אם תימשך מגמת השיפור בתחלואה בקורונה, צפויה להתרחב בימים הקרובים חזרתם של תלמידי בתי הספר ללימודים במוסדות החינוך, ולמרות שיש בני נוער רבים שמחכים מאוד לרגע הזה, לא קשה להמר כי עבור 35 בני ובנות שכבת כיתה ח' מקיבוץ חולדה, לא מדובר בצורך דחוף כל כך.
קראו גם:
הסיבה: מזה כמה חודשים הם עסוקים במיזם קהילתי שבמסגרתו הם יוצאים אחת לשבוע על חשבון שעות לימודים ובתיאום מראש עם בית הספר התיכון "איתן" בו הם לומדים, לסייע לחקלאים ברחבי מועצת גזר ובשטח מועצות אזוריות שכנות.
גיזום וקטיף
אחרי חודשים ארוכים של שהייה ממושכת בבית ושעות ארוכות מול המסכים, שמחו עשרות ילדי השכבה להיענות להצעה שהעלתה בפניהם קבוצת הורים, שהחליטו לקום ולעשות מעשה, ממנו כולם יוצאים נשכרים.
מי שחשבה על המיזם והוציאה אותו לפועל היא קרן ליבנה, תושבת חולדה, שבנה רועי הוא אחד מילדי שכבת כיתה ח' בקיבוץ, שהתלבטה במשך תקופה ארוכה כיצד לסייע לבנה ושאר בני ובנות השכבה להשתחרר מעט משגרת הקורונה.
"ראיתי את רועי שלי נובל בחדר, נמצא בעיקר מול הזום ומידרדר כמו הרבה בני נוער אחרים מבחינה לימודית, נפשית ורגשית, והחלטתי שצריך לעשות משהו", משחזרת ליבנה.
אחרי שנתקלה במסגרת תפקידה כרכזת למעורבות חברתית בבית הספר בו היא מלמדת ביישומון SUNDO, העוסק בסיוע קהילתי לחקלאים, היא שאלה את הורי שכבת ח' מה דעתם לחבר את ילדי השכבה למיזם.
"בערך עשרה זוגות הורים התלהבו בשלב הראשון ואז החלטנו לצאת לדרך", מספרת ליבנה, "שכרנו מיניבוס ומלווה והילדים יצאו לפעילות הראשונה".
ביום שלאחר הפעילות, שכללה גיזום מטע תותים, קיבלה ליבנה טלפונים מהורים נוספים בשכבה, שילדיהם, ששמעו על חוויות טובות מחבריהם, ביקשו להצטרף לפעילות.
בתוך זמן קצר הצטרפו למיזם כל תלמידי השכבה, ומאז חודש נובמבר האחרון הם יוצאים מדי שבוע, בכל פעם בקבוצה של 20 נערות ונערים, לסייע לחקלאים ברחבי המועצה ובאיזור השפלה בכלל.
במהלך החודשים האחרונים ביצעו ילדי השכבה מגוון רחב של פעילויות התנדבות: גיזום מטעים, קטיף תותים והדרים, אריזת חבילות לנזקקים, הדליית מלפפונים ועישוב וליקוט ביער מאכל.
"הם הפכו לחבורה מוכרת באיזור", מספרת ליבנה בגאווה, "וממש רוצים שהם יגיעו. חבורת בני נוער שנהיו קבוצה עובדת, ילדים שמבינים את המשמעות של לבוא ולהתנדב ולעזור למישהו שנמצא במצוקה, יוצאים ב־7:30 בבוקר וחוזרים בשעה 14:00, ואפילו קיבלו אפשרות לצאת בסגר לעבוד, כי הם מוגדרים כעובדים חיוניים".
מהבועה לשדה
במקביל לעבודתם מדי שבוע, ממשיכים התלמידים המתנדבים את לימודיהם מרחוק, ואת הלימודים בימים שהם מפספסים בשל היציאה לעבודה, הם דואגים להשלים באופן עצמאי.
גלי קנדיל (14) אחת מבנות השכבה, מספרת איך זה להיות חלק מהמיזם: "בהתחלה זה היה מוזר וחשבתי שזה סתמי, אבל אחרי שעברנו עוד ועוד התנדבויות וראיתי אנשים שהמצב שלהם בקורונה קשה, אמרתי לעצמי שאני יכולה לפספס שעתיים מתמטיקה בשביל לעזור לאנשים".
למרות שחלק מהעבודות מצריכות מאמץ פיזי לא פשוט, קנדיל לא נרתעת.
"הכל אפשרי ויש אווירה שאנחנו עושים משהו חשוב, אז הכל נראה אחרת", היא אומרת. "העבודה נותנת לי להבין דברים, למשל שיש אנשים שנורא קשה להם בימים האלה, והסבירו לנו שאם אנחנו לא היינו באים, היו לוקחים פועלים ומשלמים להם הרבה כסף, וזה נתן לי להבין שאני חיה בבועה כמו שאומרים, ללא בעיות רציניות, ושיש אנשים שמצבם רע וזה היה חשוב ללמוד, לראות בעיניים".
גם יונתן קורצמן (13.5), תלמיד נוסף שמשתתף במיזם, מודע למשמעות החשובה של הסיוע לחקלאים בימי משבר הקורונה.
"אני מרגיש שזה מאוד חשוב לעזור לחקלאים, בעיקר בתקופות הקשות האלה, ואנחנו ממש נותנים שם שעות עבודה ויש פעמים שזה קשה אבל לא ממש נורא", הוא אומר. "הצטרפתי למיזם מהרגע הראשון ואני עושה את זה במקום לשבת בבית, ואת הלימודים אני משלים בעזרת ההורים, ואני שמח מאוד להיות חלק מזה ושמח שאנחנו ממשיכים".
לצאת מהזום
ריקי ומשה היימן, חקלאים ותיקים ממושב קדרון שבמועצה האזורית ברנר, הסתייעו בשבוע שעבר בעשרות תלמידי שכבת ח' של קיבוץ חולדה, והם מקווים כי התלמידים ישובו אליהם בקרוב.
"העזרה היא דבר מדהים ומרגש שאי־אפשר לתאר", אומרת ריקי, "ועבודת המתנדבים הרבים משתלמת ממש כי זה חוסך לנו המון כסף. במקום לשלם לפועלים שעכשיו חסרים בגלל הסגר, אנחנו נעזרים בבני נוער ובצעירים. הילדים באים בהתלהבות ועושים עבודה מאומצת, וזה מעולה, ובמידה רבה מציל אותנו, כי אני יכולה להעריך מבלי להגזים שאם לא היינו מקבלים בחודשים האחרונים סיוע ממתנדבים היינו נאלצים לעקור חלק גדול מהפרדסים שלנו שגידלנו במשך עשרות שנים, כי לא היה שווה להחזיק אותם".
מעודדים מהתלהבות הילדים ומתגובות החקלאים, מבטיחים הורי קיבוץ חולדה להמשיך להפעיל את המיזם.
"חשוב שבמקומות שונים יבינו שזו יוזמה חשובה שצריך לאמץ, ומעבר לכך חשוב לדעתי להפנים שמי שיכולים וצריכים לפעול בנושא הם מועצות אזוריות, יישובים ובתי ספר", אומרת ליבנה. "שהרשויות יבינו שיש מה לעשות עם הילדים, לא רק להושיב אותם מול המחשב".
לילך רדזי־שילוח, אמה של נעמה, בת השכבה, מקווה גם היא כי פעילות בני השכבה תימשך ומספרת על חשיבות המיזם.
"קרן הציעה את הרעיון והתלהבתי מאוד, מכמה סיבות: להוציא אותם קצת מהמסכים, ללמד אותם עבודת אדמה וגם לגבש אותם, אחרי שהשנה האחרונה קצת הרסה לנו את פעילות שנת בני המצווה", היא אומרת. "הופתעתי לראות את שיתוף הפעולה של הילדים שקמים ב־7:00 בבוקר, מתלבשים לעבודה, מוכנים בזמן ובהתלהבות גדולה, ופוגשים אנשים שהם לא רואים ביומיום. הערך המוסף כאן אין כדוגמתו, ערך של עבודה, וכמה שהיא קשה וסיזיפית ויומיומית, זו אחת המתנות הגדולות שהילדים שלנו קיבלו בתקופת הקורונה".
עוד חדשות קיבוץ