מבלי להתכוון, צפיתי בפרק בסדרת הילדים "הדרדסים". בפרק זה יצא דרדס אחד לנסות לתור את העולם, בניגוד לעצת כל חבריו הדרדסים. הסוף של הפרק ידוע - הוא חזר בשלום, אף על פי שכמעט נאכל על ידי גרגמל וחתחתול. הפרק הזה מספק הצצה אגבית לתרבות ולאורח החיים הדרדסי; הצצה לסוד הנורא של קהילת הדרדסים.
נראה לי שהבעיה הגדולה של הדרדסים אינה גרגמל הרשע, ולא הייחוס שלו כסטראוטיפ יהודי או ההקשר של קפיטיליזם־קומוניזם, גם לא הפחד המתמיד מפני חתלתול, ואפילו לא העובדה שמתוך קהילה של כמאה דרדסים - לובשי חיתולים, חסרי גיל וחסרי מגדר ברור - יש דרדסית אחת. אין זה המקום להרחיב על הרגלי הרבייה של הדרדסים, וגם לא על תוספות שוליות מאוחרות יותר כדוגמת שובבית.
על פני השטח, הבעיה של הדרדסים היא חוסר היכולת שלהם להתפתח. קונדסון כמעט תמיד מפתיע את חבריו הדרדסים באותה הפתעה מתפוצצת, והיא שוב מתפוצצת, וכולם שוב מופתעים; בר כוח תמיד חזק, אך ורק חזק; ישנוני תמיד ישנוני, ורק ישנוני, וכן הלאה. במילים אחרות, מעבר לדרדסי הרקע חסרי הייחוד, שאר הדרדסים מאופיינים בתכונה אחת בולטת ומגדירה. תכונה המגדירה אותם במלואם. הם לא משתנים, לא משתפרים ולא מתפתחים.
בכל פרק כמעט אותו סיפור שב וחוזר חלילה עם וריאציות שונות שלא נוגעות במהות. למזלם, גם האויבים שלהם לא ממש מתפתחים ולכן בכפר הקסום, העומד תחת איום צפוי - קהילת הדרדסים מצליחה לשרוד ואף להיות מאושרת.
מתחת לפני השטח, קבור הסוד הנורא של קהילת הדרדסים.
ויש לו שם ויש לו פנים - דרדס־אבא (או בכינויו דרדסבא). הדרדס היחידי עם חיתול אדום, זכר, שסימני הגיל נטועים בפניו. למרות כוונתו הטובה ומסירותו לקהילה, האופן שבו דרדס־אבא חונך את הדרדסים מונע מהם למעשה להתפתח ולצמוח. הוא זמין תמיד, הוא פותר כל בעיה, הוא שומר ומגונן, הוא מיקרו־מנהל, הוא חכם ויודע כול, הוא מאלתר, הוא שורד, הוא מצמית.
כל ניסיון לגדול לצידו הופך למגוחך (ע״ע בר מוח). כל ניסיון לצאת מהכפר המוגן ולתור את העולם מסתיים באירוע ״כמעט ונפגע״, ואז - בחזרה לכפר המוגן והחמים. למעשה, כל ניסיון להשתנות - מוכחד.
דרדס־אבא מלא בטוב, אך לצד כוונותיו ועשיית כל הטוב הזה, הוא גורם לדרדסים להישאר חד־ממדיים, חסרי יכולת להכיל מורכבוּת, זקוקים להגנה תמידית ולמעטפת שתשאיר אותם חסרי דאגות ומאושרים. כך הם לא מנסים, לא מסתכנים, לא משתנים ולא צומחים.
אנשים טובים - אל תהיו דרדס־אבא.
