זה היה עם תום תקופת המילואים הארוכה שאחרי מלחמת יום כיפור. חזרנו הביתה והתמקמנו במערכת הקיבוצית. יום אחד תפס אותי ידידי אביטל גבע, ובפיו בקשה מוזרה: הוא מעוניין לקבל לידיו את הלול שהתפנה במרכז הקיבוץ, כדי להקים בו חממה.
עוד טורים ודעות של קיבוצניקים:
פעם בקיבוץ גם אני הייתי קורבן לאבק
לקראת כיפור בקיבוץ: על שופטים ונשפטים
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה של mynet
המטרה שלי, הוסיף אביטל ואמר - לאפשר לחברי הקיבוץ להיפגש ביניהם על בסיס של עבודה משותפת. כל משפחה, הוא הסביר, תקבל שני מטרים מתוך הלול שהתפנה, ותגדל שם תפוחי אדמה. המטרה היא חיזוק ההיכרות המשותפת בין החברים העובדים תחת קורת גג אחת.
הבאתי את בקשתו יוצאת הדופן לישיבת המזכירות, והיא אושרה למשך שנה אחת בלבד. תוכניתו של אביטל בוצעה במשך שנה - חברים רבים הגיעו ללול שהפך למתחם גידולי תפוחי אדמה, ונהנו מהווי מיוחד.
בתום השנה פנה אביטל וביקש להאריך את התקופה שבה מאפשר הקיבוץ לקיים את החממה. המזכירות דנה, הביאה לאישור בשיחת הקיבוץ, ובקשתו של אביטל אושרה. כמובן, היו גם מתנגדים שחשבו שהמזכירות נכנעת לגחמה של אמן ובניגוד גמור להיגיון הכלכלי הברור והמובהק.
שנים רבות עברו מאז. החממה התפתחה ושינתה את מטרות פעילותה מגידול תפוחי אדמה בצוותא למתחם חינוכי בו מצאו את מקומם חניכי המוסד החינוכי, ועד להיותה מרכז מחקרי המקפיד על שיתוף פעולה בין תלמידים וחוקרים בנושאים שונים ומגוונים. בשנת 1993 יצגה החממה את ישראל כמיצג אמנותי בביאנלה בוונציה, שזכה להדים חיוביים ביותר. במקום מתקיימים מפגשים פוריים בין תלמידים יהודים וערבים.
כמו כן, לעיתים קרובות מארחת החממה קבוצות דיון בנושאים חברתיים ופוליטיים. המקום המיוחד הזה משמש כמיילד ליוזמות חברתיות ופוליטיות.
במבט לאחור ניתן לומר שהחממה נולדה והתקיימה כתוצאה משילוב בין יזמות יצירתית פורצת דרך של אביטל גבע, שנשענה על פתיחות קיבוצית שהכירה בחשיבות המיזם המיוחד הזה לקיבוץ ולאמן כאחד.
במהלך השנים הפכה החממה לחלק בלתי נפרד מהקיבוץ שלנו, המהווה חיזוק לממד הרוחני הייחודי
של המקום בו אנחנו חיים. החממה ממוקמת במרכז הקיבוץ ופעילותה המבורכת מקרינה על ההוויה המקומית כמגדלור רוחני ייחודי. זהו מרכיב חיוני ההולך ונעשה נדיר במציאות הקיבוצית של ימינו אלה.
אביטל גבע העז לחלום חלומות משתנים, ואנחנו הלכנו אתו בדרך אל הגשמתם. התוצאה של השילוב הזה - מבורכת.
מדי פעם אני מזדמן לחממה, מתבונן בפעילות המגוונת שמתבצעת בתוכה ואומר לעצמי את המשפט שכתב הסופר רומן רולן בהתייחסו לגיבור ספרו טיל אולנשפיגל: "עוד בחורנו חי". ולעיתים די לי בכך.
