לגאיה גרינברג היתה מגיל צעיר משיכה להיסטוריה וסיפוריה, אולי בגלל שסבתא שלה היתה מורה להיסטוריה, אולי בגלל שבקיבוץ מלכיה שבגליל העליון, שם גדלה, חינכו את הילדים על סיפורי ההיסטוריה ועל הדמויות החשובות של מדינת ישראל.
"על הדרך", עבודת הגמר שלה בחוג לתקשורת חזותית במכון הטכנולוגי חולון, נוצרה בעקבות מחקר, שהוביל למסקנה: ידע בהיסטוריה הוא הכרחי ליצירת חיבור אישי ותחושת שייכות בחברה ובעם.
קראו גם:
בעקבות המסקנות, גרינברג חיפשה דרך לעורר סקרנות בקרב בני נוער בסיפורי נשים ואנשים שהשאירו חותם על ההיסטוריה, ובכך לייצר מוטיבציה לחיבור עמוק יותר ולתחושת שייכות לחברה אצל הדור הצעיר.
"על הדרך" הוא משחק איסוף למובייל בשילוב AR שמתבסס על שמות רחובות בישראל ומציע חלופה אקטיבית ללמידה המסורתית. הטון והשפה העיצובית נוצרו בהשראת תרבות הרחוב - אמנות גרפיטי ומוזיקת פופ וראפ, כשהמטרה היא להעביר סיפורים היסטוריים לילדים ונוער ב"שפתם".
כיוון שהרחובות ברוב הערים בארץ נקראים על שמות דמויות חשובות מההיסטוריה, החליטה גרינברג שזו פלטפורמה שדרכה ניתן לספר את סיפורי הדמויות הללו.
גרינברג חיפשה דרך להעביר את הסיפור דרך הרחוב: כך נחשפה להשראה בתהליך יצירת הפרויקט, המשחק "פוקימון גו" - איסוף פוקימונים באמצעות טכנולוגיית AR שהייתה מאוד פופולרית באותה תקופה. ההשראה של "פוקימון גו" חיברה עבורה את כל הרעיון – ודרכו יצרה משחק "חפש את המטמון" דיגיטלי למובייל בשילוב AR שמתבסס על שמות רחובות הקיימים בערי מדינת ישראל.
באמצעות איסוף של חפצים שונים המייצגים את סיפור חייה של הדמות, השחקן נחשף לעוד ועוד פרטים הקשורים לדמות. כדי לאסוף את החפצים הללו הוא צריך להיות פיזית ברחוב על שם הדמות.
הסיפורים של הדמויות נכתבו כשירי ראפ בחרוזים, הוקלטו וניתן לשמוע אותם תוך איסוף החפצים במשחק.
השירים הופכים את הסיפור ליותר זכיר והוא אינו מוצג רק כטקסט כתוב.
לדברי גרינברג, הפרויקט שילב שלושה אלמנטים מרכזיים שיוצרים חוויה פיזית ווירטואלית שמותאמת לנוער צעיר:
החיבור עם הסביבה: "עשיתי את זה בצורה משחקית, כיפית וחווייתית, אבל גם מלמדת ומחכימה", היא אומרת.
הטון והשפה: "מתוך חיבור של היסטוריה ורחוב, בחרתי להשתמש בסגנון ושפה גרפית שלוקחת השראה מתרבות הרחוב - אורבן, סטריט, גרפיטי, מוזיקת היפ הופ וראפ, ולגרום לסיפור ההיסטורי להיות נחשק ולגרום לילד לרצות להיחשף לעוד ממנו".
הטכנולוגיה: "הטכנולוגיה והחיבור למסכים ולפלאפונים הם עובדה קיימת במציאות שלנו. חיפשתי דרך לגייס את החיבור הזה לטובת המטרה – לימוד ההיסטוריה".
