לתמבה גיאת, מורה שגדלה באילת ומשתייכת לקהילה הלהט"בית, יש חלום: להחזיר את הקהילה הגאה בעיר לימיה היפים.
קראו גם:
אבל גיאת אינה מתכוונת רק למסיבות, מצעדים ופסטיבלים הפונים אל הקהילה הגאה אלא לתת מענה לכל הצרכים של חברי הקהילה, ובהם פתרונות לבני נוער ולהורים להט"בים.
בעירייה ובמרכז הצעירים הרימו את הכפפה, וגיאת לא נחה לרגע, ולצד חברי קהילה נוספים ששותפים לחלום, היא מניעה את הגלגלים כדי לבנות כמעט מאפס חיי קהילה אמיתיים ומלאים בתוכן.
באחרונה הקימה גיאת עם עוד כמה אנשים קבוצה ששמה "הקבוצה הגאה של אילת והערבה". "זו התארגנות מקומית", היא מסבירה. "יש לנו קהילה בוואטסטפ ובפייסבוק, ואנחנו פועלים במספר זירות ועורכים מפגשים של קבוצות חשיבה, איך לבנות תוכן ומצרפים עם הזמן עוד ועוד אנשים. יש לנו גם את הזירה המוניציפלית ואנחנו נפגשים עם נציגי מרכז צעירים, נציגי העירייה והמועצה האזורית חבל אילות, במטרה לקדם תוכניות הקשורות לקהילה הגאה, בין שזה בתחום הנראות והתשתיות ובין שזה בתחום החינוך או הנוער. גם בתחום התיירות הגאה אנו פועלים כדי לעודד תיירות גאה לקיום מסיבות ופסטיבלים".
נוסף על אלה פועלת הקבוצה בזירה הארצית מול ארגונים כמו האגודה למען הלהט"ב. "אני בפורום גאווה מקומית של האגודה שבמסגרתה אני נפגשת ומתייעצת עם עוד ראשי קהילות בארץ", מוסיפה גיאת.
יש בך רצון להניף את דגל הקהילה הגאה באילת?
"אני פשוט רוצה לראות את הדברים פה זזים. לא אכפת לי להיות זו שמניפה את הדגל או לא, זה פחות משנה לי. אני פשוט רוצה לקחת חלק ולעשות כדי שלבת שלי ולכל מי שגדל בעיר הזאת תהיה תחושה טוב ובטוחה. כמו שאמרו בבחירות האחרונות לא פעם - אני מוותרת על האגו".
משאירה חותם
תמבה גיאת (30) נולדה בבריטניה לאבא ישראלי ואמא אנגליה. ההורים הכירו בישראל, עברו לבריטניה, שם נולדו תמבה ואחותה. משמעות שמה המיוחד הוא "תמימות בה". "ההורים שלי רצו שם מיוחד והתחברו מאוד לשם הזה", היא מסבירה.
כשגיאת הייתה בת חמש, היא עלתה עם הוריה לארץ והמשפחה התיישבה באילת. "אני זוכרת ילדות מאושרת", היא מספרת על ילדותה בעיר הדרומית ביותר בישראל. "היה מדהים לגדול כאן", היא מוסיפה, אף שבדיעבד התברר שלא תמיד היה פשוט.
מהארון יצאה כשהייתה בת 19. "היציאה בפני ההורים שלי הייתה במהלך השירות הצבאי, אבל החברים הקרובים בתיכון כבר ידעו לפניהם", היא מספרת. "היציאה מהארון הייתה יחסית בסדר, ההורים שלי מאוד ליברליים ותומכים. הם אמרו לי 'אנחנו אוהבים אותך, תהיי מי שאת, וכל עוד יהיה לך טוב, אז גם לנו טוב'".
עם זאת, אומרת גיאת, "באופן כללי לכל אדם היציאה מהארון היא משהו לא פשוט והתמודדות לא קלה כי זה לא חלק מהנורמה. אתה מרגיש שתאכזב את ההורים, מה יגידו, ויש מחשבות על הקמת משפחה. זו התמודדות לא פשוטה, אבל בסך הכל אני יכולה לומר שזכיתי במשפחה, חברים וסביבה תומכת".
אחרי שהשתחררה מהצבא עבדה כארבע שנים בחקלאות בקיבוץ אליפז. בשנת 2015 התחתנה עם בת זוגתה דיקלה בקיבוץ, ולפני קצת יותר משנה נולדה בתן תיאה.
כשהגיע הזמן לחשוב על עתידה המקצועי, החליטה גיאת להצטרף לתוכנית חות"ם - תוכנית מנהיגות חינוכית־חברתית לקידום שוויון הזדמנויות בחינוך.
"זה נשמע לי מעניין ושילב כמה דברים שרציתי", היא נזכרת. "רציתי עבודה מאתגרת, ולכן בחרתי להיות מורה. צריך להיות יצירתית וחדה, צריך כל יום להמציא את עצמך מחדש. רציתי לעבוד עם בני נוער ולהיות משמעותית בלי שזה יישמע קלישאתי. מאוד טוב לי ואני ממש שמחה שעשיתי את זה".
בימים אלה היא מסיימת את לימודיה בתוכנית לצד עוד כמה מורים מאילת שנבחרו להשתתף בה.
בגלל מוצאה של אמה, השפה האנגלית הייתה השפה המרכזית בבית, ובשנים האחרונות סגרה גיאת מעגל כשהפכה למורה והחלה ללמד השנה אנגלית בתיכון 'רבין', התיכון שבו למדה בעצמה.
איך זה להיות מורה המשתייכת לקהילה הלהט"בית?
"אני מניחה שאני מייצגת משהו עבור המורים בין שאני רוצה ובין שלא, אבל אני לא מרגישה יחס שונה או משהו כזה. לא מדברים איתי על זה וגם מכיוון התלמידים אין יחס שונה. המורים למשל יודעים שאני נשואה למישהי, שיש לי ילדה, זה משהו שהוא פתוח מבחינתי".
מרחב בטוח
עמותת 'מעיין אילת' הפיצה באחרונה עצומה הקוראת לעיריית אילת לעצור את כניסתם לבתי הספר בעיר של נציגי ארגון חוש"ן, ארגון החינוך וההסברה של הקהילה הגאה בישראל.
הארגון הוקם בשנת 2004 ומעביר מגוון פעילויות בנושא נטייה מינית וזהות מגדרית במערכת החינוך, מגן ועד תיכון, אבל גם במערכת הבריאות, במערכת הביטחון ובמגזר העסקי. מטרת הארגון היא לקדם סובלנות ופתיחות כלפי הקהילה הגאה באמצעות חינוך והסברה. "זהו ארגון שפועל כבר הרבה שנים בבתי ספר, עם צוותים חינוכיים ורפואיים, ונותן כלים ומכשיר למשל תלמידים איך לצאת מהארון", מסבירה גיאת.
את חוששת שההתנגדות לפעילות של ארגון חוש"ן תביא לביטולה?
"תוכנית חוש"ן תהיה בבתי הספר ולא נראה לי שתהיה בעיה למרות ההתנגדות שצצה לאחרונה. צריך לזכור שחוש"ן זו תוכנית מאושרת על ידי משרד החינוך, כך שכל הטענות שעלו לאחרונה שהם לא רוצים לחשוף את הילדים שלהם לתוכן שלא עבר אישור אינן נכונות".
על רקע תופעות כמו זו, החשיבות של הקבוצה שהקימה גיאת מתחדדת עוד יותר. "מה שאנחנו עושים היום, הנראות הזו שאנחנו מחפשים, זה לתת תחושה של מרחב בטוח ובני הנוער רואים את זה", מסבירה גיאת. "זה מהדהד בקרב בני נוער שהם חלק מהקהילה או כאלה שהם לא חלק, לא מכירים ולא יודעים, ומרבים להשתמש במילה 'הומו' כקללה, וברגע שזה יהיה יותר בסביבה שלהם ותהיה יותר פתיחות לזה, אז אוטומטית יהיו לזה השלכות".
נתקלת בלהט"בופוביה בעיר?
"אני באופן אישי לא מרגישה שמישהו פה בעיר שונא אותי, אבל יש פה הרבה תפיסות מיושנות. אני באמת רוצה להאמין שאין פה שנאה, אולי אני קצת אופטימית, אבל אני באמת מאמינה בסופו של דבר שאם מישהו יפגוש אחד על אחד, הוא יבין שאין על מה לשנוא. אנשים צריכים להיות פתוחים. אני לא שונאת אף אחד ורוצה להאמין שאף אחד לא שונא אותי, ורוצה לחיות בשלום זה לצד זה".
מה האג'נדה שלך?
"שיהיו פה בעיר תוכן ונראות הקשורים לקהילה הגאה כדי שבסופו של דבר אנחנו נרגיש שיש לנו קהילה ובית, וכדי שהילדים שלנו יגדלו בעיר שהיא מקבלת ומחבקת, שיש פה איזשהו שיח".
איך את רואה את הקהילה באילת בתקופה זו?
"אילת היא עיר מאוד פתוחה ומקבלת, אבל בתור מישהי אילתית שמשתייכת לקהילה הגאה, אני לא מרגישה שיש פה נראות. אין פה שירותים, תוכן גאה או אירועים שקשורים לקהילה, ואני חושבת שזה משהו שחסר גם לי וגם לאנשים אחרים שחיים פה. אילת גם צריכה לעלות שלב בקידום תיירות גאה ולהצהיר שהיא פתוחה ומקבלת, לא רק בחדרי חדרים. זה חשוב מאוד, במיוחד לגבי בני נוער שמשתייכים לקהילה ועדיין לא יצאו מהארון או שהם חוששים. אם הם יראו שיש מסיבה או פסטיבל, שמונפים דגלי גאווה ושיש קבוצה שנפגשת, אני חושבת שזה נותן ביטחון, גם להורים של ילדים כאלה".
גיאת מספרת על יוזמה מיוחדת שערכו באחרונה. "לאחרונה היה יום הנראות הטרנסג'נדרית הבינלאומי ולכבוד היום הזה ערכנו מפגש עם אילתי לשעבר שגדל באילת כטרנסג'נדר וביקשנו ממנו לשתף אותנו איך הוא הרגיש כשהוא גדל כאן בעיר, והוא סיפר שזה לא היה פשוט בעיר קטנה שבה כולם מכירים את כולם. אני חושבת שיש לנו עוד הרבה לעשות בנושא הזה עם כמה שאילת נחשבת לעיר פתוחה".
תוכניות בצרורות
מועצת עיריית אילת חתמה באחרונה על המצע של הקהילה הגאה בעיר. חברת המועצה יערית אבוטבול מונתה לתפקיד מחזיקת תיק הקהילה הגאה ואף הוקמה ועדה עירונית לקידום הקהילה הגאה שאבוטבול עומדת בראשה. גיאת חברה בוועדה לצד גיל ממן ועדי סגל, ויחד הם מייצגים את הפעילים המקומיים.
"יש תוכנית שנתית, אבל קורים דברים נוספים במקביל. בקרוב ייצא סקר של עיריית אילת בשיתוף האגודה למען הלהט"ב כדי להבין מה הרצונות והצרכים של הקהילה הגאה בעיר, כדי שנוכל לקחת את זה ולבנות תוכנית מותאמת ומזוקקת לצרכים ולרצונות של הקהילה", מספרת גיאת בהתלהבות לא מוסתרת. "השבוע אנחנו אמורים לקיים מפגש ראשוני וסיעור מוחות יחד עם מרכז צעירים כדי לבנות תוכנית לחבר'ה הצעירים באילת. אנחנו קוראים לכל מי שמשתייך לקהילה הגאה באילת להגיע למפגש הזה, להציע רעיונות ולהיות חלק בבניית התוכן".
מתי הבנת שאת רוצה לפעול למען הקהילה הגאה?
"מאז שתיאה נולדה חשבתי הרבה על זה שהיא תיכנס לגן או תהיה בבית ספר, ובכלל, מאז שדקלה הייתה בהריון היה לי רצון להיפגש עם הורים להט"ביים, להתייעץ ולשתף, אבל זה היה לי חסר, חיפשתי והיו קבוצות פייסבוק ארציות, אבל רציתי משהו מקומי. במקביל, פרסמו את המדד העירוני הגאה של האגודה למען הלהט"ב בעיריות ברחבי הארץ שבו בודקים כל מיני קריטריונים כדי לראות כמה העיר תומכת ויש לה שירותים עבור הקהילה הגאה. ראיתי שאילת לא מופיעה במדד הזה בכלל. זה מה שהדליק לי נורה אדומה. פניתי לעדי סגל, אמא לשני ילדים שמשתייכת לקהילה הגאה, במטרה לעשות איזה אירוע לכבוד חודש הגאווה, ואולי משהו יצמח מתוך כל זה. פניתי במקביל לאגודה למען הלהט"ב, עשינו איתם סוג של שיתוף פעולה, ומתוך כל זה נוצר כדור שלג שהזיז דברים".
עתיד ורוד
גיאת אופטימית לגבי העתיד של הקהילה הלהט"בית באילת. "כבר יש הרבה יותר פעילויות ממה שהיו בשנה שעברה", היא מדגישה. "אנחנו עורכים מדי חודש מפגש לקהילה הגאה. חודש הגאווה מגיע ויהיו פה אירועים הקשורים לקהילה הגאה, לכן אני לחלוטין צופה עתיד ורוד יותר. יחד איתי מי שמנהל את כל מאחורי הקלעים בקבוצה הגאה של אילת והערבה הם אדיר פינקלשטיין, עדי סגל ורוני כטבי".
על יחסה של אילת לקהילה: "אילת היא עיר מאוד פתוחה ומקבלת, אבל בתור מישהי אילתית שמשתייכת לקהילה הגאה אני לא מרגישה שיש פה נראות. אין פה שירותים, תוכן גאה או אירועים שקשורים לקהילה, ואני חושבת שזה משהו שחסר גם לי וגם לאנשים אחרים שחיים פה"
בעבר היו באילת מצעדי גאווה ועוד אירועים רבים של הקהילה הלהט"בית. את חושבת שאפשר להחזיר עטרה ליושנה?
"אם הקריאה להחזיר את המצעד או לקיים מסיבות יבואו מלמטה, אין סיבה שזה לא יקרה. צריך יזמים מקומיים שרוצים בזה ויפעלו לייצר את זה. שחר אלקיים למשל היה יזם שרצה שיהיה פה מצעד ומסיבות, והוא עשה את זה. אחת המטרות של הקבוצה שלנו שקמה היא לבנות ולגבש קהילה שתוכל להוציא לפועל תוכן ואירועים שיותאמו לקהילה הגאה".
בשנים האחרונות נראה כאילו הקהילה הלהט"בית באילת ירדה למחתרת.
"אנחנו מנסים להחיות את הקהילה הגאה שקיימת פה בעיר. אני יודעת שיש כאן אנשים שמשתייכים לקהילה, אני לא יודעת מה הם רוצים לעשות, ובגלל זה הקמנו את הקבוצה שלנו. אנחנו מנסים לגרום לאנשים לחבור אלינו, לשתף אותנו, ליזום דברים ביחד. אנחנו תומכים בביצוע הסקר של העירייה כדי שבאמת נקבל מושג מה מתרחש פה ומה הלך הרוחות. גם אני שאלתי אנשים את מה שעכשיו שואלים אותי - היה פה פעם מטורף מבחינת חיי הקהילה ומה בעצם קרה ולאן זה נעלם? משהו באמת אולי הלך לאיבוד. יכול להיות שאין דרישה ואין צורך בדברים האלה ואנחנו צריכים לפעול קצת אחרת, להיות יותר חדשניים. אבל אני לחלוטין חושבת שבאופן כללי צריך להחזיר לפה את הנראות ואת האירועים, דברים שימשכו תיירות גאה מחו"ל ומהארץ, וגם כדי שהקהילה הגאה באילת תחזור לעשות כאן דברים שהתגעגענו אליהם".
עושים היסטוריה
באחרונה נוצר חיבור בין הקהילה הלהט"בית באילת לזו בערבה. גיאת חברה לאדיר פינקלשטיין מקיבוץ קטורה שמארגן מסיבות לקהילה הגאה בערבה כדי לשתף פעולה כקהילה אחת. "אילת והערבה הן מקומות קטנים מדי וקרובים מדי מכדי שיהיו קהילות נפרדות, לכן איחדנו כוחות ואנחנו מקדמים את הדברים ביחד", מציינת גיאת. "חשוב לנו שיהיה את הקשר הזה. בחודש יוני האחרון ערכנו את פיקניק הגאווה הראשון, ומאז הדברים החלו לזוז".
מה את הכי אוהבת באילת?
"אני אוהבת את זה שהמשפחות שלנו גרות פה. אני אוהבת את זה שאני הולכת ברגל עשר דקות לבית הספר ותוך כדי זה אני מסתכלת על ההרים והים. אני אוהבת את הקצב. אני מסתכלת על מה שקרה פה במשך כמה חודשים, וזה לא משהו שקורה בערים אחרות. המהירות שבה קורים הדברים, הרצון הזה לתמוך בבני המקום ולעשות, אני חושבת שזה משהו באמת ייחודי לעיר. אני רואה ערים אחרות שכבר שנים מנסות לקדם את הקהילה והן לא עשו רבע ממה שאנחנו עשינו".
מה לדעתך חסר באילת מבחינת הקהילה הלהט"בית? ומה חסר באופן כללי?
"מה שחסר לי זה כל מה שקשור לעניין תרבות, הצגות, מופעים והרצאות. גם דברים שמיועדים לזוגות צעירים וגם למשפחות או בני נוער".
היו תקופות שחשבת לעזוב את העיר?
"היו לי מחשבות, אבל תמיד ניסיתי לעשות הכל כדי להישאר פה כי לא רציתי לעזוב. היו מחשבות לפעמים בהקשר של לימודים או עבודה, אפילו זה היה גם בהקשר לקהילה הגאה. הרגשתי שלגדל את הילדה שלנו במרכז יהיה יותר קל, יהיו יותר אופציות, אבל לבסוף אמרתי שאם לא נעבור, לפחות נקים פה משהו בשבילנו".
מה היית רוצה להגשים לקראת חודש הגאווה ביוני?
"הייתי רוצה להגדיל את נפח הפעילות שלנו, לראות את התוכנית של העירייה יוצאת לפועל ואת התוכנית שאנחנו נבנה עם מרכז צעירים יוצאת לפועל, שיותר אנשים יגיעו למפגשים שלנו. אנחנו נמצאים כיום בתנופת עשייה, וזה מאוד משמח אותי. אני ממש מרגישה שאנחנו עושים היסטוריה".
עוד חדשות קיבוץ