בקיבוץ רמת דוד נפל דבר בשבוע שעבר: עץ האורן הוותיק שעמד עשרות שנים לצד פסל דוד הרועה, סמל הקיבוץ, נכרת כי היה בסכנת קריסה.
פסל דוד הרועה - דוד המלך בצעירותו – העשוי בטון, נבנה על ידי הפסל דוד פולוס בסוף שנות ה־30 של המאה הקודמת. הדוגמן לפסל היה הסנדלר של הקיבוץ, אהרון שתיל ז"ל, שגם פרט על מנדולינה וניגן במפוחית. שתיל נפטר בשנת 2006 בגיל 82. פולוס היה פסל נודד, שבתמורה לשירותיו ביקש מגורים ביישוב שעבורו בנה את הפסל במשך כשנה. כך עשה גם בשנות ה־40, כשבנה את פסלו המפורסם ביותר, פסל 'השומר' של אלכסנדר זייד (פסל זייד כיום הוא העתק ברונזה, כי הבטון נוטה להיסדק ולהישבר).
הפסל ניצב לצד בית הקומתיים, מבנה לשימור שהיה מבנה הקבע היחיד בקיבוץ, ובו שוכנו במשך שנים רבות ילדי הקיבוץ, בעוד שהוריהם גרו באוהלים ובצריפים (כיום הוא משמש כספרייה וסטודיו להתעמלות). לצדו ניטע העץ ונבנה הפסל, ומולו נבנה מאוחר יותר גם חדר האוכל. הפסל נשחק עם השנים, ובשנת 2006, לרגל חגיגות 80 לרמת דוד, שופץ על ידי הפסל ידידיה (דודו) מור ונצבע בצבע ברונזה.
ברמת דוד מספרים כי ההחלטה על כריתת עץ האורן התקבלה לא בגלל שנטה על צדו, אלא בגלל בית השורשים שלו, שהתרומם במהירות, והעץ כולו היה בסכנת נפילה – על הפסל, על בית הקומתיים הוותיק ועל המדרכה שביניהם.
לעצי אורן, הסבירו אנשי הנוי, יש שורש אחד עמוק ושאר השורשים שטחיים מאוד. כשבית השורשים מתרומם, העץ בסכנת נפילה, גם אם אינו נוטה. כמו כן, תוחלת החיים של עץ אורן היא 70-80 שנה, ולכן ניתנו אישורי כריתה מקרן קימת לישראל ומהמועצה האזורית עמק יזרעאל ללא היסוס. בעץ שנכרת נספרו 86 טבעות – שש שנים פחות ממניין שנות הקיבוץ, ובדיוק מספר השנים מאז שעלו לנקודה שבה יושב הקיבוץ היום.
הפסל לא יישאר יתום זמן רב. במקום עץ האורן יישתלו צמחים אחרים, ועל הגדם יוצב עציץ גדול.
