"אנחנו באתגר הזה כבר עשרים שנה", אומר אופיר ליבשטיין (כפר עזה), ראש המועצה האזורית שער הנגב, בהגיבו לסבב הלחימה מהשבוע שעבר, שזכה לשם האירוני משהו חגורה שחורה.
"בשנתיים האחרונות אנחנו במלחמת התשה אינטנסיבית. כל המדינה נחשפת למצבנו כשיש סבבים כאלו, בעיקר כשהם מגיעים גם לגוש דן, אבל אנחנו חיים את זה כמעט בכל יום וכל שבוע. בכל יום שישי יש הפגנות, פיצוצים על הגדר ולפעמים קסאמים. זה משהו שאנחנו לא רוצים להתרגל אליו, אבל לצערי הרב אנחנו מתורגלים בו".
ליבשטיין אינו מוכן לקבל את תיאורי העזיבה של המשפחות המוצגים בתקשורת באור שלילי. "המושג 'עזבו' לא מתאים לסיטואציה", הוא מדגיש. "הטרמינולוגיה הזו מטעה. המשפחות עם הילדים יצאו מהקיבוצים בהנחיה ובעידוד של אנשי המועצה האזורית ושלי, כי אין טעם להישאר ספונים בממ"ד בסבב אלים כזה".
אתה לא רואה בזה פגיעה בחוסן האישי והקהילתי?
"ממש לא. זה חוזק. מי שיכול לצאת להתאווררות אצל קרובי משפחה ולהפגת המתח רצוי שיעשה זאת. אם היינו יכולים להוציא קיבוצים שלמים להפגה, זה היה מצוין. חשוב להדגיש שזו לא עזיבה ולא פינוי, אלא יציאה לפרק זמן קצר וחזרה הביתה".
גדי ירקוני (נירים), ראש המועצה האזורית אשכול, מגדיר את הסבב האחרון כמאתגר. "היו מטחים כבדים מאוד לעבר אשכול", הוא אומר, "נפלו פה 170 רקטות ופצמ"רים מתוך 450 ששוגרו למדינת ישראל. מצד אחד, הושגה המטרה לסיכול ממוקד של מפקד הג'יהאד האסלאמי. מצד שני, לא נכון לעשות מזה ניצחון גדול שישנה את המצב. כדי להגיע לשובר שוויון צריך לחשוב מה עושים אחרי המלחמה".
"ההתנהלות של תושבי אשכול הייתה נפלאה. היו כאלו שנסעו להתארח מחוץ לאזור, וזה בסדר גמור. אלו שנשארו נשמעו להוראות, והדבר הביא לכך שלא היו נפגעים גם כשהיו נפילות ביישובים. החוזק שלנו הוא בהנהגות הקהילות, והדבר מתבטא בעבודה המרוכזת של צוותי החירום היישוביים (צח"י) ושל כל בעלי התפקידים והמתנדבים ביישובים".
"בושה שיש לתקנה"
החזרה לשגרה השיבה את ראשי המועצות האזוריות בעוטף עזה לשורה של מאבקים. מאבקים אלו החלו עוד לפני סבב ההסלמה האחרון, אך נחשפו לקהל הרחב רק במהלך ימי הלחימה והשידורים הרצופים. המאבק הראשי שלהם בימים אלו הוא נגד הקיצוץ במענקי האיזון, שעליו בישר להם משרד הפנים בחודש שעבר.
בהודעה שקיבלו כל הרשויות המקומיות ממשרד הפנים, נאמר כי עקב המצב הכלכלי הקשה ושינויים במצב הסוציו־אקונומי, משתנה סכום מענק האיזון לכל עירייה, מועצה מקומית ומועצה אזורית. על פי הטבלה שנשלחה לרשויות המקומיות, התברר כי לשער הנגב יקוצצו שניים וחצי מיליון שקלים ממענק האיזון ל־2020, ולשדרות שישה מיליון. בתגובה שלחו כל ראשי הרשויות בעוטף עזה מכתב לראש הממשלה בנימין נתניהו ובו מחו כנגד הקיצוץ והסבירו את משמעויותיו הקשות לאזור הנמצא במצב הביטחוני הקשה ביותר במדינה.
"אנחנו ניאבק בכל דרך נגד הקיצוץ הזה", מבטיח ליבשטיין. "נפגשנו עם שר הפנים ושר הגליל והנגב אריה דרעי, ועם מנכ"ל משרד הפנים, והבהרנו להם את ההשלכות הקשות של הקיצוץ הזה. באזור שלנו אנחנו צריכים לדבר על הרחבת המענקים, ולא על קיצוצים, כי אנחנו צריכים להשקיע בכל דבר סכום כפול כדי להגיע לאותה תוצאה שאליה מגיעים באזורים אחרים. זה נכון לחינוך, לתשתיות ולכל שירות אחר, וצריך להביא זאת בחשבון. כל שקל שמקצצים, זה כאילו שקיצצו שני שקלים. מבחינתנו האופציה הזאת אינה קיימת".
ירקוני מציין שבאשכול הקיצוץ התקציבי הוא מועט משום שלא חלו שינויים גדולים במצב הסוציו־אקונומי של התושבים, אך הוא שותף מלא למאבק ראשי הרשויות בעוטף עזה כנגד הקיצוץ. "זו בושה שצריך לתקן", הוא אומר. "צריך להעלות את מענקי האיזון, כי הם המקור היחיד שבאמצעותו אנחנו יכולים לתת שירות טוב יותר לתושב. בלי המענקים האלה לא נוכל לחזק את החוסן להתמודדות עם ההסלמות הביטחוניות. אי אפשר לחזק את החוסן בעיצומה של ההסלמה. את החוסן הזה יוצרים כשיש שקט".
פה זה לא כפר שמריהו
מאבק נוסף של המועצה האזורית שער הנגב הוא להחזרת הקיבוצים ברור חיל ודורות לרשימת היישובים בעלי העדיפות הלאומית. שני הקיבוצים הוצאו מהרשימה לפני יותר משנה מנימוקים טכניים, ומאז נאבקים במועצה על החזרתם למפת העדיפות הלאומית.
"אנחנו לא נאבקים להכניס אותם לרשימת היישובים בקו העימות", מסביר ליבשטיין. "קו העימות נקבע לשבעה קילומטר מהגדר. קיבוץ ברור חיל נמצא במרחק של 7.1 קילומטר מהגדר, ודורות במרחק 7.8 קילומטר, אבל הילדים שלהם לומדים בבתי הספר של שער הנגב, שנמצאים ארבעה קילומטר מהגבול, וחברי הקיבוצים האלה משתתפים בכל הפעילויות האזוריות של המועצה האזורית שלנו. להוציא אותם מחוץ למפת העדיפות הלאומית, זה להתייחס אליהם כאילו הם כפר שמריהו. את זה לא נוכל לקבל".
במועצה האזורית אשכול מתנהל מאבק כדי לקבל מהמדינה מיגון לשבעה יישובים במועצה הנמצאים מחוץ לטווח שבעת הקילומטרים, חלקם במרחק 7.1 קילומטר וחלקם מרוחקים יותר. "מה שהיה נכון לפני כמה שנים, כשקו המיגון נקבע לפי טווח הקסאמים", אומר ירקוני, "כבר לא נכון במציאות החדשה. מדינת ישראל חייבת למצוא את הפתרונות למיגון היישובים האלה. לא יכול להיות שהם ישבו בבית בזמן ההתקפות האינטנסיביות כשאין להם מרחב מוגן".
במהלך המבצע עלתה בתקשורת גם בעיית העיכוב בתשלומי משכורות הרבש"צים (רכזי הביטחון השוטף הצבאיים) בכמה מהמועצות בעוטף עזה. במשך שנים עובדים הרבש"צים תחת הנחיות הצבא, אבל מבחינת משרד הביטחון אין הם מועסקים במערכת הביטחון, ומשכורתם הייתה מועברת ממשרד הביטחון ליישוב שבו הם פועלים כחלק מתקציב מיגון היישוב. היישוב היה אמור להנפיק להם תלוש שכר. לקראת אוקטובר הוחלט במשרד הביטחון להעביר את שכר הרבש"צים דרך המועצות האזוריות ומשם ליישובים, ובמספר מועצות אזוריות, בהן שער הנגב ואשכול, התעכבה העברת כספי השכר ממשרד הביטחון כיוון שהמועצות התעכבו במילוי הטפסים הנדרשים.
ברוך כהן, רבש"צ קיבוץ מגן, מציין שהעיכוב בהעברת משכורתו מהמועצה לא פגע בו אישית, כיוון שהוא חבר בקיבוץ שיתופי ותקציבו האישי לא נפגע. "הבעיה הייתה במושבים ובקיבוצים המופרטים, שבהם השכר ניתן בכל חודש כשהכסף מגיע ממשרד הביטחון, ואז הוא מועבר לרבש"צ לאחר שהיישוב מוריד את המיסים הכלליים והמקומיים", אומר כהן.
"כשמשכורת אוקטובר לא הגיעה לחלק מהמועצות וליישובים, היו הרבש"צים תלויים בהחלטת היישוב אם להעביר להם בכל זאת את השכר או לחכות שהכסף יגיע מהמועצה. הבעיה הגדולה יותר היא שהיינו למעשה עובדי קבלן מול משרד הביטחון, וכל ההטבות הסוציאליות לא היו קיימות בשכר שהועבר אלינו. העברת המשכורות דרך המועצות האזוריות נועדה לתקן את העוול הזה, ומעתה והלאה נקבל את השכר בתלוש משכורת מסודר, לאחר חתימת ההסכם בין המועצות למשרד הביטחון".
לדברי אופיר ליבשטיין, בשער הנגב לא קיימת בעיה של עיכוב משכורות הרבש"צים, מאחר שהמועצה האזורית אינה מחכה לקבלת סכום הכסף לצורכי שכר הרבש"צים ממשרד הביטחון אלא מעבירה את משכורתם לקיבוצים, שהם המעסיקים שלהם במעין מימון ביניים עד שיגיע הסכום ממשרד הביטחון. "לקח לנו קצת זמן לחתום על הסכם העברת הכספים למועצה מול משרד הביטחון ולהוציא אותו לפועל. המצב עכשיו הוא שכבר חתמנו על ההסכם, אבל עוד לא קיבלנו את הכסף למשכורות ממשרד הביטחון. בינתיים אנחנו והקיבוצים שילמנו את השכר כדי שהרבש"צים לא ייפגעו, ואני מניח שבקרוב הכסף יגיע ממשרד הביטחון".
ירקוני מסביר שבאשכול היו קצת עיכובים במשכורת אוקטובר ששולמה בשיטה החדשה, אך הכול הסתדר והמשכורות יועברו דרך המועצה כסדרן.
רמי נגבי, רבש"צ קיבוץ עין השלושה, מספר שקיבוצו המופרט לא עיכב את משכורת אוקטובר שלו, אף על פי שהכסף ממשרד הביטחון לא הגיע למועצה האזורית אשכול ומשם לקיבוצו. לדברי נגבי, גם כשנפתרה בעיית עיכוב השכר, היחס לרבש"צים ממשרד הביטחון הוא כאל רכיב ביטחון, כמו תאורת גדר, ולא כמועסקים בשירות המדינה. "גם אחרי שהסדירו את בעיית המשכורות", אומר נגבי, "אין לנו ביטוח למקרה שניפּגע במהלך העבודה הביטחונית שלנו, כפי שיש לחיילים ולאזרחים עובדי צה"ל. אומרים לנו ללכת לביטוח לאומי, כמו מישהו שנפל במקרה בעבודה במשרד".
לשלם את המחיר
מבצע חגורה שחורה הציף גם את העובדה ששישים פסיכולוגים חינוכיים העובדים בעוטף עזה לא קיבלו שכר במשך חודשיים בשל בעיות בירוקרטיות הנוגעות לסמכות ממשלת מעבר להעביר סכומי כסף לעמותה המעסיקה את הפסיכולוגים האחראים לחוסן של הילדים בעוטף. רק כשכבש הנושא את הכותרות העביר משרד החינוך מקדמה לפסיכולוגים, והבטיח ששכרם המלא ישולם בתוך שבועיים.
יזהר שער (נירים) הוא מנהל השירות הפסיכולוגי החינוכי באשכול. ספרו "בחזית הנפש", שיצא לאור בימים אלו, מתאר את המצב הנפשי ואת דרכי הטיפול בילדי עוטף עזה. "עובדי השירות תושבי העוטף קיבלו את השכר בזמן", הוא מסביר, "והעיכוב חל על עובדים אחרים שגויסו לתגבר את מערך החוסן לילדים. אף על פי שנושא השכר הוסדר, המצב עדיין קשה", אומר שער, "משום שהתקן הוא לחצי משרה בשכר של 3,000 שקלים לעובד מתחיל. במצב הזה, אם אני ארצה לגייס פסיכולוגים ועובדים סוציאליים שיעבדו אצלנו תוך כדי סיכון חיים, הם יעדיפו כמובן מקומות אחרים.
"כשאין מספיק עובדים נשארים רק מעטים לשאת בנטל במצבים הקשים, והם אלו שמשלמים את המחיר. אילו הייתה המדינה מבינה את ההשלכות של המצב הזה, היא הייתה קובעת שכר גבוה יותר לעובדים הטיפוליים בעוטף עזה".
כשליבשטיין וירקוני נשאלים לְמה הם מצפים עכשיו מממשלת ישראל, ניכר בהם שהם כבר נשאלו על כך אחרי כל סבבי הלחימה הקודמים, והתשובות שלהם ניתנות במבט מפוכח על בסיס ניסיון העבר. "אני לא נאיבי, ולא חושב שיקרה פה מהפך", אומר ליבשטיין. "אני חושב שצריך לשנות את כללי המשחק, ולהחליט אם הולכים להכרעה או להסדרה. אי אפשר להישאר באותו דפוס פעולה כל הזמן ולצפות לקבל תוצאות אחרות. כל עוד לא יהיה שינוי באסטרטגיה, נישאר קו קדמי. השכנים שלנו לא יהפכו לחובבי ציון בעקבות הסבב האחרון.
"בעוטף עזה חיים עשרות אלפי תושבים שמקיימים בפועל את הציונות המתחדשת. אומנם קשה לכולם לחיות פה, אבל אנחנו ממשיכים לפתח את החקלאות, את ההייטק, את מכללת ספיר ואת הקהילות. אנשים עומדים בתור כדי להגיע לגור ביישובי עוטף עזה, והציפייה שלי מהממשלה היא לתמוך בנו ככל הניתן".
ירקוני מצפה מהממשלה לנהל מדיניות שתגדיל את מרווח הזמן בין סבבי האלימות, אך ברור לו שעם ממשלת מעבר אי אפשר להגיע לזה. "כשתקום ממשלה", אומר ירקוני, "אנסה לקדם פתרון כלכלי הן לעוטף עזה והן לרצועת עזה, פתרון שיהיה התשובה לסבבי הלחימה. יש ברצועה שני מיליון אנשים שרוצים לחיות בשקט, וצריך שתהיה להם תקווה. אנחנו חייבים להראות להם שאנחנו יכולים לחיות זה לצד זה. עם זאת, ממשלת ישראל צריכה לתת לתושבי עוטף עזה את כל האמצעים הנדרשים כדי שתהיה לנו היכולת לעמוד באתגרים המיוחדים, שאינם קיימים ברוב הארץ. זה אזור מיוחד שחווה מתח ביטחוני כבר עשרים שנה, ובכל זאת הוא צומח וחייב להמשיך לצמוח. לכן צריך לתת לנו תקציבים נוספים ועזרה במיגון".
