זהו סיפורו של נכד נחוש משער העמקים, שהחליט שהגיע הזמן להחזיר לחיים, אחרי עשרות שנים, את הסטודיו של סבו - אומן מפתיע שטרגדיה משפחתית עטפה אותו בצער. עם ברק בעיניים ונחישות יסודית, הצליח הנכד לשכנע את הספקנים שבדרך, צירף אליו אנשים טובים, ובסופו של מסע ארוך העמיד את אחת הגלריות היפות והמשמחות. ובשעה שגלריות לאומנות נסגרות והופכות לחללי עבודה הייטקיסטיים, זה בהחלט בבחינת נס קטן.
גלריית העמקים בקיבוץ שער העמקים שימשה במקור סטודיו וחלל תצוגה של חבר הקיבוץ אברהם עומרי - צייר, פסל, מעצב קירות וגרפיקאי מוכשר - שהלך לעולמו בשנת 2009. הסטודיו נבנה בשנת 1974, ולאחר שהאומן חדל מליצור והמקום עמד בשיממונו, הוא הוסב בשנת 2000 לבית משרדים עבור ארכיטקטים. כעבור 16 שנה, הודות לפעילותם הנמרצת של אורן עומרי - נכדו של עומרי האומן - ושל עוד משוגעים לעניין, חזרה האומנות להציץ מהחלונות, והמקום הפך לגלריה שבה הציגו אומני המקום ויוצרים בני קיבוץ שעזבו.
ממש לאחרונה הושלם שיפוץ נוסף ומקיף יותר, שהסתייע בכספי המועצה האזורית זבולון (ראו מסגרת). הגלריה קפצה ליגה, ומעתה היא פתוחה גם לאומנים מהחוץ ונאצרת בידי רות אופנהיימר - אוצרת מקצועית מקריית טבעון.
אברהם עומרי נולד בסרייבו שביוגוסלביה בשנת 1914, ועלה לקיבוץ שער העמקים בשנת 1934. הוא היה תלמידם של האומנים מרסל ינקו ויוחנן סימון. בכל שנות עבודתו האומנותית זיגזג בין עיצוב גרפי לציור ולציורי קיר בסגנון סגריפטו (ציור על גבי שתי שכבות טיח צבעוני וגירוד שחשף שכבות תחתונות), וגם הקיר החיצוני של הגלריה עוצב בסגנון זה. טביעת ידו ויצירתו הגיעה גם לבתי מלון ולבית ספר שדה באילת, למבנה בבית שאן ולקירות במרחבים ציבוריים מחוץ לגבולות ישראל. אף שזכה בפרס הנחשב על שם הרמן שטרוק לאומנות מטעם עיריית חיפה, חש עומרי לאורך שנות עבודתו האומנותית שאינו זוכה לקבל את ההכרה המגיעה לו כאומן יוצר ופורץ דרך.
חייו האישיים לא האירו פנים לאומן שהתייסר רבות בגין מותם בטרם עת של בני משפחתו הגרעינית. בשנת 1980 נפטרה בתו תמנע, אחריה הלכה לעולמה אשתו נינה, ובשנת 1988 נפטר גם בנו איתן - כולם לאחר מאבק במחלת הסרטן. מאז סוף שנות השמונים ניתב עומרי את אומנותו למחוזות הכאב והשכול. הוא נפטר בנובמבר 2009 בגיל 96.
כאמור, מי שיזם וקידם את פתיחת הגלריה - בשני שלבים שחמש שנים מפרידות ביניהם - הוא אורן עומרי, אחד מששת נכדיו של האומן. עומרי (44) הוא הומאופת שפתח עם שותף מרכז לרפואה משלימה בקיבוץ. "באמצע שנות התשעים החליט הקיבוץ להפוך את המבנה, המוגדר בניין לשימור, לחלל משרדים", הוא מספר על גלגולי הבניין. "במקור נבנה המקום עם תקרה גבוהה וחלל פתוח של שתי קומות. בחלל התחתון, שגודלו 20 מטרים לערך, יצר סבא את הציורים ואת הפסלים, ובעליון - שגודלו 80 מטר - הציג את העבודות. מי שסייע לו רבות לבנות את הסטודיו היה חבר הקיבוץ ראובן דורון ז"ל, שהיה רכז הבנייה של שער העמקים. הוא בנה את הבניין משאריות רבות, והסתמך על תוכנית שהשניים שרטטו. לכבודו הקים סבא גן פסלים צמוד למקום.
"אבל נחזור לשנות התשעים. השוכרים הנמיכו את התקרה וחילקו את המבנה לחללים אחדים. כך היה עשרים שנה, עד שהשוכרים יצאו ואני החלטתי שהמקום צריך לחזור לייעודו המקורי. עשיתי עבודה יסודית. הלכתי לראות גלריות קיבוציות, גיבשתי צוות וניגשתי איתו להנהלה של שער העמקים בבקשה להפוך את המקום לגלריה של תערוכות מתחלפות. חברי ההנהלה היו ספקנים, אבל נתנו לנו שנה לשפץ ולעשות תוכנית פעולה. בשנת 2016 פתחנו את הגלריה, ששופצה בסיוע כוחות מקומיים ובהתנדבות, לתצוגה מתחלפת של אומנים מקומיים. אנשים רבים באו לפתיחות, וגם ההנהלה בירכה על המוגמר. עם הזמן נוצר צורך לשדרג את החלל למקצועי יותר, ואז פנינו למשרד התרבות בבקשה שיקצה כספים בתמורה לכך שאנחנו נעמוד בתנאים שונים הנדרשים מכל גלריה ציבורית בפריפריה. עד שיגיע הכסף הנדרש העניקה לנו המועצה מימון ביניים, ובעזרתו יכולנו לבצע את השיפוץ הגדול שהופך את הגלריה לאחת היפות והייחודיות בגלריות של קיבוצי התנועה".
תומכים בתרבות מקומית
המועצה האזורית זבולון תמכה בשיפוץ הגלריה וסייעה בגיוס הכספים ובהעברתם לקיבוץ. "אירוע פתיחת הגלריה היה יפה ומרגש", אומר עמוס נצר, ראש המועצה האזורית זבולון. "שמחנו לסייע לאורן עומרי ולקיבוץ במימון ובקבלת תקציבים ממפעל הפיס וממשרד התרבות, תקציבים שאפשרו את שיפוץ המקום המיוחד. תמיכה ביצירה מקומית, בתרבות מקומית ובאומנים של המועצה חשובים לי מאוד, ואני מתכוון להמשיך ולפעול בכיוון. אני מבקש לברך את הקיבוץ על התערוכה היפה ועל הכוחות הפנימיים בו שמקדמים איתנו יחדיו את התרבות, ומזמין את כולם לבוא וליהנות מהתערוכה הזאת ומהתערוכות שעוד יהיו".
נעילת התערוכה "עצב כבד": 7.3
שעות פתיחה: שישי ושבת 13:00-10:00
