בהקשר של משהו טוב - אנשים טובים, מעשים טובים, חיים טובים - קבלו סיפור שקרה באמת, אי אז, בחודש מאי. ויש גם מסר: אם אתם רואים רכב עומד בצד הכביש באמצע מכתש רמון, אז סביר ש: מישהו עצר לפיפי, מישהו עצר לקפה, מישהו עצר לפנצ'ר ושמישהו יעצור בבקשה, כי אחר כך יכתבו סיפור קצר על גלגל, על ברגים מצחקקים ועל איש טוב.
עוד טורים ודעות של קיבוצניקים:
הקיבוצניק מתלבט: מים שקפאו או קרח שהפשיר
החממה בעין שמר: הכל התחיל מתפוחי אדמה
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה של mynet
תמיד היה לי ברור שאם תהיה תקלה ברכב, זה יקרה באמצע מכתש רמון. לא בעיר, לא על כביש 90 ליד אילת, רק באמצע המכתש. אחרת, המשמעות היא ש"חוקי מרפי" הם פיקציה מוחלטת, וזו הרי לא אופציה.
ואכן, בדרך הביתה, באמצע המכתש, ההגה מתחיל להתנהג כמו נציג לכנסת של "עלה ירוק", ומצד שמאל נשמעים קולות שמבשרים על גסיסתו של אחד הגלגלים.
עצרתי בצד, בשול שרוחבו לא עלה על רוחב מותניה של תאומת אולסן, יצאתי מהרכב והבטתי בגלגל, שהביט בי בחזרה, בעודו עובר לעולם שכולו פיסות גומי קרועות. הוא היה כל כך מפונצ׳ר, שאם היה בית קברות לגלגלים, את הגלגל הזה היו קוברים מחוץ לגדר.
נו, טוב. הצבתי את המשולש על הכביש והוצאתי את כלי העבודה ואת הגלגל הנוסף. בינתיים, שמעתי את המשולש צועק וראיתי שהרוח העיפה אותו למרכז הכביש, שם שכב על הגב, רגליות באוויר והוא מדגמן צב הפוך. אבטחתי אותו עם תיק והמשכתי בשלי.
בהבעה של סופר אימא טיפסתי על ידית המפתח וניסיתי לשחרר ברגים. זה לא אמור להיות מסובך: אחרי הכל, אין רהיט של "איקאה" שלא הרכבתי. אני יכולה לפרק את כל הרכב הזה ולהרכיב אותו מחדש בזמן שאני אופה עוגה, מקלחת את הילד ושמה לק.
הברגים צחקקו בקול: חמודה, לדיאטה יש מחיר וחמישים קילו לא מדגדגים לנו. לכי תרביצי איזה טורט שוקולד, תחזרי, נדבר. אולי.
שחררתי אנחה כבדה, כזאת שיודעת להוציא רק מי שהיתה נשואה לפולני שבע שנים, וירדתי מהמפתח.
כאן מגיעה הפואנטה של הסיפור. יותר נכון - מגיע.
לא עברה דקה, עוצר לפניי רכב וממנו יוצא איש נחמד. האיש נעמד על מפתח הברגים,
שהפסיקו לצחוק והשתחררו יותר מהר ממני אחרי בקבוק יין. הרים ג׳ק, החליף גלגל, הרכיב טסה, אמר יפה שלום ונסע. בסך הכל עשר דקות, במהלכן הסופר אימא עומדת ומסתכלת עליו בהבעה של סופר תודה.
קוראים לו רם, הוא אילתי והוא לא רצה כלום. לא פרחים, לא שוקולד, לא תודה. הוא רצה לעזור ולהגיע הביתה. אז גם אני הגעתי הביתה, השכבתי את הבן שלי לישון ועכשיו אני אוכלת פיצה, שוקולד ופופקורן. בפעם הבאה שאני עומדת על מפתח ברגים, נראה מי יצחק...