תאוות הנהיגה מתחילה אצל האדם קרוב לגיל אפס: פעוטות עולים על בינבות ומתחילים לעשות חרקות בירידות ליד הבית; בהמשך דרכם הם נוהגים במכוניות המתנגשות בלונה פארק; השלב הבא הוא קארטינג, וכאן החל זוהר שמשי מאיילת השחר את דרכו כנהג המרוצים הצעיר בישראל.
זוהר (19) הוא אחד מאותם איילתים קשוחים שמסתובבים במקומותינו. כעת סיים שנה של מכינה קדם־צבאית במעגן מיכאל, ובאמצע אוגוסט כבר יצא לשנת מכינה נוספת, הפעם בעיר הבירה. אחר כך יתגייס לקרבי.
בינתיים, זה כמה שנים שהוא מתחרה במרוצי מכוניות קארטינג, והשנה עבר בהצלחה למכונית מרוץ של ממש.
"התחלתי בקארטינג כמו כל נהג מרוצים", הוא מספר. "זו הדרך הכי זולה להתחיל. כבר בגיל 15 ידעתי שאני רוצה להתחרות, אבל בצפון אין כלום, וצריך לנסוע לחיפה או לתל אביב כדי להתחרות במרוצי קארטינגים".
מכוניות הקארטינג מתחרות במסלולים קטנים יחסית, אך מפותלים מאוד. הן מסוגלות להגיע למהירות של 90 קמ"ש, אבל זוהר אומר לי שהמהירות היא לא העניין פה.
"מה שחשוב זו ההתנהגות של הרכב, איך אתה שולט בו וכיצד אתה עובר את הפניות", הוא מסביר. "בישורת ממילא כולם שמים פול גז ונוסעים בערך באותה מהירות, אז מה שקובע במרוצים הם דווקא הפיתולים - איך אתה לוקח את הסיבוב. זה ההבדל בין נהג לנהג".
לעלות על קארטינג כל אחד יכול, גם מגיל צעיר. רישיון למרוצים הוא כבר עניין מורכב יותר.
"אתה עושה קורס ומקבל רישיון מרוצי קארטינג, או לחלופין אישור ממנהלי המרוצים. הם בודקים איך אתה נוהג, ואם הם מרוצים, הם יאשרו לך להתחרות. אם אתה עושה שטויות ומתנגש באחרים הם לא ייתנו לך, כמובן. לרוב הם לא מרוצים ופוסלים את הנבחנים, אבל אותי דווקא קיבלו".
מה באשר לבטיחות של הכלי?
"קארטינג בטיחותי פחות ממכונית", מודה זוהר. "אתה די חשוף. אומנם אתה יושב נמוך ומרגיש יציב, אבל לא ממש מוגן. מובן שלובשים קסדות, חליפת מרוץ וכל מה שצריך כדי לשמור על הנהג".
באיחור של מאה שנה
מרוצי המכוניות נולדו כמעט בד בבד עם המכוניות הראשונות. לפי ויקיפדיה, המרוץ הראשון בהיסטוריה נערך מפריז לרואן שבצרפת ב־22 ביולי 1894, בחסות העיתון הצרפתי 'לה פטי ז'ורנל'.
בגלל תאונות הפסיקו לערוך את המרוצים בדרכים ציבוריות, ועברו למסלול ארוך וסגור שאותו מקיפים המתחרים שוב ושוב. אחד המרוצים האלה נערך בלה מאן, ונקרא מרוץ הפרס הגדול - 'גרנד פרי'.
בשנות השלושים של המאה הקודמת החלו להופיע מכוניות שנבנו וצוידו במיוחד למרוצים; נקבעו תקנות של כוח ומשקל, ובקיצור - פורמולה. מרוצי פורמולה 1 (ומרוצים נוספים, כמו נאסקאר וראלי) הם כיום פופולריים מאוד, ומגלגלים ברחבי העולם כספים אדירים.
בארץ החלו להתקיים מרוצים כבר בשנות השבעים, אך מרבית הפעילות נעשתה באופן בלתי חוקי, ותוך כדי העלמת עין אלגנטית של השלטונות.
הרשות לנהיגה ספורטיבית הוקמה ב־2007, אך המרוצים החוקיים החלו להתקיים רק כמה שנים לאחר מכן. ב־2010, כמאה שנה אחרי שאר העולם הנאור, התקבלו בישראל התקנות האחרונות שעיכבו את יישום חוק הנהיגה הספורטיבית בארץ, וסוף־סוף ניתן היה לקיים בישראל ספורט מוטורי חוקי.
הבירוקרטיה הישראלית (במקרה זה משרד הבריאות) דורשת בין השאר לחייב את כל המבקשים לעסוק בספורט מוטורי לעבור בדיקות נפשיות.
מתי החלטת לעבור למכונית מרוץ של ממש?
"תמיד רציתי להתקדם", אומר זוהר. "מכונית מרוץ זה הסיפור. כבר בגיל 15 דיברתי עם איזה בחור צרפתי מהתחום. בדקתי עלויות, והוא סיפר לי שמדובר בשני מיליון שקלים לעונה - טיסות לחו"ל, אימונים, מכונית, צוות וכולי. אז עוד לא היו מסלולים בארץ, לא היה כלום".
לעוף על המיליון?
"ברור שזה לא אפשרי. מנהל המרוצים הפנה אותי לליגה של פורמולה 4, קטגוריה נמוכה של מכוניות מרוץ. כיום כבר יש בארץ שלושה מסלולי מרוץ טובים - בערד, בשדה תימן שליד באר שבע ובפצאל שבבקעה. עדיין לא כמו אירופה, אבל מקצועי".
רצוי שתדעו: אין שום קשר בין רישיון נהיגה לספורט מוטורי. "אלה שתי חיות שונות", אומר זוהר. במסגרת הפורמולה 4 נוהג זוהר בפז'ו 208 שרק נראית מבחוץ כמו האוטו שלכם, אבל מבפנים היא משהו אחר לגמרי.
"המכונית לא שלך", הוא ממהר להבהיר. "יש שמונה מכוניות זהות, ומגרילים אותן בכל מרוץ. הפז'ו 208 רייסינג קאר היא בעלת גיר ידני כמובן, ומותאמת למרוצים מבחינת מנוע, חוזק, צמיגים וכל השאר.
"היא מגיעה ל־170 קמ"ש ויותר, אך למעשה היא לא יותר מקופסת פח על גלגלים עם כלוב התהפכות שמגן על הנהג. כדי שתהיה קלה יותר, אין בה שום מערכות אלקטרוניות כמו מיזוג או אפילו מערכת בטיחותית כמו למשל ABS. הכל על הנהג".
בשנה האחרונה החל זוהר באימונים למרוץ מכוניות, והוא הצעיר ביותר שהשתתף כבר בשני מרוצים רשמיים מתוך שישה שמתקיימים לאורך עונה אחת. "מקבלים ניקוד על כל מרוץ, וכרגע אני במקום השני", הוא מספר.
"מי שיצבור הכי הרבה נקודות במשך השנה יהיה אלוף הארץ". את אליפות ישראל למכוניות מרוץ מארגן ראם סמואל מחברת Pro Drive להדרכת נהיגה ספורטיבית, נהג מרוצים ישראלי מיתולוגי, שפעל רבות להקמת הענף בישראל, ועתה רואה סוף־סוף פרי לעמלו.
ומה בנוגע לספורטיביות עצמה? האם יש צורך ביכולת ספורטיבית כדי ללחוץ חזק על הגז ולהחליף מהלכים? "נהגי פורמולה 1 הם אתלטים ברמה הגבוהה ביותר", מחדד זוהר. "ככל שהמכונית מהירה יותר, יש צורך ביותר כושר גופני – למשל כדי לעמוד בכוחות הג'י שפועלים על הגוף בסיבובים מהירים. נוסף על כך צריך פשוט כוח סבל.
"לדוגמה, בישראל חם מאוד. במרוץ בערד היו 40 מעלות, אבל בתוך הרכב (ללא מיזוג, כזכור) שררו 60 מעלות, ואתה עם חליפה והכל. אפילו בלי מאמץ פיזי היה קשה לעמוד בזה. אם יש לך כוח סבל זה מתאים לכולם, בכל גיל. אני הכי צעיר, בן 19, והמתחרה המבוגר ביותר בן 58, וגם הוא מסתדר".
וכמו בכל ענף ספורט, העיקר הוא היכולת המנטלית. "צריך לדעת לתפקד בזמן אמת. לנהוג על הקצה. להשתמש באסטרטגיות של התקפה והגנה, וכמובן - יש סכנה של תאונות".
כל מי שצופה במרוצים בטלוויזיה, מכיר היטב את המחזה: מכונית מאבדת שליטה באחד הסיבובים, מתעופפת, מתפרקת, וגלגליה עפים לכל עבר. "מי שיגיד לך שהוא לא מפחד, כנראה קצת מסובב", אומר זוהר.
"תאר לך: אתה על 170, ומישהו מנסה לעקוף אותך בסיבוב. עם זאת, המכוניות האלה - בעיקר בפורמולה אחת, שם משקיעים תקציב ענקי בענייני בטיחות - חזקות מאוד ובטוחות יותר מכל מכונית על הכביש".
אם להיות פולני לרגע: המשפחה שלך לא חוששת שיקרה לך משהו?
"המשפחה תומכת רוב הזמן, וגם החברים. אבל אנשים לא מכירים את התחום, ולפעמים אני נתקל בהבעות זלזול: מה אתה בסך הכול עושה? לוחץ על הגז? אני יודע שאילו הייתי חי באירופה אנשים היו מבינים אותי טוב יותר".
אתה מתחיל עכשיו שנה שנייה של מכינה, ואז שירות צבאי משמעותי. מה יהיה על המרוצים?
"בצבא אצטרך כנראה להפסיק, ואני מניח שזה יהיה ליותר משלוש שנים, כי אלך לקצונה. כמו בכל ספורט, חשוב להתחיל בגיל צעיר, ואני התחלתי קצת מאוחר. יש לי עוד הרבה מה ללמוד ולשפר - קואורדינציה, קשר עין־יד, מיומנויות נהיגה - ואני מקווה לחזור לזה אחר כך. אני מתכוון להתחיל להתאמן מחדש, וכמובן להתקדם למרוצים קשים ומאתגרים יותר".
בינתיים, לקראת השנה הבאה, זוהר מחפש ספונסר נדיב שיאפשר לו להמשיך להתחרות ולהתקדם. אתם מוזמנים להרים את הכפפה.
