ימות המשיח עדיין לא הגיעו, אבל ימות השיח כבר כאן ממש. כזרם מתגבר יוצאים אנשים טובים מפתח ביתם, נוטשים את תוכניות הריאליטי ואת מסכי המחשב, והולכים להקשיב לאנשים אחרים שיש להם משהו להגיד. המיזם הבין־לאומי "טד" גויר בהצלחה בישראל, והוא זוכה לאין־ספור צפיות ולביקוש מרשים הן מצד הנואמים והן מצד הקהל. הוא גם שימש השראה למיזם החדש "פה־ריפריה מדברת", שאותו הגו ומגשימות היפות והאמיצות שני הדר (בת החותרים וכיום תושבת שדמות דבורה) והדס אלעד (בת תל קציר וכיום תושבת חפציבה).
זה כשנה וחצי שהפיילוט לניסוי החברתי־קהילתי עושה את דרכו בהצלחה ניכרת במועצה האזורית הגליל התחתון תחת השם "טד גְלילי", וגם במטה אשר שבגליל המערבי הריצו כבר ערב או שניים כאלו. אבל פורצות הדרך מכוונות גבוה. הן גייסו כבר 11 מועצות אזוריות שהחליטו להשקיע ולהרים אירועים דומים, והרשימה רק הולכת וגדלה. ביום שלישי 18.2 ייערך בקיבוץ לביא שבגליל התחתון אירוע ההשקה של המיזם, וישתתפו בו כמאה נואמים פוטנציאליים שנרשמו מראש. הם ישמעו אנשי מקצוע בתחום הנאום והתקשורת, ילמדו כיצד הופכים סיפור להרצאה מרתקת של רבע שעה, ויבינו איך ממגנטים את הקהל לאיש הניצב על הבמה ללא אמצעי תפאורה ואביזרים נלווים.
שמעון (קצ'ה) כהנרשמעון (קצ'ה) כהנר
הדס אלעד (מימין) ושני הדר. "אנשים קנו כרטיסים, ולא שמדובר באומן מוכר. הם באים לשמוע חברים ושכנים מהאזור"
(צילום: הילה חליווה)
"אלו ערבי הרצאות בסגנון טד, מובְנים וערוכים, וכל הדוברים בהם הם אנשי הקהילות, אנשי הפריפריה. המיזם מחבר בין קהל לקהילה, בין דוברים מקומיים לציבור המקומי בתחומים כמו תרבות, אקולוגיה, התיישבות, מדע, דעת ומוזיקה", מסבירות הדר ואלעד, ומציינות שההבדל בינן לבין אירועי טד דומים נעוץ בנושא המרכזי המאפיין כל ערב, ושכל הנואמים שבו קרובים לתחום המדובר. "כתפיסת עולם, אנחנו פה - ב'פה־ריפריה מדברת' - לוקחים את הקשיים ואת החסרונות של היותנו פריפריה, והופכים אותם ליתרונות. המיזם מקודם ומועצם על ידי גופים ממשלתיים, כלכליים ומסחריים, וכן על ידי מועצות אזוריות בכל רחבי הארץ".
לחבר מעגלים
לכוח הנשי שדוחף במרץ יש כימיה טובה מפרויקטים קודמים. הן חברות טובות "שחולמות ומגשימות יחד כבר כמה שנים". הדס אלעד (39), אם לשניים, היא תושבת חפציבה שהגיעה לקיבוץ בעקבות בן זוגה. הוריה היו חברי תל קציר ועזבו את הקיבוץ לפני 31 שנה לטובת כפר תבור. לפני כארבע שנים הקימה אלעד את מרכז הצעירים במועצה האזורית הגליל התחתון. שני הדר (45), אם לשלושה (ובעלת טור בעיתון זה) היא בת קיבוץ החותרים, וב־17 השנים האחרונות מתגוררת עם משפחתה בשדמות דבורה. היא מגדירה את עצמה כיזמית קהילתית וחברתית, שעיקר עיסוקה הוא בתחום הכתיבה, התקשורת החזותית והפרסום.
מאיפה החל להתגלגל הרעיון?
הדס אלעד: "כל העסק התחיל מזה ששני ואני הבנו, כמעט במקביל, שצריך לחתור למיזם שיחבר מעגלים בקהילות שלנו. כל אחת מאיתנו הביאה למפגשים את העולם שלה, והתחלנו להריץ רעיונות - דבר שאנחנו ממשיכות לעסוק בו בכל בוקר. אני באה מרקע של מִנהל ציבורי, ובחרתי לשנות את פני המרחב כסדר יום. אני אוחזת באג'נדה שלפיה קהילה חזקה תיווצר רק כשיהיה לה טוב מבחינה כלכלית וחברתית".
שני הדר: "כשהגעתי לגליל התחתון, לשדמות דבורה, בלטה לי במיוחד העובדה שכדי לראות סרט אני צריכה לנסוע חצי שעה לפחות. לא כמו שהיה לי בהחותרים. הבנתי שיש כאן מחסור קשה בתרבות, ובעיקר בתרבות עצמית. להדס וגם לי רקע קיבוצי, אנחנו אוהבות ויודעות לייצר תרבות, ומאמינות שאין כמו האנשים בקהילה לייצר תרבות עבור עצמם. כך נולד 'טד גְלילי' שהוא האב הרוחני של 'פה־ריפריה'".
באים לשמוע חברים
מאז אוגוסט 2018 כבר התקיימו בגליל התחתון כעשרה מפגשים של "טד גְלילי", ובכל מפגש כזה היו ארבעה-חמישה דוברים. הנושאים מגוונים, ואפשר למצוא בהם פשע ופלילים, חינוך, תקשורת, הורים וילדים וכולי. כמעט מיותר לציין שהאולם שאליו נדחסו שמונים איש לערך היה סולד אאוט כבר שבוע לפני כל אירוע, ובשורות הראשונות נצפו אותם פרצופים שלא החמיצו ולו ערב אחד.
הופתעתן מההיענות?
אלעד: "היה מפתיע ומשמח בעיקר לאור העובדה שאנשים קנו כרטיסים, ולא שמדובר באומן מוכר או בדמות מפורסמת. הם באים לשמוע חברים ושכנים מהאזור".
הדר: "קשה להוציא מהבית אנשים, אבל כאן זה עובד. הקהל שלנו בא להקשיב ולפרגן, ואנחנו מקבלות באמת אין־סוף פניות מאנשים שמבקשים לבוא ולספר את הסיפור הפרטי שלהם".
איזה תחום הכי מבוקש?
אלעד: "היה לנו ערב תחת הכותרת 'סימן שאתה צעיר', והשתתפו בו צעירים רבים מהקהילה. לערב שנושאו היה "ההתיישבות העובדת" הגיעו מן הסתם המון קיבוצניקים, אבל בערב שבו סיפר עורך דין על פרשת רצח היה רייטינג שיא. עכשיו אנחנו מתכוונות להרחיב את היריעה ולנייד דוברים מאזור לאזור על פי נושאי המפגשים. הכוונה היא ליצור מאגר של כמאה דוברים ויותר".
הדר: "לבנות ערב ולהביא משהו תפור לקהילות - בצפון, בעוטף עזה (נעטוף את הציבור שם באהבה) וגם במרכז. הפוטנציאל הוא 44 מועצות אזוריות, וגם 11 זו התחלה יפה. אני, כרכזת הפרויקט, נעשיתי משוגעת לעניין, מנהלת את כל הגוף הצומח הזה, אוספת חומרים, משווקת ומפרסמת את הערבים עצמם".
ומי נושא בכל העלויות?
אלעד: "יש לנו מכפלת כוח בעזרת מרכז המועצות האזוריות (ראו מסגרת), שנרתם בכל כוחו להצלחת המיזם, יוצר עבורנו רשת של חיבורים, וגם משקיע לא מעט כסף. אנחנו משקיעים בסינון ובהדרכת הדוברים שלנו, כיוון שחשוב לנו לשמור על איכות ועל סטנדרטים שנעמוד מאחוריהם בגאווה. על אף שנרצה כמה שיותר דוברים שיקחו חלק במיזם, ברור לנו שלא כולם יוכלו להתקבל אליו. יש לנו גם שותף נאמן בשם יניב ניצן, מאמן מרצים ומומחה להרצאות בסגנון טד, שמביא לשותפות את הצד המקצועי. יניב הוא בין השאר שחמטאי שמתגורר בפריפריית בת ים, ולשמחתנו הוא התגייס לפרויקט בכל מאודו".
הדר: "ההרצאות ב"טד גלילי" היו ללא תשלום לדוברים, ששכרם היה בחשיפה הגדולה. אבל מאחר והמיזם יסתובב בכל הארץ, אנחנו נישא בהוצאות הנסיעות. בחודש הבא יתחיל תהליך המיון האינטנסיבי שמיד לאחריו נצא לדרך. במהלך השנה - כך אנחנו מקוות - תמלא הארץ פה־ריפריות מדברות".
התובע שריתק את הקהל
אחד מאלו שכבר עמדו על הבמה בטד גְלילי, בערב שהוקדש לפשע ולספיחיו, הוא עו"ד תומר שורץ משדמות דבורה.
שמעון (קצ'ה) כהנרשמעון (קצ'ה) כהנר
עו"ד תומר שוורץ. "לפני המפגש הזה הייתי צופה פסיבי בערבי טד"
(צילום: גיל אליהו)
שורץ היה שנים רבות פרקליט בפרקליטות צפון ושימש תובע בפרשות רבות, בהן כאלו שהעסיקו רבות את התקשורת. כיום הוא סניגור במגזר הפרטי. את רבע השעה (שהפכה לחצי שעה) שהוקצתה לו הקדיש לפרשת רצח דנה בנט בטבריה, שבה היה בצוות התביעה. שורץ הציג הקלטות בלעדיות ופרטים שלא פורסמו, וריתק את הקהל.
"לפני המפגש הזה הייתי צופה פסיבי בערבי טד שנערכו במושב, ואהבתי את העובדה שאלו אנשים שמדברים לאנשים בגובה העיניים. לא דיברתי בשפה משפטית, אלא פשוט סיפרתי סיפור שלא כולו היה ידוע. הראיתי סרטונים שחלקם לא היו פשוטים לצפייה. המשוב היה מרגש מאוד. מלבדי היו עורכת דין שסיפרה על ההרחבות מול היישוב הוותיק, עורך דין שנאם על קרקעות ועל חקלאות, ומנהל כפר הנוער כדורי הרחיב על המאבק בגניבות ובהשחתות בשטחי החקלאות. היה ערב מקסים, ואין לי בעיה להשתתף בעוד ערבים כאלה, גם מחוץ לאזור שלנו. זה רעיון נהדר, המיזם הזה".
הרשויות משקיעות במיזם
פרט לשתי היזמיות מעורבת בפרויקט, בתמיכה מסיבית, מירב בן־שימול, מנהלת תחום האסטרטגיה והצעירים במרכז המועצות המקומיות. בן שימול, ילידת מושב נתיב השיירה ותושבת ההרחבה במצובה, הקימה לפני עשר שנים את מרכז הצעירים הראשון בארץ במועצה האזורית מטה אשר. היא בעלת תואר ראשון בחינוך מיוחד ותואר שני במדיניות ציבורית, מנטורית בעמותת 'שייטת שלדג' ודירקטורית בשני גופים עסקיים. "המועצות האזוריות תמיד נחשבו בנים חורגים במשרדי הממשלה, וגם לא היו מרכזי צעירים בדומה למה שהיה בערים. נטען נגדנו שאין לנו בעיות דומות לאלו שברשויות אחרות: בעיות גיוס, עולים חדשים, קהילות ממוצא אתיופי או מעמד סוציו־אקונומי נמוך. באתי וטענתי שאם אנחנו רוצים להשאיר צעירים אצלנו, אנחנו צריכים להשקיע בהם ולקבל תקציבים לשם כך. לשמחתי נענו שלושה משרדי ממשלה לאתגר והחלו להעביר כספים. בזכות זה קמו 44 מרכזי צעירים, וכולם פעילים כיום".
וכיצד נוצר הקשר עם הדס ושני?
"במרכז המועצות האזוריות הקמנו פורום צעירים, ודרכו פנתה אליי הדס ועניינה אותי בטד גְלילי. ישבנו יחד, חשבנו כיצד ממקצעים חבר'ה שיעלו ויספרו את הסיפור שלהם, ואחר כך פניתי ליו"ר מרכז המועצות האזוריות שי חג'ג', והוא מייד הביע תמיכה והבטיח לעזור. הוא זה ששם כסף ראשון. למרבה ההפתעה, גם רשויות בשלטון המקומי החליטו להשקיע במיזם. יש בטד משהו סקסי, בלתי אמצעי, וזה תופס תאוצה. כל רשות כזו צריכה לשים כסף, וזה לא פשוט בימינו, ובכל זאת אני רואה עתיד מזהיר למיזם הזה ומסייעת ככל הניתן".