עצב גדול ירד לפני כשבועיים על קיבוץ גבת עם היוודע דבר מותה של חברת הקיבוץ, נגה הררי (גן) ז"ל, בגיל 44 בלבד, לאחר שהתמודדה בגבורה עם מחלת הסרטן. ביום שישי שעבר ערכו משפחתה וחבריה אירוע פרידה לזכרה בקיבוץ אליו הגיעו כ-400 מבני העמק שהעניקו לה כבוד אחרון.
מחוברת לטבע
הררי (גן) ז"ל נולדה בשיכון המשפחות בבסיס ברמת דוד, בתם הבכורה של אלכס ושלומית גן. כשהיתה תינוקת בת כמה חודשים עברה להתגורר עם הוריה בארצות הברית לתקופה קצרה שבה עבר אביה, אל"מ במיל' וטייס קרב לשעבר, הסבה כטייס מטוס קרב F15. את שנות ילדותה העבירה בבסיסי חיל האוויר בארץ ובשנת 1985 כשהיתה בת 8 עברה עם משפחתה ליישוב תמרת. היא למדה בבית הספר היסודי בתמרת ולאחר מכן בתיכון ויצו נהלל במגמת מתמטיקה-פיזיקה. בצבא שירתה בחיל האוויר ביחידת החילוץ 669 ובמסגרת השירות עברה גם קורס צניחה. אחרי השחרור נסעה לטיול בדרום אמריקה וכשחזרה ארצה למדה תואר ראשון ושני בביולוגיה ומדעי הרפואה בטכניון, שם פגשה את גיא, בעלה לעתיד.
לאחר לימודיה התחילה לעבוד במחלקת IVF (הפריה חוץ גופית) בבית החולים רמב"ם. "היא היתה אומרת שהיא עובדת בלעשות ילדים עבור כאלה שלא יכולים לעשות לבד", אומר אביה.
אחרי כמה שנים החלה לעבוד בסטארטאפ בתחום הביוטק שפיתח מערכת לפתיחת עורקים סתומים. לאחר נישואיה התגוררה ביקנעם וכשנבנתה ההרחבה בקיבוץ גבת, עברה להתגורר עם בעלה ושלוש בנותיה בקיבוץ.
לדברי אביה, היא אהבה מאוד את העמק ודאגה לשמירת הקיימות ואיכות הסביבה. "היא התחילה לגלות עניין מעמיק בנושא קיימות ואיכות סביבה ועברה קורס ממושך כמדריכה בארגון 'שומרי הגן' שמטרתו שמירה על ערכי הטבע למען הדורות הבאים", הוא מספר, "היא עבדה במועצה שנתיים וחצי במחלקה לאיכות הסביבה בהכשרת מפעלים והדרכה לשמירה על איכות הסביבה".
אישיותה המיוחדת של בתו כבשה את לבבות כולם. "היא בחיים לא התעצבנה ולא הרימה קול והיתה מאוד מכילה", מספר אביה, "היתה לה אישיות מאוד כובשת בשקט, ברוגע ובחיוך. חברתה מעבודתה באיכות הסביבה סיפרה לנו בימי השבעה שכשכולם היו צועקים היא היתה מחכה שיסיימו לצעוק ולדבר והיתה מסכמת את הכל במשפט קולע וברור עם קצת הומור. הכל היה בנועם, מבחינת כולם היא היתה כמו החלילן מהמלין איך שהם נמשכו אחריה.
"תמיד היא הייתה מוכנה לעזור; אם היא הייתה שומעת על חברה שחלתה ולא היה לה איך להגיע לבית החולים היא היתה נרתמת ומסיעה אותה, והיתה מביאה ומשיגה מה שצריך. היא היתה כולה נתינה מהתחלה ועד הסוף. כל מי שהיה סביבה, החל מהמשפחה ועד לחברים, הפסיק להשתמש בכלים חד פעמיים והתחיל להתייחס יותר לשמירה על הסביבה".
איזו ילדה היא היתה בשבילך?
"ילדה מדהימה. היה לנו קשר מאוד קרוב של אבא ובת. היא היתה באה איתי ועם אשתי ועם אחיה לצלול והתאהבה בצלילה יחד איתנו. היא היתה מטיילת הרבה בטבע".
פרידה קשה
בחודש אוקטובר שעבר התגלתה בגופה מחלת הסרטן כשהיתה בשלב מתקדם. "לצערנו לקח יותר מדי זמן לאבחן את המחלה, הרפואה בפריפריה התגלתה במערומיה. ברגע שהמחלה התגלתה היא טופלה בתל השומר ונתנו לה את הטיפול הכי טוב שאפשר. אבל כשהמחלה התפרצה, חומרת המחלה היתה כזו שהיינו צריכים נס כדי שהיא תבריא ונסים לא מגיעים בדרך כלל כל כך מהר".
איך היא התמודדה בתקופת המחלה?
"היא הבינה בדיוק מה קורה מהרגע הראשון. היא התגייסה למאבק באופן טוטאלי. היה לה מאבק מאוד קשה, ממש הרואי. היא התמודדה עם הכאבים ועם הטיפולים ומאוד ניסתה. מה שהיה לה חשוב היה בעיקר להרוויח כמה שיותר זמן עם הבנות ועם גיא וגם איתנו".
איך אתם במשפחה התמודדתם בתקופה הזו?
"אנחנו משפחה מאוד קרובה וחזקה אבל ההתמודדות היא מאוד קשה. החלק הכי קשה היה בסוף חייה כשהיא סבלה מכאבים ולא יכולנו לקחת אותה לתל השומר, אז לקחנו אותה לבית החולים העמק בעפולה. מהר מאוד הבנו שאין לרופאים כבר מה לעשות בשבילה והבאנו אותה הביתה כדי שהיא תסיים את חייה בבית כמו שהבטחנו לה. היא היתה בבית חמישה ימים ונפרדה מהמשפחה".
קראו גם >>>
על מה היתה השיחה האחרונה ביניכם? איך נפרדת ממנה?
"השיחה האחרונה היתה יותר מונולוג, היא כבר לא כל כך יכלה לדבר. אבל אני יודע שהיא שמעה. בעצם סיכמתי לעצמנו את האהבה הגדולה שלנו, את השבר והעצב העצומים שהיא משאירה לנו עם לכתה. המסר היה שאנחנו כמובן נטפל בבנות ובגיא וננסה לקיים את מה שהיתה רוצה שנקיים. הבקשה האחרונה שלה היתה לסיים את חייה בבית ולא בבית חולים אלא לסגור את המעגל, לחזור הביתה ואחר כך לטבע".
נגה הררי (גן) ז"ל נפטרה ביום שלישי ה־15 במרץ. בקשתה היתה לא להיקבר ולשרוף את גופתה. "בראייה הסביבתית שלה היא רצתה להחזיר את האפר שלה לאדמה ולטבע".
ביום שישי ערכו המשפחה והחברים אירוע לזכרה בקיבוץ גבת. קרוביה וחבריה נשאו הספדים ובני המשפחה שרו שירים לזכרה.
"זה היה אירוע מאוד מכובד ומרגש, היה חשוב לנו ולכל החברים לסגור את המעגל בצורה יפה", אומר האב, "המון אנשים אהבו אותה. אמרו לנו שהיו קרוב ל-400 איש באירוע. מי שהוביל אותו היה גדי רווה, שכן מתמרת וחבר טוב שהכיר אותה עוד מילדותה. זה מטורף כמה חברים היו לה. כל אחד היה בטוח שהיא החברה הכי טובה שלו בעולם והיא באמת היתה כזו; לכל אחד היא נתנה את ההרגשה הזו. כולנו נפרדנו ממנה בעצב ובדמעות, אבל סגרנו ככה את המעגל".
עכשיו מנסים בני משפחתה להתמודד ולאסוף את השברים. "אנחנו אוספים לאט-לאט את עצמנו ומבינים שהחיים שלנו לא יהיו אף פעם אותו דבר. אנחנו כולנו נבחר בחיים ונעשה כמיטב יכולתנו, אבל ברור לנו שבכל בוקר אנחנו נקום, נראה את התמונה שלה, נמות מחדש ונמשיך את הדרך".
הררי (גן) ז"ל הותירה אחריה את בעלה גיא והבנות רוני, יעל ושיר.
