כמעט שישים שנה חלפו מאז כתבה והלחינה נעמי שמר ז"ל את השיר 'חורשת האיקליפטוס' על אותה חורשת איקליפטוסים ידועה בכניסה לקבוצת כנרת בה נולדה. השיר הפך ברבות השנים לאחד השירים האהובים ביותר, לנכס צאן ברזל במוזיקה הישראלית, שזכה ללמעלה מ-120 גרסאות שונות.
17 שנים (ביוני הקרוב) אחרי מותה של שמר וכמעט שישיים שנה אחרי שהשיר הושמע לראשונה חזרנו לחורשת האיקליפטוס, לכנרת ולאנשים שהיו שם כשהשיר נולד כדי להבין את סוד קסמו ולמה הוא זכה לחיים כל כך ארוכים.
סיפור הקיבוץ
השנה המדויקת בה נכתב השיר היא ככל הנראה 1962 (יש מקורות שמציינים את שנת 1961 ואחרים 1963). השיר נכתב לרגל מסיבת הסיום של בוגרי המחזור הראשון של בית הספר היסודי של כנרת, ילידי שנת תש"ח, שזכו לכינוי 'כיתת העשור'.
מסיבת הסיום של 'כיתת העשור' היתה הצגה בשם 'כיצד שוברים חמסין' שכללה מספר שירים. ההצגה למעשה סיפרה על קבוצת חלוצים שיצאו להקים יישוב על גבעה מלאה בקוצים, עקרבים ונחשים. את ההצגה ליוו מספר שירים, שכל אחד מהם סיפר את סיפור הקיבוץ בדרך אחרת. אחד השירים שנעמי שמר כתבה עבור ההצגה הוא 'חורשת האיקליפטוס'.
"ההצגה הזו היתה מסר ציוני. מצד אחד מייבשים ביצות ומצד שני עולים לגבעה ומקימים בית", מספר עמירם אידלמן (73) אחד מתלמידי 'כיתת העשור' שהשתתף בהצגה, "השיר היה חלק ממסיבת הסיום של המחזור הראשון שלמד בכנרת. לפני כן למדו בבית החינוך המשותף בדגניה א'. השיר חורשת האיקליפטוס מיוחס לחורשה שבכניסה לקיבוץ זו שליד בית המוטור. את החורשה הזו נטעו בשנים 1912-14. בהתחלה העצים לא נקלטו אז בשנת 1920 הגיע האגרונום שמואל סטולר, שהבין שצורת הנטיעה לא טובה. לפי שיטה שלו ריפדו את בורות הנטיעה באדמה אחרת וכך העצים נקלטו. החורשה הזו עברה שרפות וכל מיני צרות. מדי פעם מילאו את המקומות החסרים. בגלל זה יש הבדלים בין העצים".
יש הרבה איקליפטוסים באזור. אולי נעמי שמר התכוונה לחורשה אחרת?
"לא, החורשה בכניסה מצד ימין. מה שכן, יש סיפור שבתחילת המאה הקודמת היתה תחרות בין ילדי כנרת לילדי דגניה איזה צד של הירדן יהיה יותר מיוער מאיקליפטוסים. האגדה מספרת שילדי כנרת, שהיו חוזרים הביתה מבית החינוך המשותף בדגניה, עקרו בדרך את השתילים מהצד של דגניה ומיד שתלו אותם בצד של כנרת. סיפור נכון או לא? לא יודע, מה שחשוב ששני הצדדים של הירדן מיוערים ובזכות השיר נעמי השאירה מורשת".
שרה'לה גנץ (חרמוני), בת כיתתו של אידלמן, שגם כן השתתפה בהצגה ציינה כי היא זוכרת את נעמי שמר מגיעה לחזרות ומלמדת אותם את השירים, בין היתר את חורשת האיקליפטוס. "יקותיאל שור ז"ל, שהיה המורה למוזיקה שלנו אחרי נעמי, הוא עשה את העיבודים לשירים. בהצגה מי ששרה את השיר היתה אסתרק'ה לין, שהיתה המטפלת שלנו. את השיר היתה צריכה לשיר לא נערה אלא מישהי בוגרת", הסבירה גנץ, "אסתרק'ה היא המבצעת הראשונה של השיר. שנה אחרי המופע שלנו ציינו את חגיגות היובל לכנרת והכיתה שלנו נסעה לתל אביב להקליט את השיר עם הזמרת אילנה רובינא. עשינו ליווי לשיר ברקע".
הבנתם אז שיש משהו מיוחד בשיר הזה?
גנץ: "לא ידענו שהשיר הזה יצליח ככה. היינו ילדים בכיתה ח'. אני גם לא זוכרת שאז חשבנו שנעמי שמר היא כל כך מפורסמת. היא היתה בסך הכל המורה שלנו למוזיקה. היום אני יכולה להגיד שאני לא מוצאת שירים ברמה שלה. היום אין שירים לטעמי".
אידלמן: "השיר הזה מדבר על הילדות שלנו ועל הנערות שלנו. רעמו התותחים והילדים כבר נערים. אני זוכר שהיו לשיר תגובות נהדרות. זה השיר שהכי נשאר בתודעה על ארצנו הקטנטונת. כי זה פשוט שיר יפה מאוד, עם מנגינה יפה והוא גם קליט".
הצלחה אדירה
שש שנים אחרי שהושמע השיר לראשונה בהצגה 'כיצד שוברים חמסין' הוא הגיע בשנת 1968 לצוות הווי של הנח"ל ומאותו רגע הוא נסק. הביצוע של אופירה גלוסקא וצילה דגן תרם להצלחתו ולפרסומו.
"צביקה ארבל שהיה אחראי על העיבודים של צוות הווי של הנח"ל חיפש חומרים ונעמי הציעה לו כמה שירים", סיפרה הזמרת אופירה גלוסקא, "ללהקת הנח"ל זה לא התאים כי זה שיר שקט והם רצו משהו יותר קצבי. צביקה לקח את השיר, עשה לו עיבוד וכל השאר היסטוריה. היתה לו הצלחה אדירה בצה"ל ובכלל. להשיר הזה יש מנעד רחב, נמוך וגבוה. את הקטע הנמוך הוא נתן לצילה ואת הקטע הגבוה אני עשיתי. זה היה מרשים".
את זוכרת מה הרגשת כשקיבלת את הטקסט בפעם הראשונה?
"אני יכולה להגיד שהשיר הזה חיבר אותי למשפחה שלי. לתקופה של הקושי, שההורים עובדים קשה כדי להשיג כל לירה בשביל להתפרנס ולקיים את המשפחה. אבא היה יוצא לעבודה מוקדם בבוקר, אבל לפני שיצא לעבודה הוא תמיד דאג להשקות את העצים, הצמחים וגינת הירק שהיתה לנו".
כשהשיר כבר פרץ את גבולות עמק הירדן והפך ללהיט ברדיו ובצה"ל אידלמן כבר היה חייל. מבחינתו הביצוע של גלוסקא מבין עשרות הביצועים שעשו לשיר, הכי נוגע בו.
"אני רגיש במיוחד לביצוע של צוות הווי של הנח"ל בביצוע של אופירה גלוסקא בגלל דבר מיוחד שקרה לי", סיפר אידלמן, "כשהייתי חייל בסדיר אחרי מלחמת ששת הימים, הייתי רוב השירות בסיני על יד התעלה באזור שנקרא בלוזה. באזור הזה גם הוצב שלמה, חבר טוב שלי מכנרת. שנינו ידענו אחד על השני, אבל לא הצלחנו להיפגש. יום אחד לקחו אותנו לבלוזה לחדר האוכל והביאו לשם את צוות הווי של הנח"ל. ההופעה נגמרה ואנחנו לא נתנו להם ללכת. פתאום קמה אופירה גלוסקא ואמרה לנו שהיא הולכת לשיר לנו עכשיו שיר שהיא אוהבת במיוחד והשיר היה חורשת האיקליפטוס. איך שהיא גמרה לשיר מהצד השני של חדר האוכל, ממש מולי, אני רואה את החבר שלי מכנרת. זו היתה אחת הפגישות המרגשות שהיו לי בצבא".
קליט ומדבק
כמעט שישים שנה חלפו מאז נולד והשיר 'חורשת האיקליפטוס' עדיין מושמע המון ברדיו, ממשיכים לבצע לו גרסאות עדכניות והוא מבוקש מאוד בערבי שירה וזמר (בימים של טרום קורונה). מה הסוד שלו?
אידלמן מסביר: "הזהות של השיר הזה. קל להזדהות איתו, אנשים רואים בעיניים את החורשה, אתה יושב בחורשה הזו ומתבקש לשיר את השיר הזה. זה שיר שכולו אהבה לאזור, למקום, לעץ ולאנשים. בכל מקום ששרנו אותו הוא החזיר אותנו הביתה".
גנץ מוסיפה: "לילדים שלי ולנכדים שלי השיר הזה הוא סיפור חיי. נולדתי בכנרת. בכל התיאורים של השיר הזה הלכנו. הלחן קליט, יפה ונהדר. בגיל יותר מאוחר הרגשתי שנעמי שמר מספרת סיפור עלי, על המשפחה שלי. אני מניחה שזה מה שתפס את האנשים. בכל פעם שאני שומעת אותו אני מתרגשת. אני אוהבת אותו מאוד וזה תמיד מזכיר לי איך זה התחיל. הביצוע שהכי אהבתי הוא של אילנה רובינא".
מאז 1968 ועד היום הזמרת אופירה גלוסקא שרה את השיר אלפי פעמים. "52 שנים אני שרה את השיר", היא מציינת, "יש לי מופע עם הבן שלי גיא בשם 'כשאמא באה הנה', נגזר מהשיר ואין הופעה בלי השיר הזה. אני תמיד משאירה אותו לסוף ואני שמה לב שלאנשים אין סבלנות ושואלים מתי אשיר אותו. הסוד של השיר שהמוזיקה מדברת. הוא נוגע הרבה ברגש. יצא לי להופיע עם נעמי שמר בערבי זמר והיא אהבה מאוד את הביצוע שלנו".
השיר מזוהה איתך.
גלוסקא: "נכון, מה שתפס את האוזן של הקהל זה הביצוע שלי. זה אושר. לא כל יום נופל בחלקו של זמר שיר שהופך להיות מזוהה איתו. השיר הזה בעצם עשה אותי. זה מזל".
חברת כנרת יעל צור, שגדלה על שיריה של שמר והיום עוסקת במורשת של הקיבוץ ומנהלת את בית העלמין, הוסיפה: "מרבית שיריה של נעמי שמר הפכו להמנונים ולכן הם נצחיים. בשיר חורשת האיקליפטוס נעמי מספרת בצורה הכי פואטית את הסיפור של ההורים שלה, שבאו בעלייה השלישית, אבל גם של כל החלוצים שהגיעו לארץ במטרה לברוא מחדש מקום שהעם היהודי יוכל לאחוז בו דרך קבע. כשאני שרה את השיר הזה אני מרגישה שהוא נכתב על החולמים והלוחמים של ראשוני כנרת".
רועי רימשון (43), בן כנרת והיום תושב לוטם, הוא חוקר ומרצה על נעמי שמר ופועל לעלות שוב את היצירה שלה לתודעה. "חורשת האיקליפטוס הוא שיר שמספר סיפור בצורה פשוטה ונגישה", מסביר רימשון את סוד הצלחתו, "אפשר לקחת אותו למקומות אחרים ולא רק לכנרת. יש במלודיה משהו באמת יוצא מן הכלל. אחד השירים הכי אהובים שלה שהקהל הכי אוהב לשיר. יש בשיר איזה סולם יורד יוצא מגדר הרגיל שפשוט מדבק. משהו קליט מוזיקלית וסיפור שהוא מעניין להקשיב מה תהיה השורה הבאה. זה שיר שאני אוהב אותו. אני אוהב לשרוק אותו. הוא לא נמאס. הוא מספר את הסיפור של המקום שגדלתי ונולדתי בו. הוא אותי תמיד מרגש. הביצוע האהוב עלי הוא של אסתרק'ה לין, שמלבד היכולות הקוליות הנדירות שלה, שומעים בשירה שהיא שרה את הסיפור שלה, שלנו הכנרתים".
נעמי שמר התייחסה פעם להצלחה שלו?
"היא כתבה את השיר בתחילת שנות השלושים לחייה. הוא פרק בסיפור של כנרת. אני מעריך שהיא לא העלתה בדעתה שיהיו לו חיים כל כך ארוכים".
בחודשים האחרונים יזם רימשון יחד עם הקיבוץ והמועצה האזורית עמק הירדן להקים בקיבוץ את מוזיאון נעמי שמר, באחד משלושת הבתים הראשונים שנבנו על הגבעה שעליה וסביבה בנויה כנרת. מדובר בבית הדרום-מערבי, שצריך לעבור שיפוץ נרחב. למוזיאון שיוקם יש כוונה לחבר את חורשת האיקליפטוסים ובכך ליצור שני מקומות שיספרו דרך שירה של נעמי שמר את סיפור עמק הירדן והמדינה.
