ואף עין לא נשארה יבשה. לאחר מכן שלומית ניגנה באקורדיון שירים שהחיו בלאה זיכרונות, ובהמשך עברו כולם לריקודי עם ממש כמו 'בימים ההם'.
קראו גם:
בני המשפחה של לאה סיפרו בתום המפגש כי היה לה חשוב מאוד ומרגש לראות את התמונות מהתקופה בשער הגולן, להיזכר בשמות חבריה לקבוצה, ב"הוריה" המאמצים בקיבוץ – ניוסי ואלישבע ובבתם יהודית (שרון). הם הוסיפו כי היא מאוד התרגשה מהביקור בשער הגולן, וביקשה למסור "תודה רבה לכל האנשים הנפלאים שקיבלו את פניה ואת בני משפחתה. למיה ונילי, אסתר ושלומית – שהניגון שלה באקורדיון היה משהו מאוד מיוחד. השירים הישנים עשו את כולם שמחים ונרגשים".
