בבית העלמין בקיבוץ רשפים התקיימה היום (חמישי) אחר הצהריים אזכרה מרגשת לתא"ל ארז גרשטיין ז"ל במלאת 23 שנה לנפילתו.
ב-28 בפברואר 1999 נהרג מפקד יחידת הקישור ללבנון תא"ל גרשטיין ז"ל ממטען צד של חיזבאללה שהופעל לעבר מכונית המרצדס המשוריינת שבה נסע ליד צומת סוק אל חאן. באירוע נהרגו גם נהגו רס"ב עימאד אבו ריש, קשרו סמ"ר עמר אל-קבץ וכתב קול ישראל בצפון אילן רועה, שהתלווה לגרשטיין למשימת סיקור.
באזכרה היום השתתפו אמו שולה גרשטיין, בנו עומר, אחותו עפרה, בני משפחה, חברים מהקיבוץ ומעמק המעיינות, הרמטכ"לים לשעבר שאול מופז, גבי אשכנזי וגדי איזנקוט, סגן הרמטכ"ל בעבר משה קפלינסקי, ראש השב"כ לשעבר יורם כהן, תא"ל במיל אלון פרידמן, אל"ם במיל קובי מרום, אל"ם במיל׳ שאול כמיסה, מפקד חטיבת גולני הנוכחי אל"ם ברק חירם, קצינים מהחטיבה, חברים לנשק ומוקירי זכרו.
אל"ם קובי מרום, חברו של גרשטיין ז"ל, סיפר באזכרה שהשנה הוא הראה לבני המשפחה את מקום נפילתו מתצפית רצועת הביטחון.
"שוב אנחנו כאן מול חלקת הקבר, מול העמק היפה שכל כך אהבת, 23 שנים של מסע זיכרון וגעגוע", אמר מרום בדבריו, "השנה ארז, המלחמה ארוכת השנים ברצועת הביטחון הוכרה כמערכה. עשרות האלפים שלחמו בה, רבים מהם בהובלתך האישית, זכו להוקרה מצה"ל ומהחברה הישראלית. זוהי ללא ספק סגירת מעגל היסטורית מרגשת וראויה. אתה ארז בטח היית אומר: 'בשביל מה צריך את זה'. צה"ל הוא צבא צנוע מאוד באותות וסמלים, ואתוס הלחימה שלו כצבא לוחם הוא לבצע את המשימות בכל מקום שיידרש.
"אולם לעיתים צריך ארז", הוסיף ואמר מרום, "פרספקטיבה של עשרות שנים על מנת להבין שהמלחמה בלבנון הייתה מורכבת, מאתגרת, במדינה זרה, עם בני ברית מעם אחר, מלחמת התשה בלי תהילה, בלי אלבומי ניצחון, מלחמה שרבים בחברת הישראלית שמו אותה במשך שנים במגירה ואכן הגיע העת להכיר בה ולהוקיר את לוחמיה. צריך את זה ארז עבור משפחות הנופלים שזכו לרגע של נחמה וצידוק בתוך האובדן והכאב במסע חייהם. צריך את זה ארז עבור הפצועים והלומי הקרב שנושאים את צלקות המלחמה בגופם ובנפשם".
הרמטכ"ל לשעבר שאול מופז אמר בטקס האזכרה: "ארז היה ממפקדי השדה שהטביעו חותם בצה"ל בכול הקשור לדוגמא אישית, רוח לחימה ואומץ לב. מפקד שהחיילים הלכו אחריו ללא מורא. מפקד שכל אם בישראל הייתה מייחלת שיפקד על בנה. ארז היה בחוד הנבחרת הלאומית של צה"ל שלחמה ברצועת הביטחון בלבנון. דמות בולטת ומאירה למרחוק, שהציבה סטנדרטים ואמות מידה לצה"ל כולו.
"פיקודו של ארז על חטיבת גולני הייתה יוצאת דופן ודרכו לצמרת צה"ל הייתה מובטחת", הוסיף מופז, "כמפקד יק"ל הוא היה בחזית הלחימה בדרום לבנון. הוא היה בכול מקום ולעיתים היה נדמה שהוא נמצא בכמה מקומות באותה העת. הוא שבה את ליבותיהם של החיילים והמפקדים בצה"ל ובצד"ל. דמותו הטמירה המחזיקה בנשק ומעודדת לוחמים לניצחון חרוטה בזיכרונם של לוחמים ואזרחים כאחד עד היום. ממפקדים בדמותו של ארז אני כרמטכ"ל שאבתי את הכוח והאמונה להעניק ביטחון לתושבי הצפון באחת המערכות הקשות בהיסטוריה הצבאית של מדינת ישראל. הוא חסר לנו".
אחותו עפרה אמרה בטקס: "לארז היו תכונות רבות ומנוגדות. הוא ידע להיות שחצן ומתנשא אבל ברגע אחר עממי ופשוט. הוא ידע להיות חכם ובעל יד רב ובאותה נשימה לשאול שאלה של ילד תם. הוא היה חד וחותך, אבל גם נודניק לא נורמלי. קצין מצטיין, דרשן וקשוח. אנושי ונותן גיבוי מלא לאנשיו. היו בו תכונות של מנהיג, הראש היה יצירתי, נועז, רואה רחוק את התמונה גבוה מעל כולם, אבל הרגליים עמוק בתוך הקרקע, למטה עם כולם. ארז מסמל עבורי את דמות הישראלי החדש, היפה, הצבר הגאה בארצו, האוהב אותה אהבת אמת. אני מתגעגעת אליך ארז אחי. מתגעגעת מאוד".