גונן גלזר מקיבוץ גבעת עוז כבר מזמן הרגיש שהוא רוצה לעשות משהו משמעותי ובעל ערך. בעוד אחרים מתנדבים עם קשישים או אורזים סלי מזון לנזקקים, גלזר נקט בצעד נדיב במיוחד ולא שגרתי: הוא החליט לתרום כליה לרני שרוני, חבר קיבוץ ותיק.
"היו דברים בעברי שהרגשתי צורך לכפר עליהם, ומצאתי שזאת הזדמנות טובה בשבילי להחזיר לקהילה", הוא אומר על ההשתלה, שהתבצעה היום (ראשון) בבית החולים בילינסון בפתח תקווה.
הרעיון נרקם במוחו של גלזר לאחר שראה בקשה לתרומת כליה שפרסם חבר קיבוץ. "ראיתי את הפוסט ובהתחלה לא ייחסתי לזה חשיבות רבה מדי. אחד מחברי הקיבוץ, בן גילי, רצה לתרום, אבל התברר שהוא לא מתאים מבחינה רפואית. לאחר מחשבה והתייעצות עם בת הזוג שלי החלטתי להיכנס לתהליך".
גאווה לצד דאגה
גלזר (33), בזוגיות ואב לשניים, עובד במערך הדיור של הקיבוץ. "החלטתי לתרום דווקא לבן הקיבוץ שלי כדי להשפיע על הקהילה שבה אני חי", הוא אומר. "יכולתי לתרום למישהו אחר, אבל לתרומה יש אפקט הרבה יותר משמעותי כשמדובר במישהו מהקהילה שלך, שאתה חי איתו ושהילד שלו למד בשכבה מעליך".
לפני שבעה חודשים החל גלזר בהליך הבדיקות. בהתחלה העדיף שלא לשתף את משפחתו וסביבתו הקרובה בפרטים. "זה היה מאוד התחלתי ואמרתי שעד שלא אשלים את השלב הראשוני לא אספר להם, גם כדי שלא ייווצר מצב לא נעים במקרה שאתחרט, וגם כדי שהנתרם ומשפחתו לא יפתחו תקוות, במיוחד אחרי שהבחור הראשון לא נמצא מתאים. סיפרתי רק למירב, בת הזוג שלי. רק אחרי שנסעתי לבילינסון שיתפתי גם את ההורים שלי והחברים הקרובים".
איך הם הגיבו?
"כולם התרגשו והיו גאים. לאבא שלי היה קצת קשה לקבל את הרעיון, בעיקר כי הוא חושש לי, אבל הוא חבר טוב של הבחור שזקוק לכליה, וככל שעובר הזמן הוא מבין כמה זה משמעותי. מירב בת הזוג שלי בהתחלה מאוד תמכה. עכשיו, ככל שמתקרב יום התרומה, היא יותר חוששת".
חבר הקיבוץ שרוני המיועד לתרומת הכליה נזקק לטיפולי דיאליזה על בסיס שבועי. "הוא מאוד התרגש לשמוע שהחלטתי לתרום לו כליה", אומר גלזר. "הוא ואשתו מאוד הודו לי ואמרו שזה לא מובן מאליו. הוא מטופל בדיאליזה כבר שנים רבות וזו תהיה הקלה גדולה בשבילו. בשנים האחרונות הוא נוסע מדי שבוע לבילינסון ומצבו הולך ומחמיר. אף אחד מבני משפחתו לא התאים לתרומה ומצבו לא נראה טוב. עכשיו יש תקווה חדשה".
אתה עצמך חושש לקראת התהליך?
"כמובן שיש חששות, בסופו של דבר התרומה מתבצעת בניתוח בהרדמה כללית ודורשת זמן ארוך של התאוששות. אני מאמין שהחששות יתגברו יותר כשאגיע לאשפוז, אבל כרגע המחשבות שלי נודדות בעיקר לדברים הטובים שהתרומה תביא. אני נמצא כבר הרבה זמן בתוך התהליך, קראתי עליו הרבה ואני בטוח יותר. אני סומך על הצוות הרפואי ומאמין שיהיה בסדר".
השיטה: השתלה צולבת
מעבר לתרומה האישית, לגלזר חשוב להעלות את המודעות לחשיבות תרומת הכליה, בעיקר בקרב חברי הקיבוצים. "כשהחלטתי לחקור את הנושא גיליתי שבקיבוצים יש אחוז נמוך של תורמי כליה, לעומת ההתנחלויות, למשל, שם יש אחוז גבוה של תורמים. הקיבוצים פורטים כל הזמן על הערבות ההדדית ותרומת כליה היא הערבות ההדדית הכי גדולה שיש. אני גם רואה הרבה פרסומים לאחרונה, של קיבוצניקים שזקוקים לתרומה. אנשים צריכים להבין שהסיכון של התורם זעום יחסית לעומת הצלת החיים".
תרומת הכליה שתתבצע בבוקר יום ראשון הקרוב תיעשה בשיטת השתלה צולבת. מכיוון שסוג הדם של גלזר אינו תואם לזה של הנתרם, הוא יתרום את הכליה לאישה אחרת שמתאימה לסוג הדם שלו, ואילו אחיה, שבגופו סוג הדם המתאים, יתרום את הכליה שלו לחבר הקיבוץ.
"זה הופך את העניין לעוד יותר מרגש, כי אני משפיע על יותר אנשים. לא יכולתי לתרום לו באופן ישיר אז היה צריך למצוא זוג תורמים נוסף. בסופו של דבר מצאו משפחה, אח ואחות, ובאמצעותם תתבצע ההשתלה הכפולה".
מה המסר שלך לאחרים?
"יש בקיבוצים חברי קיבוץ רבים שזקוקים לעזרה שלנו. תרומת כליה זו העזרה ההדדית הכי גדולה והדבר הכי גדול שאפשר לתת. אשמח אם אנשים נוספים ילכו בעקבותיי. אני מוכן לדבר עם כל מי ששוקל להתחיל תהליך כזה, חושש ורוצה להבין את המשמעויות. אני אהיה שם בשבילו כדי להרגיע וללוות".
רני שרוני (68) חבר הקיבוץ המיועד לקבל את תרומת הכליה של גלזר התחיל לסבול מתפקוד לקוי של הכליות בשנת 2013. בשנת 2017 מצב הכליות שלו הידרדר ומאז הוא מטופל בדיאליזה. בשנתיים וחצי האחרונות הוא החל בחיפוש תורמים, לאורך התקופה הזו מספר אנשים היו מעוניינים לתרום, אבל נפסלו מחוסר ההתאמה. "גונן טלפן אליי לפני כמה חודשים ואמר לי שהוא שמע שאני מחפש תורם כליה ושהוא רוצה לתרום לי את הכליה שלו", סיפר בהתרגשות, "כשהוא אמר לי את זה הייתי ממש בהתרוממות רוח ובירכתי אותו. זה לא דבר שקורה בכל יום. אחר כך ליוויתי אותו בתהליך ועזרתי לו בכל הטפסים שצריך להשלמת הבדיקות".
