כשנבחר ניר מאיר ב־2015 לתפקיד מזכ"ל התנועה הקיבוצית, הוא הביא לחדרו בקומה השביעית בבית התנועה הקיבוצית שני תצלומים סמליים. הראשון, של קציר חיטה מאובטח על ידי טנק בקיבוץ עלומים; השני, של החריש הראשון בכפר הנוער בן שמן. את שניהם הוא קיבל כהוקרה על פעילותו בעוטף עזה ובקק"ל.
כיום, בתום תקופת כהונה של ארבע שנים וכשהוא מתמודד על תקופת כהונה שנייה, תלויים בחדרו שלושה תצלומים נוספים. האחד, של 70 הקיבוצים שניהלה חברת קמ"ה בראשותו; השני, של אתר תחנת הכוח של דליה אנרגיות, הנחשבת לסיפור הצלחה כלכלית; השלישי, של חניכי תנועת הנוער העובד והלומד, שקיבל בהוקרה בעת שהשתתף בוועידה ה־20 של הנוע"ל ותנועת הבוגרים דרור ישראל. לתצלום זה הוא מייחס חשיבות רבה בימים אלו של מתיחות בין שתי התנועות הללו לתנועה הקיבוצית.
"כשנבחרתי לתפקיד המזכ"ל הודעתי שאני בא לשמונה שנים, ולא רואה בו תחנה בדרך לפוליטיקה", הוא מציין בתחילת דבריו. "הצהרה זו עמדה למבחן בבחירות אפריל 2019, כשארבעה מנהיגי מפלגות שונות הציעו לי מקום ברשימות שלהן לכנסת. אמרתי לכולם שלהיות מזכ"ל התנועה הקיבוצית זה משמעותי בעיניי הרבה יותר מאשר להיות חבר כנסת. כבר בתחילת הדרך החלטתי שאם לא אפתור את בעיית הבנייה לא אתמודד על כהונה שנייה. חשבתי שאם אצליח לפתור את הבעיה אף אחד לא יתמודד מולי. פתרתי את בעיית הבנייה, שהעיקה על התנועה שנים רבות, ובכל זאת נמצא מישהו שהחליט להתמודד מולי. הבעיה במקומותינו היא שכשאתה משיג משהו זה כבר נראה מובן מאליו, ומדברים איתך על הבעיה הבאה".
איך אתה מעריך את סיכויך להיבחר שוב ב־17 בדצמבר מול סיכויי ליאור שמחה?
"אני חושב שהם טובים מאוד, אבל אין זה השיקול שמנחה אותי. את המוטו שלי בחיים קיבלתי מלאה בן־יצחק, מנהלת דתייה שעבדה בחברת קמ"ה, וציטטה משפט של רבי יצחק מסלאנט במסיבת הפרידה ממני: 'אם יש לו לאדם כישרונות נעלים, הרי חובה עליו להחזיר את העולם למוטב'. היא ציטטה לאור ההיכרות שלה איתי כמנהל החברה. המסר הוא שאם יש לך יכולות עודפות אתה צריך להשתמש בהן לא למען עצמך אלא למען הציבור. אני חושב שאני מבין טוב את התהליכים שעברו על החברה הישראלית ועל התנועה הקיבוצית, וחובתי להעמיד את יכולתי לרשות חברי הקיבוצים. ירצו – יאכלו; לא ירצו - לא יאכלו".
מאיר (63), נשוי ואב לארבעה, הוא דור שלישי בקבוצת שילר. כשהיה בן 11 התייתם מאביו אריה, שנהרג ברצועת עזה במלחמת ששת הימים. כשבגר הוכשר ככלכלן ומילא שורה של תפקידים בקיבוצו ובתנועה הקיבוצית. ב־2002 הקים את חברת קמ"ה, שהתמחתה בניהול ובליווי של קיבוצים, ב־2011 התמנה לתפקיד יו"ר התאחדות הארגונים הכלכליים הקיבוציים, וב־2015 נבחר לתפקיד מזכ"ל התנועה הקיבוצית.
האם ההתייתמות מאביך עיצבה את האופי שלך להתמודד על תפקידים ציבוריים?
"לא. העובדה שהתייתמתי בגיל 11, והעובדה שנסעתי כעבור שנתיים לחו"ל עם משלחת יתומי צה"ל, לימדו אותי להעריך מאוד את הבית הקיבוצי. הבנתי שזכיתי למשענת שאין לאחרים, והבנתי כבר אז את הערך המוסף שיש לחיי קיבוץ".
אחרי שצלח שורה של מאבקים מול גורמים חוץ־תנועתיים, וניסה לנווט את התנועה הקיבוצית בתוך ויכוחים פנים־תנועתיים, צריך מאיר להתמודד עם הטענות שמעלה כלפיו ליאור שמחה (43) מנצר סרני, המתמודד מולו על תפקיד המזכ"ל. שמחה מבטיח להביא לתנועה סגנון ניהול אחר - משתף, מחבק ומכיל - בשונה מהסגנון של מאיר המתואר כריכוזי ואפילו כוחני. מאיר דוחה את הקביעה שזהו אכן סגנון הניהול שלו. "סגנון הניהול במטה התנועה השתנה ב־180 מעלות כשהגעתי לחדר המזכ"ל", הוא אומר. "התנועה כיום אינה מנוהלת בידי אדם אחד. היו כאן אנשים טובים לפני שהגעתי, אבל הבאנו אנשים צעירים ומוכשרים מאוד, ונתנו להם תחומי אחריות רחבים.
"המערכת מנוהלת כיום על ידי שלושה אנשים: המזכ"ל, המשנה למזכ"ל והמנכ"לית. לראשי האגפים יש אוטונומיה מלאה, לאחר שמועצת התנועה מאשרת את תוכניות העבודה שלהם. יש גם מיזמים משותפים לאגפים השונים על פי נושאים, כמו הבנייה, הקואופרציה והחינוך. נוסף על כך הוקם בתנועה אגף צעירים, המתחבר למיזם 'הטורקים הצעירים' שקם בעידוד שלי זמן קצר לאחר שנבחרתי לתפקיד.
"בכנס ההנהגות הראשון שלי כמזכ"ל היה הגיל הממוצע 65-60, והחלטתי שחייבים לשנות את זה. כינסתי מפגש מנהיגים צעירים במשרד של ליאור שמחה בנצר סרני - עם אסיף איזק, הדס ילין, טל יפת, איתן ליברמן, חגי רזניק ואחרים - והצעתי להם תקציב למיזם הצערת המנהלים בתנועה ובקיבוצים. אסיף איזק הוביל את הצוות, הציג את התוכנית, והיא זכתה לאישור תנועתי. על בסיס זה הוקם אגף הצעירים והמעורבות בחברה, ומאז אנחנו עוסקים כל העת בהכשרת אנשים צעירים למשימות חדשות".
תומכי ליאור שמחה אומרים שמה שלא השגת בתקופת כהונה אחת כבר לא תשיג, אז למה שלא תפנה הדרך לאדם צעיר שינסה את כוחו?
"הדור הצעיר כבר נמצא במטה התנועה הקיבוצית. באשר לליאור שמחה, הייתה לנו פגישה בנוכחות אנשים נוספים, שבה הוא הציע לוותר על ההתמודדות שלו מולי תמורת הבטחה שלי שהוא יקבל את כיסא המזכ"ל אחריי. הוא רצה שאכתיר אותו ליורש שלי - שאבטיח לו את תפקיד המשנה למזכ"ל ואגדל אותו בתור המזכ"ל הבא לאחר שאתמנה למזכ"ל בלי בחירות כמועמד יחיד. אמרתי לו שאותי לא סוחטים, שאני לא פוחד מהתמודדות, ושיש במטה התנועה אנשים צעירים ומוכשרים המתאימים יותר לתפקיד המזכ"ל הבא".
בתגובה לדברים אלו אמר ליאור שמחה: "על רקע תכלית ומהות התנועה בעת הזו, הוזמנתי לפגישה עם ניר בביתו של חבר משותף. לאחר התלבטויות רבות הסכמתי להגיע לפגישת החברים, במטרה לדבר על חזון, מהות ודרך, שהם הליבה של שליחות ציבורית כפי שאני מאמין בה. במהלך הפגישה הציע לי ניר מספר תפקידים בתנועה בתמורה להסרת מועמדותי - הצעות, אגב, שמופנות אליי גם בימים אלו ממעגל החברים הקרוב לניר.
"צר לי שניר הפך פגישה חברית זו לתעלול יחצ"ני ולגניבת דעת, אולם אינני מופתע מכך. סגנון הניהול הכוחני, המפלג והמסית שלו ממשיך ומאיים על כל מי שמרים את ראשו וחלילה קורא תיגר על כהונתו. הפייק ניוז הנוכחי מצטרף למסע ציד המתנהל נגדי מאז שהודעתי על התמודדותי לתפקיד, כולל השמצות וכינויים פוגעניים. הגיע הזמן שזיהום אווירת הבחירות יפנה את מקומו לסגנון ממלכתי וחברי, כפי שנהגו מובילי התנועה בעבר".
כבוגר תנועת הנוער העובד והלומד לא קל למאיר למצוא את עצמו במאבקים מול תנועתו לשעבר ומול תנועת הבוגרים שלה דרור ישראל. נחמה פורתא הוא שואב מהעובדה שמאבקים אלו לא החלו בתקופתו, אלא היו לדבריו גם נחלתם של המזכירים שקדמו לו. אצלו זה החל במאבק המשותף של תנועות הנוער נגד הקיצוץ בתקציביהן, נמשך במאבק לביטול מעורבותן של הנוע"ל ושל דרור ישראל בתנועת הבונים דרור העולמית, וכלל האשמות כלפיו על שלא פעל במידה מספקת לטובת הנוע"ל כשהחליטו בני המושבים לפרוש מתנועת הנוער.
כשהוא נשאל איך הוא מרגיש בתפקיד "האיש הרע" המוצג כמי שמונע מהנוע"ל ומדרור ישראל ליישם את תורתן ואמונתן, מעדיף מאיר להיצמד לעובדות ולתאר את ההחלטות שהתקבלו בשל הקשיים התקציביים וחלו על כל תנועות הנוער. בסיפור הזה, הוא אומר, נפגעה הנוע"ל פחות מתנועות הנוער האחרות, משום שעיקר תקציבה מגיע מההסתדרות ומגורמים נוספים, והסיוע התנועתי הוא בסך הכול אחוז וחצי מתקציבה השנתי.
"כל זה מתחבר לעובדה שהם כל הזמן מפרים את החלטות התנועה", מסביר מאיר. "בפברואר 2019 אמרתי שהתקציב מחכה להם בתנאי שיעמדו בהסכמות שהושגו איתם במסמך שנוסח במזכירות התנועה עם רועי יסוד, מזכ"ל הנוע"ל וחבר המזכירות. בדיון במזכירות, שבו הוצגו הפרות ההבטחות שנחתמו על ידם בעניין הבונים דרור העולמי, הצעתי לשחרר להם בכל זאת חמישים אחוז מהתקציב. חברי המזכירות לא הסכימו לזה".
ובכל זאת, מה אתה מרגיש במאבק הזה?
"בעולם המושגים של חלק ממנהיגי הנוע"ל, העולם מחולק לשחור ולבן, ואם אתה לא עבדם הנרצע, אז אתה האויב שלהם. אני לא משחק לפי הכללים האלה, והתנועה הקיבוצית לא עובדת אצל הנוע"ל. אני גם לא מכיר במושג המכליל 'התנועות הכחולות'. יש לתנועה הקיבוצית את השומר הצעיר ואת המחנות העולים שהיא מתקצבת, ויש את הנוע"ל - תנועה של ההסתדרות שהתנועה הקיבוצית רואה בה אחות וחושבת שהיא עושה עבודה טובה וחשובה. התנועה הקיבוצית מימנה גם אותה, עד שגילינו שלוקחים את הכסף שלנו ומשתמשים בו נגדנו בעולם. יש גם גבול לטיפשות, ואת זה אמרו לי חברי המזכירות כשהצעתי לשחרר לנוע"ל חלק מהכסף".
תפקודו של מאיר בתחום הפוליטי שנוי במחלוקת. יש הטוענים שהעובדה שבחר, כמו מזכ"לים קודמים מהתק"ם, לשמש יו"ר מחוז הקיבוצים של מפלגת העבודה, מגבילה את יכולת התמרון הפוליטית שלו למען התנועה הקיבוצית. אחרים מבקרים דווקא את העובדה שבחר להחמיא לשר כחלון ולמפלגת כולנו, ולא נשאר בגבולות הגזרה הקיבוצית של העבודה, מרצ וכחול־לבן. מאיר מזכיר שכשנבחר לתפקיד הוא תמך במפלגת קדימה ולא בעבודה, ולאחר התלבטות החליט לקחת את תפקיד יו"ר מחוז הקיבוצים.
"זה השתלם לתנועה הקיבוצית בגדול", הוא אומר. "זכינו לשיתוף פעולה של ח"כים מרכזיים במחנה הציוני, מאחר שהם חשבו שיש לנו כוח כמחוז שאני עומד בראשו. בבחירות באפריל 2019 התברר לנו שרוב חברי הקיבוצים עברו לכחול־לבן, והחלטנו לשנות את המבנה הפוליטי בתנועה ולהכליל בו את כחול־לבן. באופן מהותי, את הסיוע הגדול ביותר לתנועה הקיבוצית, קיבלנו דווקא מהבית היהודי, שהיו חלק מהקואליציה. סיוע משמעותי נוסף קיבלנו מהשר כחלון, אבל זה לא אומר שתמכתי בו פוליטית. התמרון הפוליטי הוא חלק מכלי העבודה של מזכ"ל התנועה, שצריך לייצג 257 קיבוצים מול השלטון. אתה לא יכול להיות צדקן בעניין הזה. אתה חייב להיות אדם מעשי שיודע לדבר עם כולם ולהביא תוצאות כמיטב יכולתך.
"כשאתה בתפקיד המזכ"ל, לחדד תהומות אידיאולוגיים בינך לבין ראש הממשלה ושרים אחרים זו פשוט טיפשות. זה לא אומר שאתה אדם לא ערכי. כשהתפקיד שלך הוא להגן על התנועה הקיבוצית מול החברה הישראלית המתנכרת, אתה צריך להיות שקול, נבון ויעיל, ולדעת לחבר קואליציות כדי לקדם את ענייני התנועה כמיטב יכולתך. צריך לזכור שאנחנו אחוז אחד מהאוכלוסייה, וצריכים לדעת להתנהל מול 99 האחוזים הנותרים. אני שמח שבתקופתי, אף על פי שאין לנו אף נציג בממשלה, צמחה התנועה בכל התחומים בצורה נפלאה".
איזו תנועה אתה רוצה להשאיר בעוד ארבע שנים אם תיבחר שוב?
"אמרתי בתקשורת הארצית שאם יפסיקו להפריע לנו, התנועה הקיבוצית תכפיל את גודלה בעוד עשר שנים. הביקוש להצטרף לקיבוצים הוא עצום, ואנחנו צריכים לפתוח את השערים בזהירות הנדרשת. התפקיד שלנו כתנועה הוא לדאוג למצות את ההישגים, בלי להסתבך ובלי להיקלע למשברים כפי שהיה בעבר. אנחנו צריכים להמשיך ולהתחזק כלכלית, לא להיות תלויים בשלטון, להתנהג באחריות ולמצות את פוטנציאל הצמיחה שלנו.
"כשנגיע לזה, אנחנו צריכים להגדיל את יכולת ההשפעה שלנו על החברה הישראלית. אנחנו נמצאים בתהליך צבירת מקורות לעניין הזה, וכשיהיו לנו מספיק מקורות שלא ממיסי החברים, נגביר את הפעילות באמצעות חבצלת החדשה, ונוכל להקים קיבוצים עירוניים של התנועה, להמשיך לתמוך בגופים כמו בינ"ה, תל"מ, חיילים בודדים ובעוד תחומים של החברה האזרחית".
הבטחות מול הישגים
בריאיון ל"ידיעות הקיבוץ" שנערך עימו זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד מזכ"ל התנועה הקיבוצית, הציב ניר מאיר שלושה יעדים מרכזיים שבכוונתו לטפל בהם: פתרון בעיית הבנייה והשיוך מול הקשיים שהערימה רשות מקרקעי ישראל (רמ"י); השלמת איחוד התנועות; קידום רעיון הקואופרציה בתנועה הקיבוצית ובמדינת ישראל. ארבע שנים לאחר מכן, כשהוא מתמודד על תקופת כהונה שנייה, מציין מאיר שהצליח להשיג הישגים משמעותיים בכל אחד מהתחומים שהציב כיעדים.
"הגענו לכמה הסכמות עם שר האוצר משה כחלון, שפותרות את בעיית הבנייה בתנועה הקיבוצית", מציין מאיר. "ראשית, כבר ב־2015 שברנו את תקרת הזכוכית שהוצבה בתמ"א 35 באשר למספר יחידות הדיור שניתן לבנות בכל קיבוץ. כיום אין מגבלה כזאת על אף קיבוץ, ובתנאי שהוא עובד נכון. שנית, בהנחיית שר האוצר נכנסה להחלטת מועצת מקרקעי ישראל הקביעה שקיבוץ מתחדש שאינו רוצה לשייך את דירות המגורים, יקבל היתר בנייה גם אם אינו משייך. קביעה זו מנוגדת לעמדה שהציגו פקידי רמ"י עד אז. שלישית, הוחלט על הסדר ביניים חדש לקיבוצים מתחדשים שהחליטו לשייך, הסדר המאפשר להתקדם בבניית בתים לחברים החדשים ללא חשש. המצב כיום הוא שניתן לבנות בכל קיבוץ, כשברור שבסופו של דבר מי שירצה לרשום את הבית על שמו בטאבו יצטרך לשלם עבור הקרקע בהתאם להחלטה שעל פיה נערך השיוך".
מאיר מודע לכך שבעיית השיוך עדיין אינה פתורה, בעיקר כשאין ממשלה וכשהתהליך נמצא בידי רמ"י. "פקידי רמ"י בטוחים שהסדרי השיוך נותנים לחברי הקיבוצים מתנה גדולה מדי", אומר מאיר, "ואף פקיד לא רוצה שהמתנה הזאת תהיה רשומה על שמו. לכן הם מעכבים את הביצוע בתירוצים שונים, אבל אנחנו מתקדמים בכל זאת. קיבוצים שקיבלו החלטה על חלופת האגודה ומייצרים עובדות בשטח - לא ניתן יהיה לפגוע בהם לאחר שיעברו את נקודת האל־חזור. החלופה הזאת תיושם, והתשלום יהיה בהתאם להחלטות".
בעניין השלמת איחוד התנועות, שהעסיק את התנועה הקיבוצית בדיוני התקציב בשנתיים האחרונות, מסביר מאיר שהנושא עדיין נמצא על שולחנו, וכי ב־2020, לאחר בחירת מזכ"ל התנועה, תוקם קרן חבצלת החדשה כתאגיד תנועתי של כלל חברי התנועה ולא רק של קיבוצי הקיבוץ הארצי. "התאגיד הזה ימהל את נכסי חבצלת עם נכסי תאגידים כלכליים של התק"ם, בקואופרטיב־בת לענייני מעורבות בחברה הישראלית שיהיה שייך לכולם ויפעל למען כולם".
נושא הקואופרציה קרוב מאוד לליבו של מאיר, והוא פעיל בו ברמה הפנימית והחיצונית. השלב הראשון היה מיצוב התנועה הקיבוצית כתנועה קואופרטיבית המשתייכת לברית הקואופרציה העולמית.
מאיר, כמזכ"ל התנועה הקיבוצית, חבר בבית הנבחרים של ברית הקואופרציה העולמית, ושני נשיאים של הארגון היו אורחי התנועה בכנס ההנהגות. "החברות בברית חשובה מבחינה אסטרטגית", מבהיר מאיר. "פתאום אנחנו חברים בתנועה המאגדת 1.3 מיליארד חברים, ולא נחשבים לאיזשהו חייזר שהמציא חיי שיתוף ב־1910 ונחשב לא רלוונטי. נעזרנו במסמכים שהם שלחו לנו בעניין היותנו קואופרטיבים לכל דבר ועניין במאבק שניהלנו בנושא המיסוי. הם גם סייעו לנו להתארגן לבנייה קואופרטיבית. הייתה לי שיחה עם ארנון בר־דוד, מזכ"ל ההסתדרות, והוא הביע רצון להטות שכם ולהיות בצד שלנו במאבק על הרעיון הקואופרטיבי בחברה הישראלית".
מה קורה בעניין הזה בקיבוצים?
"זה קשה יותר. כל הארגונים הכלכליים הקיבוציים מבינים שהם קואופרטיבים ומתנהגים בהתאם, אבל בקיבוצים רק חלק קטן מההנהלות ומהחברים מבין את זה. ציפיתי שזה ילך מהר יותר, ואני מודע לכך שצריך להמשיך ולקדם את העניין הזה".
הישג נוסף שמאיר גאה עליו הוא העובדה שאף קיבוץ לא הושאר פצוע בשטח. קיבוץ בחן וקיבוץ חמדיה יצאו בסיוע התנועה ממצב משפטי של פירוק, כרם שלום נמצא בצמיחה דמוגרפית, והתנועה נלחמת על הוצאת נווה ים מפירוק.
