הפַּסל יובל (יוּבי) לופן (74), חבר גינוסר, צופה אל פני העתיד, אל ההיסטוריה. "אני פַּסל ארכאולוגי", הוא אומר. "בעוד אלפיים שנה יוכלו הארכאולוגים ללמוד, על פי הפסלים שלי, פרקים בתולדות מדינת ישראל ושמות גיבוריה שנפלו ברמת הגולן".
עוד על תרבות ואמנות בקיבוצים: בת 16 מג'סר א-זרקא תציג תערוכה במעגן מיכאל עמוס שיפריס בספר מכתבים של מייסדי נען בית אורי ורמי נחושתן: המוזיאון ימשיך לפעול
מהפסלים שיצר והציב לופן יוכלו ללמוד בעתיד על שבעת חיילי צה"ל שנהרגו בידי הסורים באל חמה באפריל 1951; ועל המרגל הישראלי אלי כהן, שלופן הציב סימנים בתחנות שמהן שידר מידע סודי למדינת ישראל; ועל גבורת השבוי אורי אילן מגן שמואל שהתאבד בכלא הסורי ("לא בגדתי"), באמצעות שלוש אבני זיכרון שהציב לאורך המסלול שבו הלך ב-1954 בדרכו האחרונה למשימה סודית.
והם, הארכאולוגים - או מי שהם לא יהיו - יוכלו ללמוד בעוד אלפיים שנה גם על יוסף שריג מבית השיטה, שבימים אלה עומד לופן לסיים את יצירת האנדרטה לזכרו ליד עין זיוון, מקום נפילתו במלחמת יום הכיפורים.
"יוסף היה בן מחזור שלי", מספר לופן. "הכרנו בטיול י"ב, ולימים נהיינו חברים טובים. הוא היה אדם מדהים, שופע כריזמה, ברוך כישרונות - במוזיקה, בכתיבה. דמות נערצת בבית השיטה. גיל ברנר, מדריך טיולים ממסד, גם הוא חבר טוב ופרטנר לרעיונות שלי, היה זה שהעלה את ההצעה להציב במקום נפילתו אבן לזכרו של יוסף, שתספר את סיפורו".
כמו באנדרטות האחרות, גם בזו של שריג לא נועצו ולא ביקשו לופן וגיל רשות להציבה. "ממי? הגענו למסקנה, שהגורמים הרשמיים ממילא לא עוזרים. לא אכפת להם, אז אנחנו לא מתייעצים. מחליטים, קמים ועושים בכוחות עצמנו, על פי שיקול דעתנו. אבן הבזלת שתשמש לאנדרטה נלקחה מהאזור שבו נפל יוסף, ולשם היא תחזור. סוף-סוף יהיה למשפחה ולמוקירי זכרו, שמתאספים במקום מדי שנה בשנה, ציון מכובד ומרומם נפש".
על אבן הבזלת, כמטר על מטר גודלה, יונצחו מילות שירו הידוע של שריג "אור וירושלים". תווי הלחן ירחפו מעליהן, ולצדן יופיעו דיוקן נבל העשור המוזכר בשיר וסיפור תולדות חייו של שריג.
כבר חודש חוצב לופן בבזלת באמצעות משחזת ועליה דיסק יהלום. למעשה נותרה רק עוד מעט עבודה על הפרטים, בטכניקה של הזרקת חול. "יוסף היה ופתאום נעלם, אבל כשהתחלתי בעבודה הוא חזר אליי. אני מתקשר אליו דרך האבן. זה קורה לי כל הזמן. כשאתה מפסל, הפֶּסל כבר נמצא בפנים", הוא מסביר. "כל שעליך לעשות הוא לגרד ולסלק את הפסולת, ואז מתגלה לך היצירה".
בראשית דרכו כפסל עבד בעץ, אבל משנוכח שחייו של העץ קצובים וקצרים, המיר אותו באבן, ומאז הוא אִתה, עם אבן הבזלת. "האבן היא לעולמים. כל פֶּסל שאני מסיים, הופך לארכאולוגיה שתספר את סיפור העם והמדינה דרך האנשים היקרים שנתנו לה את חייהם". בקרוב תוצב האנדרטה במקומה, ויוסף שריג יתווסף לפנתאון הגבורה ברמת הגולן - יוזמה וביצוע של שני ישראלים מהזן היפה.