חמישה חגים מופיעים בתורה: פסח, שבועות, סוכות, ראש השנה ויום כיפור. שני מועדים חודשו בימי בית שני: חג הגבורה והניצחון - חנוכה; וחג הצלת האומה -פורים. שני מועדים חודשו במדינת ישראל המתחדשת: מועד הגבורה והקמת המדינה - יום הזיכרון ויום העצמאות; ו"פורים" שלא הצליח - יום השואה.
עוד דעות של קיבוצניקים: על פי מה נקבעת ההתנהגות של הקיבוצניקים הזורע: לילות שאין בשום מקום אחר כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet
בשואה - לא מרדכי, לא אסתר ולא "רווח והצלה ממקום אחר" עמדו ליהודים, אלא השמדה של שישה מיליון. במידה רבה, כבר במגילת אסתר מופיעה ההיסטוריה של גורל עם ישראל בגולה בכל הדורות: המציאות של גולה, וגם שנאת האחר, הזר, השונה מהעמים בהם יושבים היהודים.
המן, המבקש להשמיד את היהודים, אומר לאחשוורוש: "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים בכל מדינות מלכותך ודתיהם שונות מכל עם, ואת דתי המלך אינם עושים ולמלך אין שווה להניחם, אם על המלך טוב יכתב לאבדם ועשרת אלפים ככר כסף אשקול על יד עושי המלאכה להביא את גנזי המלך" (אסתר ג', ח'-ט').
שני המרכיבים הללו - גלות ושנאת הזר - מופיעים בהגדרת המן המנסה לשכנע את אחשוורוש: דתיהם (מנהגיהם) שונים מאלה של כל תושבי 127 מדינות האימפריה ואין להם מולדת - הם מפוזרים. חז"ל דורשים פסוקים אלה ומפרטים את דברי המן: "דתיהם שונים מכל עם" - שאינם אוכלים עמנו ואינם שותים עמנו ואינם מתחתנים בנו", אלא עם לבדד ישכון. לכל העמים אין בעיה לסעוד יחדיו, לשתות יחדיו ולהתחתן זה בזה. רק העם היהודי נבדל.
השאלה היא האם משום כך יש להשמיד ולאבד עם שלם. האם אי-אפשר לקבלו כשונה בין שווים?! כאשר מתרחש כל זה בגולה, ללא מולדת, הולכת האיבה וגדלה עד כדי רצון ההשמדה של המן והביצוע שבימינו.
מגילת אסתר היא מגילת הגלות. זו הגולה הגדולה הנשארת בבבל-פרס אחרי הצהרת כורש ב-538 לפנה"ס. שבעים שנה אחרי חורבן בית ראשון ניתנה לעם ישראל הזדמנות לשוב למולדתו, אך רובו נשאר בגולה. רק מעטים חזרו עם זרובבל, עזרא ונחמיה.
המגילה מספרת: "איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי בן יאיר... אשר הוגלה מירושלים עם הגולה אשר הוגלתה עם יכניה מלך יהודה, אשר הגלה נבוכדנצר מלך בבל" (אסתר ב' ו'). מרדכי נשאר בגולה, ובעזרת תעוזתה הנשית של אסתר, או בכוח אלוהי נסתר - "רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר" - נמצאה הצלה חד-פעמית ליהודים, ומרדכי אף התמנה כמשנה המלך.
מה שהבינה הציונות מראשיתה היה שיש לפתור את בעיית הגולה וליצור מולדת לעם היהודי. ישנם רבים, גם בימינו, שאינם רואים את הפתרון הציוני כנכון ונשארים מפוזרים בין העמים. רק בעת צרה, פיגוע, אנטישמיות - הם שוקלים אפשרות לחזור למדינת ישראל. בנוסף לכך, צעירים לא-מעטים עוזבים את הארץ חזרה לגולה ומשתקעים באותן ארצות מהן גורשנו והושמדנו.
לקח נוסף מהמגילה הוא ללמוד לקבל את האחר והשונה ולא לגלות איבה כלפי מגזרים שונים החיים עמנו, עולים מעליות שונות, כל עדה וייחודה. כל זאת, ועוד, ניתן ללמוד מהמגילה על מנת לחיות יחד ולחגוג "עד לא ידע".
חג שמח.
פרסום ראשוני: 07:57 , 04.03.15