מערכות חינוך בעולם כולו מפתחות תוכניות ודרכי פעולה להתמודדות עם האתגרים שהציבה מגפת הקורונה. כבר היום ניתן לראות את תהליכי הלמידה ושיתוף ידע שקיימות בקבוצות עמיתים ומקיבוצים שונים שמטרתם לשפר את תפקודן של מערכות החינוך בתקופה זו ובעתיד לבוא.
אז מה הם האתגרים העומדים בפני הקיבוץ היום ומחר במציאות כאוטית? מה הם הצעדים הדרושים מכל הנהגת הקיבוץ בכדי להתמודד בצורה המיטבית עם נגיף הקורונה במערכות? איך קהילה יכולה לשמר ולחזק את תחושת החוסן והמוגנות עבור כלל החברים ועבור הילדים, הנוער ומשפחותיהם בפרט?
בסיומו של הסגר השני והתחלת פתיחת מערכות הגיל הרך, אנו יכולים לזהות סימנים או מגמות הקוראים למנהיגות קיבוצית להוביל במצב לא רגיל ומתמשך זה, ולהיות ערים למגמות שכבר ניתן לזהות:
התנהגויות סיכוניות - התגברות תופעות של שוטטות, אלכוהול וסמים (פי 2 בקרב בני הנוער), דיכאון וחרדה (פי 3 בקרב בני הנוער) אלימות פיזית או מינית (פי 2 בקרב בני הנוער), ריבוי שעות מסך והסכנות שברשת, פגיעה במיומנויות חברתיות ובינאישיות בשל צמצום המפגשים, חוויות של דחייה וחרם ברשתות החברתיות ועוד.. (הנתונים על פי עמותת "עלם").
היחידה המשפחתית בסיכון - קושי בריבוי משימות ואתגרים, ציבור הורים שחוק ומותש מתקופת אי ודאות מתמשכת, לצד היערכות לסדר יום שונה בגילאים השונים, המחייב סנכרון משפחתי וראיית צרכי כל המשפחה, למערכת ההורית נחוצה מעטפת קהילתית תומכת.
הריחוק החברתי והתעצמות המצוקות האישיות והמשפחתיות עלולות להיות קרקע למעשים פליליים.
התארגנות אישית המייתרת את המענה הקהילתי - עלייה במספר היוזמות הפרטיות ביצירת "סידור" להורים, כדי שיוכלו ללכת לעבוד - ללא התארגנות מערכתית קיבוצית.
מערכת החינוך בקיבוץ בסיכון - סיכון לנטישת המענה המערכתי-קהילתי בשל קשיים שונים: מצוקה כלכלית, שגרה חינוכית מוכרת שנקטעה, הצורך בתהליכי קליטה חוזרים אל מערכת החינוך תוך כמה חודשים צוות חינוכי בסיכון -פגיעה בחוסן הצוות החינוכי, חשש לעזיבה של המקצוע, אי בטחון תעסוקתי או אופק מקצועי בשל החל"ת החוזר.
"החצר האחורית" בפעולה - כשהמסגרת אינה פועלת לאורך זמן מתגבשת התארגנות של ילדים ונוער למפגשים ללא מבוגר אחראי, ותופעות של דחייה, אי קבלה ויצירת תת קבוצות מתארגנות כמענה לצורך התפתחותי.
קושי בהתמודדות בלמידה מקוונת –שיטה שאינה מתאימה לכולם ומייצרת חוויות של תסכול, בדידות ואי מסוגלות אישית, מתווה המצריך תמיכה וליווי שאינם תמיד בהתאמה ובנמצא.
סכנות ואתגרים בציר הכלכלי קהילתי:
אתגרי ההתפרנסות של ההורים, קושי לעמוד בתשלומי מערכת החינוך.
עלות תופעות הלוואי של אי הטיפול יעלו יותר לכל משפחה ולקיבוץ – הגברת מקרי התפרקות של משפחות, טיפולים פסיכולוגיים, תהליכי גישור קהילתיים, שחיקה ועייפות רגשית.
פגיעה בתהליכי קליטה וצמיחה דמוגרפית – בשל אי קיומו של הרצף החינוכי המוכר ובטרם הוגדר המתווה המותאם.
לאחר שזיהינו את האיתותים העולים מהשטח ומנינו את האיומים שכבר נוכחים בחלק מהקיבוצים, חשוב שנזכור ונזהה את ה"יש" בקהילות הקיבוציות: יש בנו היכולת להתגייס ולהתכנס אל הבסיס – למה שחשוב באמת. הבחירה לחזק את מרכיבי הקהילה הקיבוצית במיטבה, זו המחויבת לערבות הדדית ולקהילתיות, היכולת להעצים את המשאב האנושי המקומי והעשייה המשותפת תוך ניצול מיטבי של משאבי הקהילה: המבניים, הארגוניים, המערכתיים והכלכליים לטובת החינוך הקיבוצי – כמשימה כלל קיבוצית, מחויבות למקומו כלב הקיבוץ – תוך קביעתן על סדר היום הקיבוצי קהילתי בקהילה רב דורית.
עקרונות לפעולה והתארגנות קהילתית
בהתארגנות הקהילתית בעת הזו חשוב להתחיל את ההתמודדות כקהילה ולסיים כקהילה ולא לשכוח שהקהילה מורכבת מהרבה פרטים קטנים שלכל אחד צורך משתנה. בליבו של הבית הקיבוצי מצוי החינוך, והמובן מאליו מחייב היערכות שונה כי הזמנים שונים. ראו ב"שגרת הקורונה" הזדמנות קהילתית לשיח ובחירה מחודשת בחינוך הקיבוצי – זמן ללמידה בכל מקום ובכל זמן.
מספר עקרונות שראוי שיילקחו בחשבון בבחינת מתווה נכון ומותאם לכל קיבוץ:
המענה החינוכי הוא נכס קיבוצי משותף המשרת אינטרסים משותפים – הקיבוץ נדרש להחליט מה הוא מביא מעצמו כדי לקיים את המענה החינוכי. זהו אתגר של הקיבוץ כולו ולא של מנהל.ת החינוך לבד.
נדרש שיח אסטרטגי קיבוצי שבמרכזו ינוסח מאמץ מרוכז לשנה הקרובה – בהתייחס למקורות והשימושים הקיבוציים ובהתבסס על ערבות הדדית אמיתית.
על כל קיבוץ ליצור מפה מתעדכנת של הקשיים והאילוצים וליצור את המענה בהתאמה למשאבים והיכולות, על כל קיבוץ ליצור את הפתרונות ביחס לעצמו, בהתחשב בקשיים בחצר הקיבוץ ובקהילה.
יצירת פתרונות "לא רגילים" או שונים מהמוכר בהובלת הנהלת הקיבוץ יעצימו את תחושת המסוגלות והבחירה המשותפת לקחת אחריות על שגרת חיי הקהילה, כשהציפייה מהמדינה לא מספקת את הודאות ותחושת הביטחון הנחוצים
על הנהלת הקיבוץ והנהלת הקהילה לגבש את המתווה הקיבוצי בהתייחס לחינוך - מומלץ שגיבוש המתווה יתבצע בשיתוף גורמי החינוך, תרבות, בריאות ורווחה, צמיחה דמוגרפית, צעירים, הניהול העסקי וכל מי שרלוונטי למעגל השותפים הזה. יצירת מתווה המגדיר מי הסמכות לקבלת החלטות, מהו הנוהל לקבלת החלטות, מיהם השותפים הרלוונטיים לקבלת ההחלטות, איך מעבירים את המסרים לקהילה, מה ניתן ללמוד מקיבוצים אחרים וליצור התאמות מקומיות.
מומלץ לבחון מהם המענים המתאימים לכל חלק ברצף החינוכי – הגיל הרך, החינוך הפורמלי (הקמת מרכז למידה) והחינוך החברתי (בית ספר של החיים, סדנאות, תנועות נוער, שת"פ עם היערכות המועצה האזורית).
יצירת פתרונות "לא רגילים" או שונים מהמוכר בהובלת הנהלת הקיבוץ יעצימו את תחושת המסוגלות והבחירה המשותפת לקחת אחריות על שגרת חיי הקהילה, כשהציפייה מהמדינה לא מספקת את הודאות ותחושת הביטחון הנחוצים. חברי הקהילה זקוקים לתחושת ביטחון מתוך שייכות לקהילה מחבקת ושומרת בזמנים רוויי תהפוכות וחוסר ודאות. קהילה חזקה הבוחרת היא זו המכירה בצורכי מערכת החינוך, היוצרת מענה שיצור את המענה לצרכי הילדים, הנוער וההורים בראייה מערכתית ופרטנית.
זו העת להכיר את הסימנים והמצוקות ולקדם את המענה המניעתי לאחר תקופה ארוכה של חוסר שגרה וחשש מפני התגברות ההתנהגויות הסיכוניות. בהתארגנות הקיבוצית חשוב להכיר את החלטות המדינה, מדיניות והנחיות המועצה ולהתחבר להחלטות קהילתיות ולרוחו וערכיו של הבית הקיבוצי. לאחר הלמידה וזיהוי ההזדמנויות יש להיות נכונים ומוכנים לשינויים והתאמות שיידרשו באופן מתמיד.
זוהי קריאה להנהלות הקיבוצים לקחת את מושכות ההווה במתן מענה חינוכי וליצור את המתווה המתאים לכל קיבוץ, זה שיבטיח את מקומה של מערכת החינוך הקיבוצית גם בעתיד.
התנועה הקיבוצית ואגף חינוך בתוכה עומדים לרשות הנהלות הקיבוצים והחינוך בכל הנוגע להיכרות עם החוקים והצווים, ובתרגומם לפרקטיקה קיבוצית אפשרית - deby@tkz.co.il
