מדי שנה, בהתכנס מועצת התנועה הקיבוצית לאשר תקציב שנתי (ומסי תנועה), עולה מחדש לדיון השאלה מהו ייעודו האמיתי של "העם היושב בלאונרדו" - להיות מטה הנהגה של תנועה חברתית, או משרד אינטרסים מצומצם-היקף וממוקד-מטרה, בבחינת: "עין לציון צופייה" - נושא פניו לירושלים, לכנסת ישראל, למשרדי הממשלה ולשאר רשויות השלטון, לשמירה ולהאדרה של האינטרסים הסקטוריאליים של "ההתיישבות" ו"המרחב הכפרי" בכלל, ושל הקיבוצים בפרט.
עוד דעות וטורים של קיבוצניקים: קריאה להעמיק את הערבות ההדדית בקיבוצים הקיבוצניק מתוודה: הפוביה העסיסית שלי כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה של mynet
ובכן, ככל שהשאלה עשויה להיראות קשה ומורכבת, התשובה היא דווקא קצרה ופשוטה: "גם וגם". בבחינת אם אין תורה אין קמח, ואם אין קמח אין תורה. אם אין כאן תנועה המרימה תרומה ניכרת ומוכרת לעם ולמדינה - מדוע ש"מישהו" ייענה לצרכיה הייחודיים; ואם אין היענות לצרכינו הייחודיים - ממילא אנו יוצאים מופסדים ומתוסכלים.
אלא שכפי שנהוג לומר בפוליטיקה: "לא זו השאלה". נהיר לכולם שנחוץ גם וגם. השאלה האמיתית היא כיצד עושים זאת על הצד הטוב ביותר. התשובה ל"שאלה הנכונה" נחלקת, "כמו כל דבר ב...", לשלושה חלקים: אנשים, אמצעים, שיטת פעולה. אנשים טובים יש לנו, אמצעים אנו מסוגלים לאגם במדה מספקת. השאלה היא אם השיטה הפועלת היום היא האופטימלית. ומהי השיטה הפועלת היום?
כמי ש"מסתובב" בלאונרדו, בית התנועה הקיבוצית בתל אביב, כבר שנים מספר, אני מרשה לעצמי להגדיר את השיטה, בהפרזה מודעת לצורך הדגשה, כ"הצגה של איש אחד". אינני אומר זאת לגנאי. שני מזכירי התנועה שאת עבודתם הכרתי מקרוב - שניהם אנשים סופר-מוכשרים, מסורים לעניין עד כלות והיפר-אקטיביים: יום עבודתם משתרע על 24/7 שעות בשבוע. ובכל זאת, להספיק הכל ולכסות הכל: מצפון לדרום - מדן ועד אילות, וממערב למזרח - מתל אביב לירושלים, אפילו על סופר-מן כל-יכול - זה קצת גדול.
ולכן, תוך "התעלמות" מדעת מתקנונים (אשר נוצרו עבורנו ולא אנו עבורם) אני מציע לנקוט את האמת הישנה והטובה של "טובים השניים", או אפילו השלושה. אני מציע מבנה משולש, שצלעותיו הן (לא הכול רע במבנה המפלגתי): יו"ר תנועה - העומד בראש ותפקידו העיקרי להביא את דברה בפני "עם ועולם" (ממשלה, תנועות "אחיות", רשויות ומוסדות); מזכיר תנועה (או אם תרצו, מזכיר פנים) שתפקידו לעסוק, וביתר אינטנסיביות, בכל הנושאים הפנים-תנועתיים, לרבות הקישורים וההקשרים עם המועצות והארגונים האזוריים; ומנכ"ל תנועה, שתפקידו להפעיל את המכונה: משאבי אנוש, אמצעים (רכב, מחשוב, משרדים...), תקציבים וגופים נתמכים, לוגיסטיקה...
תנאי לקיום מבנה כזה ולשימוש בו כ"מכפיל כוח", הוא שאכן, העוצמות יופעלו בצורה מתואמת ומסונכרנת ולא יבוזבזו על חיכוך פנימי הכרוך באיבוד אנרגיה ומתח, או במילים פשוטות: לא יותר מאגו אחד בשטח. מבחינה אופרטיבית, פירוש הדבר הוא שבעוד שיו"ר התנועה ייבחר על ידי כלל החברים, המזכיר/ה - שהוא יד ימינו (ובמידה רבה איש אמונו) - ייבחר על ידי המועצה מכוח המלצת יו"ר התנועה, אשר ודאי ישכיל לגשש ולוודא שהמלצתו מקובלת על החברים.
פרסום ראשוני: 07:38 , 24.03.15