היה זה אחד החודשים הראשונים שלי בכנסת. לוועדת הכספים הגיעה בקשת העברה דחופה של 200 מיליון ש"ח מקופת המדינה לחטיבה להתיישבות. "לאן בדיוק עובר הכסף, לאילו פרויקטים, מה החלוקה הגיאוגרפית?" שאלתי. ״לפריפריה״, ענו לי. ״זה חשוב מאוד", המשכתי. "לאן בדיוק?״. "עזבי", לחש לי חבר כנסת ותיק שישב לידי, "על החטיבה להתיישבות לא שואלים שאלות".
עוד טורים ודעות על קיבוצים: "שייר" מביא חבר: בקיבוץ היה פשוט יותר האם נקלטים בקיבוצים הם כמו מינים פולשים כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה של mynet
כך התוודעתי לראשונה אל "החור השחור" בתקציב המדינה, שנקרא החטיבה להתיישבות. אף על פי שהחטיבה ממומנת בכספי הציבור - חצי מיליארד ש"ח מדי שנה - היא מסרבת לחשוף מה היא עושה בכסף הזה.
החלטתי לא להישמע לעצה, ולהעלות בוועדה את כל השאלות. כשהגיע לאחד הדיונים יו"ר החטיבה, דני קריצ'מן - דרשתי ממנו לדווח מה נעשה בכסף. בתמורה חטפתי צעקות וסילוק מאולם הדיונים, וכמה ימים לאחר מכן גם מסר שאומר שאם לא אפסיק, יופעלו לחצים שישפיעו על בחירתי בפריימריז.
זה רק עורר עוד יותר את החשד שלי. לא פגשתי הרבה אנשים שעושים עבודה כה חשובה אבל מסרבים לספר עליה לציבור, בוודאי כשעבודתם ממומנת מכספי ציבור. פניתי שוב ושוב לאנשי החטיבה בבקשה לראות את התקציב שלהם. נעניתי בקללות ובהשמצות.
אחרי כמה חודשים של עבודה מאומצת הצלחתי לשים את ידי על חלק מהתקציב הסודי של החטיבה, במסמכים רשמיים שהגיעו ממשרד האוצר. זו היתה החשיפה הראשונה אי פעם של תקציב החטיבה, וגם היא היתה מוגבלת - רק לשנת 2014.לאחר שערכנו בדיקה מעמיקה של הנתונים, הבנתי מדוע הם הוסתרו במשך זמן רב מהציבור.
גילינו שבמחצית הראשונה של 2014 כ-74.5% מהתמיכות הישירות של החטיבה ברשויות מקומיות וביישובים זרמו להתנחלויות - על חשבון הנגב והגליל. שהחטיבה - שעל פי חוק אמורה בכלל לדאוג להתיישבות הכפרית ולפריפריה - מעבירה "מתחת לשולחן" עשרות מיליונים לרשת ענפה של עמותות ימין תורניות, רבות מהן בלב ערים אמידות במרכז הארץ, כמו הוד השרון, מודיעין ואפילו צפון תל אביב.
ש-76% מהגרעינים שמקבלים כסף מהחטיבה קשורים פוליטית ל"בית היהודי", כשחלקם הגדול משמשים כמעין סניפים בלתי רשמיים של המפלגה - והכול, כאמור, במימון הציבור, ועל חשבון ההתיישבות.
במקביל, לאורך השנים, התרחש עוד תהליך מסוכן: הממשלה קיצצה בתקני הידע המקצועיים בתוך משרדיה, והעבירה חלקות משמעותיות בתחום פיתוח ההתיישבות לגופים חיצוניים. היום, מחזיקה החטיבה להתיישבות בידע מקצועי חשוב - אך אין לה שום מחויבות להשתמש בו לטובת הציבור. המדינה מפריטה בפועל את מפעל ההתיישבות, הערך הבסיסי ביותר של התנועה הציונית.
החטיבה ניצבת כעת על פרשת דרכים. נציגי המתנחלים בכנסת, שחוששים לאבד את הקופה הסקטורילית שלהם, נלחמים בחירוף נפש כדי למנוע כל רפורמה, ואינם בוחלים באמצעים. לעומתם, חתמו רוב חברי סיעת "המחנה הציוני" על הצעת חוק שהגשתי בשבוע שעבר להעברת החטיבה לידי המדינה. רק כך יהפוך התקציב שלה לשקוף באמת, ונוכל לפקח על פעילותה.
אני מודעת היטב לחשיבות העצומה של החטיבה עבור הקיבוצים והמושבים. אני יודעת ששיקום עוטף עזה הוא פרויקט שהחטיבה לוקחת בו חלק עצום. ראיתי את הפיתוח לו היא שותפה ברמת הגולן ובגליל. בשנה האחרונה שוחחתי עם מזכירי קיבוצים ועם חקלאים שעובדים עם החטיבה כבר שנים ומעריכים מאוד את אנשי המקצוע המועסקים בה. לכולם הבהרתי: אין לי כל רצון לסגור את החטיבה. ההיפך הוא הנכון - מטרתי היא לשחרר את החטיבה מלפיתת ה"מאכרים" של הימין שהשתלטו עליה.
ההתיישבות העובדת והפריפריה החברתית של ישראל יהיו הראשונות להרוויח מהשינוי. כל עוד יישאר הגוף הזה כפי שהוא - ימשיכו לשקר לכם, אנשי ההתיישבות העובדת. דווקא אתם - הישראלים האידיאולוגיים ביותר שאני מכירה, מי שממשיכים לפתח בכל יום את החקלאות והתוצרת הישראלית ברוח הציונות למרות כל הקשיים - אסור שתהפכו לעלה התאנה של הימין המושחת.
הרפורמה שסיעת המחנה הציוני ואני מציעים שומרת מצד אחד על הדרג המקצועי של החטיבה, ומצד שני מחייבת את המדינה להפעיל אותה באופן שקוף ומפוקח. למן הרגע שהתקציבים ואופן קבלת ההחלטות יהיו שקופים, הממשלה לא תוכל עוד להשתמש בחטיבה כזרוע סודית ל"צ'יפור" מקורביה, ואפשר יהיה להבטיח חלוקת משאבים הוגנת וצודקת יותר.
התפקיד של המחנה הציוני הוא לדאוג לאינטרס של כלל הציבור בישראל, ואם ברצוננו להיות אלטרנטיבה רצינית לשלטון הימין, חובה עלינו לדחות את דרכי הרמייה וההסתרה ולהראות לאזרחי ישראל שאפשר לבנות, לסלול, לזרוע ולנטוע גם באופן הגון, שוויוני ושקוף. זהו מאבק קריטי על עתידה של ההתיישבות הציונית, ובתוכה, על עתידה ש
פרסום ראשוני: 07:31 , 03.08.15