יגאל נגר (61), אביה של תהילה ז"ל מקיבוץ גינוסר - שנרצחה באכזריות לפני שלוש שנים, בגיל 31, בידי ראאד רושרוש מכפר מרר - מקבל בסיפוק את הכרעת בית המשפט המחוזי בנצרת, שגזר על רושרוש 19 שנות מאסר ו־258 אלף שקל פיצויים למשפחה. גזר הדין ניתן ביום חמישי שעבר במסגרת עסקת טיעון בין פרקליטות המדינה לנאשם.
בשיחה איתו כמה ימים לאחר מכן הוא נשמע כמי שהשלים עם רוע הגזרה, לאחר סערת הרגשות העזה שפקדה אותו ואת בני משפחתו כששמעו לראשונה על כוונת הפרקליטות להגיע להסדר טיעון עם רושרוש בשל כשלי המשטרה בחקירת הרצח.
הוריה של תהילה ז"ל עתרו לבית המשפט העליון נגד הפרקליטות בדרישה לבטל את עסקת הטיעון ולשנות את סעיף האישום נגד רושרוש מהריגה לרצח, אך לאחר דיון שהתקיים לפני חמישה חודשים החליטו שופטי העליון לדחות את עתירתם ולהחזיר את ההליך המשפטי למחוזי.
"העתירה שלנו לא התקבלה", אומר נגר, "כיוון שהשופטים מכבדים עסקאות טיעון שהפרקליטות סוגרת עם עורכי הדין של הרוצח בטרם החל ההליך המשפטי. זה עצוב מאוד, ובעצם מייתר את עבודת בית המשפט. לא היו לנו אשליות בנוגע לתוצאת העתירה, אבל אני מאמין שפעלנו נכון. אני בטוח שאלמלא היינו עותרים ומציפים את המאבק שלנו בתקשורת, הנאשם לא היה מקבל מאסר של 19 שנים, שזה כמעט מלוא החומרה שניתן לגזור על הריגה. הוא היה מקבל מאסר מופחת של עשר שנים. עורכי הדין שלו ביקשו לגזור עליו שמונה שנות מאסר, ואילולא היינו נאבקים ומראים שאכפת לנו, זה מה שהוא היה מקבל, ובעוד כמה שנים הוא היה משתחרר".
יגאל, העובד בקיבוץ גזר, העדיף לא להגיע לבית המשפט בנצרת לאחר שהתאכזב מהחלטת העליון. אשתו זהבה (61) שהגיעה להקראת גזר הדין עם בתם נטלי ועם חברים מגינוסר, ספגה עם בתה קללות ואיומים מבני משפחת רושרוש, ואלו הוצאו מהאולם על ידי מאבטחי בית המשפט.
"הם לא ציפו שהוא יקבל עונש חמור כזה", אומר נגר, "ולכן ברגע שהם שמעו את גזר הדין הם התפרצו על בני המשפחה שלי ועל העיתונאים. במקום להתעסק בחינוך של הבן שלהם, הם איימו על המשפחה שלי בנקמת דם".
אתם חוששים שהם יגיעו לקיבוץ?
"כן, והוצאנו נגדם צו הרחקה. משטרת טבריה מסיירת ליד הקיבוץ, ורכז הביטחון עיבה את השמירה והגביר את הסיורים סביב הקיבוץ. ברור ששתי הבנות שלנו, נטלי ויסמין, מפחדות, אחרי מה שבן המשפחה הזאת עשה לאחותן".
שלוש שנים חלפו מאז שנמצאה גופתה של תהילה ז"ל מוטלת סמוך למושבה מגדל, ובפרק הזמן הזה חלו שני הוריה, זהבה ויגאל, במחלה קשה. "אנחנו מתמודדים עם שבר, עם עצב שלא נגמר", מתאר נגר, "והגעגועים קשים. חינכנו בת בתוך קיבוץ, ומישהו השתלט עליה וכפה את עצמו עליה. לא היינו מודעים למה שעובר עליה.
"שלוש שנים אני מתייסר ומשחזר את מה שקרה, חושב למה לא הרחקתי אותה ממנו ולמה לא הגנתי עליה. חודש לפני הרצח נודע לנו על המכות שהיא קיבלה ממנו, וידעתי שיקרה משהו. דמיינתי מצב שבו זה ייגמר לא טוב, ואכן זה מה שקרה. זה השפיע עליי ממש פיזית. לפני זה לא הייתי חולה, ופתאום הגוף שלי השתגע. המחשבות לא מרפות".
אחרי שנודע לך על עסקת הטיעון הצהרת מתוך ייאוש שאתה רוצה לעזוב את הארץ.
"אני עדיין רוצה לעשות את זה, אבל לא לעזוב לגמרי את ישראל אלא להתרחק לשנתיים-שלוש כדי להשתקם מהכאב שלנו. אני מנסה לשכנע את אשתי להשכיר את הבית שלנו ולצאת למדינה אחרת שבה נחיה חיים שקטים יותר, אבל היא מסרבת בכל תוקף".
אולי קשה לה להתרחק מהמשפחה ומהקבר של תהילה?
"כן. היא מושרשת חזק פה. קשה לה להבין את הצורך שלי בניקוי ראש ובניקוי רעלים. זה שיש למשפחת רושרוש צו הרחקה מהאזור שלנו לא מבטיח לנו שלא יקרה אסון. זה כבר קרה לנו עם תהילה. התחושה היא שאין מי שיגן עלינו במדינה הזאת".
לנגר יש הרבה מילים חמות לומר על חברי הקיבוץ שלו ועל המועצה האזורית עמק הירדן בראשות עידן גרינבאום. "המועצה והקיבוץ קשובים לכל מה שאנחנו מבקשים, אבל אנחנו לא מבקשים בקשות מיוחדות. אנחנו מקבלים תמיכה פסיכולוגית, כי זה חשוב שנקבל אותה. הקיבוץ לא עוזב אותנו. כשעשינו גיוס המונים במטרה להגיש את הערעור, הרבה קיבוצים והרבה חברים תרמו והרגשנו שזה עוזר לנו".
