ביום ראשון הלך לעולמו בשיבה טובה אפרים (פרויקה) רוזן, מקיבוץ שריד, שכיהן בעבר בתפקיד מזכיר תנועת הקיבוץ הארצי. הוא נפטר סמוך ליום הולדתו ה-93.
הוא נולד בינואר 1927 למייסדי הקיבוץ, צילה ושלמה רוזן, והיה מהבנים הראשונים של שריד. הוריו היו שליחי ציבור. אביו פעיל במפ"ם שכיהן מטעמה כשר הקליטה, ואמו מנהלת מחלקת הבריאות של הקבה"א ומייסדת בית ספר לאחיות של התנועה הקיבוצית בבית חולים השרון. כשאר בני גילו מקיבוצי הקבה"א באותה תקופה, התחנך פרויקה במוסד שומריה במשמר העמק.
בהמשך שילב פעילות תנועתית עם תפקידים שמילא בקיבוצו. ב-1956 יצא עם רעייתו, עדנה ז"ל, לשליחות בברזיל, שבסיומה הגיעו חניכיו משם לקיבוץ גבעת עוז. ב- 1968היה רכז הדור הצעיר של הקבה"א. לאחר מכן עבד בקיבוץ ושימש כמזכיר שריד. ב-1974 ריכז את מחלקת החברה בקבה"א, ואחר כך חזר לתפקיד הגזבר של הקיבוץ ושל מפעל גמל. בתחילת שנות ה-80 ניהל את מפעל גמל, וב-1985 כיהן במשך שנתיים כמזכיר הקבה"א יחד עם חיים (ג'ומס) אורון. ב-1990 שב לנהל את גמל למשך שנתיים, ולאחר מכן עבד בקיבוץ כחבר מן המניין ומילא מספר תפקידים בוועדות ובהנהלות בקיבוץ. במקביל, שימש כבורר במוסד לבוררות ולגישור של התנועה, וכן כיו"ר מרכז הסמינרים גבעת חביבה.
"אבא היה אדם מאד מוכשר", מספרת בתו הבכורה, טל שחם, "הוא למד בגיל צעיר לנגן על מנדולינה, ובמשך 30 שנה, עד לפני שנתיים, הוא ניגן בתזמורת הר ועמק. הוא גם אהב לרקוד. הוא היה רוקד ואלסים במסיבות, ורקד איתי צ'רלסטון בחתונה של הנכדה שלו. כשהיה צעיר יותר הוא היה שחקן ומאמן של קבוצת הכדורעף של שריד. היה לו חוש הומור עד השמיים. תמיד היו לו בדיחות והוא היה במצב רוח טוב".
שחם מציינת את תכונתו של אביה שחיפש את הדרך למצוא שפה משותפת עם אנשים, לעזור ולהפשיר ריבים, ולכן תפקיד הבורר כל כך התאים לו. "עם כל העבודה והעיסוקים הציבוריים", היא מוסיפה, "המשפחה הייתה חשובה מאוד לאבא ולאימא. הייתה ביניהם אהבה גדולה מהחיים. כשהיא נפטרה לפני חמש שנים, חלק ממנו הלך איתה. בשנים האחרונות כבר היה קשה לו לחיות בלעדיה".
חיים (ג'ומס) אורון היה המזכיר הצעיר של הקבה"א כשפרויקה היה רכז המחלקה לחברה, ולאחר מכן כאמור כיהנו שניהם כמזכירי התנועה. "אחת הסיבות שהשומר הצעיר המשיך לקיים את הזהות הייחודית שלו", אומר ג'ומס, "היא אנשים כמו פרויקה, שהיו דור הבנים הראשון, ושילבו באישיותם, בהתנהגותם ובתפיסתם, המשכיות עם מרכיב של שינוי אך לא מהפך. הם בעצם היו המסילה הנכונה של חילופי הדורות שהתנהלו באותה תקופה.
"מעבר לזה, פרויקה כאדם היה איש רעים להתרועע. ההומור שלו והבדיחות שלו היו מן המפורסמות. בכל תפקיד שמילא ובכל פעילות שעשה, הוא פעל לגופו של עניין ללא שיקולי אגו. מבחינתי, עדנה ופרויקה היו קודם כל חברים, גם במובנים היותר רחבים של מושג החברות".
פרויקה הותיר אחריו שלושה ילדים: טל, שי ודלית ז"ל, שבעה נכדים ושבעה נינים. כל שבעת ניניו חיים כיום בשריד.
