1. אחרי שכתבנו, לחצנו וקיווינו לאיחוד מחנה השמאל - זה קרה. העבודה־גשר־מרצ הולכות יחד לבחירות. עכשיו תורנו לעשות את העבודה.
2. כחול־לבן מושכת ימינה, ובצדק, וכולנו מייחלים כי בני גנץ יקים את הממשלה הבאה. אבל חשוב להבין כי מעבר לטקטיקת בחירות נבונה יש כאן גם מהות, והעובדות מצביעות על כך שכחול־לבן היא מפלגת מרכז־ימין, ורק העבודה־גשר־מרצ היא מפלגת מרכז־שמאל. נדמה לי כי רוב מצביעי הקיבוצים משייכים עצמם למחנה המרכז־שמאל, ולכן לשים אמת בקלפי זה חכם, נכון וטבעי.
3. מעבר לאידיאולוגיה ולערכים של תפיסת העולם הסוציאל־דמוקרטית, יש גם פרקטיקה ואינטרסים, וראוי מאוד שנשאל את עצמנו ביושר: בסופו של דבר, כשהדיון בממשלה ובכנסת יהיה על מחיר המים לחקלאות, או על מכסות היבוא לדגים מסין, או על עגבניות מטורקיה ופלפלים מירדן, או על היתרי בנייה - על מי נוכל באמת לסמוך שיתייצב לימיננו במאבקים הללו, שבעבורנו הם חשובים ולחלקנו אף קיומיים? אני מאמין שיהיו אלה הח"כים ואולי גם השרים, אם יקרה הדבר, של העבודה־גשר־מרצ.
4. מתמטיקה פשוטה אומרת כי ככל שתהיה המפלגה גדולה יותר, הסיכוי שהיא תהיה בממשלה של גנץ גדֵל ויהיו לה יותר שרים.
5. מי מאיתנו מכיר או יודע מי נמצא בעשירייה השלישית ברשימת כחול־לבן? מי יודע מה עמדותיהם ומהי מחויבותם להתיישבות העובדת? למול זאת, אנחנו יודעים ומכירים מצוין מי נמצא במקומות התשיעי, העשירי, האחד עשר והשניים עשר בעבודה־גשר־מרצ: עֹמר בר־לב, רויטל סויד, עיסוואי פריג' וחגי רזניק - ארבעה שלאיש אין ספק שהם ידידי אמת של התנועה הקיבוצית. העשייה שלהם והרקורד במאבקים למען הצרכים והאינטרסים שלנו ידועים ומוכחים.
פרסום ראשוני: 12:54 , 27.02.20