הלקוח שלי, דובי, הוא בחור זהב. אני מכיר אותו כבר כמה שנים והפכנו ממש לחברים.
1 צפייה בגלריה
יוסי משה
יוסי משה
יוסי משה
(צילום: יואב דודקביץ')
בוקר אחד דובי עלה למונית ואמר לי, יוסי, התגרשנו.
מה התגרשנו? מי התגרש?
אני וטניה.
אבל מה? למה?
דובי אמר שהוא על הפנים. כבר כמה ימים שהוא לא הולך לעבודה ולא ישן בלילה. הוא ניסה לחזור לטניה אבל היא לא רצתה.
דובי נשמע לי ממש שבור. זה לא היה אותו דובי שאני מכיר. אמרתי לו שאני בשוק וממש מצטער לשמוע, ומכיוון שזה היה לפני פסח, שאלתי, תגיד, איפה אתה בחג?
דובי ענה, לא יודע, אין לי משפחה בארץ, וכל החברים שלנו הם החברים שלה, אז לא כל כך חשבתי על זה.
אז אולי תבוא אליי לחג, הצעתי לו, אשתי מבשלת קניידלעך מהסרטים.
בסדר, ענה דובי, אם זה לא מפריע לכם.
לא מפריע, אמרתי, בשמחה.
קראו גם:
דובי נשאר בחג, אכלנו, שמחנו, קראנו בהגדה, וכשסיימנו הצעתי שיישאר לישון. הוא אמר תודה ונשאר. למחרת הצעתי שיישאר בחול המועד ונעשה על האש, גם ככה אין עבודה. ודובי נשאר.
כשחול המועד נגמר ראיתי שדובי לא מתכוון ללכת, שטוב לו אצלנו. בטח אחרי המימונה הוא יילך, אמרתי לאשתי.
עברה המימונה, ודובי נשאר. ואז התחילה ספירת העומר. הראשון לעומר, השני, החמישי, ודובי נשאר. אמרתי לאשתי, בטח בל"ג בעומר הוא יילך. אמרה, אך יילך? עכשיו הוא קנה לו שעון ותלה על הקיר בחדר.
עבר ל"ג בעומר ודובי נשאר. הגיע יום העצמאות ודובי נשאר.
בינתיים, בזמן שהוא מתארח אצלנו, גיליתי הרבה דברים מעצבנים על דובי וקצת הבנתי למה אשתו עזבה אותו.
למשל, שיש לו הרגל לנקות את האוזניים ולהשאיר את מקלון הניקוי על השולחן. או שהוא לא מסדר אחריו ולא מפנה את הכוס שלו לכיור. וכשהוא מתקלח, הרצפה מלאה במים והוא לא מנקה אחריו.
והכי גרוע, שהוא יושב על הכורסה שלי עם השלט שלי וצופה בערוצים זרים ולא נותן לאף אחד לראות.
אשתי אמרה לי, לא מספיק שאתה פרזיט, הבאת לי עוד פרזיט? אז מה אם הוא מדבר אנגלית?
עברנו את חג השבועות ולא ראיתי שום סימן שדובי מתכוון ללכת.
כשהגיע חודש יולי והילדים סיימו את בית הספר, אמרתי לדובי: אנחנו רוצים לסגור חופשה משפחתית, אתה תצטרך למצוא לך מקום להיות בו.
הסתכל עליי דובי ואמר לי, בדיוק היום חשבתי על זה שאני חייב לצאת מפה.
מה, באמת? שאלתי.
כן, הוא ענה, כי אני רואה שאין לכם מרפסת ואין מקום לבנות סוכה, ואני חייב להכין סוכה.
אמרתי לדובי, אתה צודק. אין לנו סוכה. אין לנו מקום לסוכה. אף פעם לא בנינו סוכה.
הסתכל עליי דובי ואמר: אני מברך אותך שיהיה לך בית עם סוכה ויהיה כסוכתו של אברהם אבינו בזכות הכנסת האורחים שלך ושל אשתך.
אמרתי אמן והוספתי בלב: שהחיינו והגיענו לזמן הזה.