ביום ראשון שעבר, אחרי סוף שבוע של מאמצים אדירים, כבר עמד גן חלופי ביישוב נווה שלום לקבל את פניהם של ילדי גן חצב מהראל. קצת מבולבלים וקצת נרגשים הם פסעו פנימה, לזרועות הצוות המוכר, לא מודעים בכלל למספר האנשים הטובים בדרך שהתגייסו באהבה כדי לאפשר להם את מה שהכי קרוב כרגע לשגרה.
מאותו רגע לא הפסיק הטלפון של נילי להב, אמא של אדם מגן חצב, לצלצל ולצפצף מהודעות ווטסאפ מרגשות. "מלא פניות, כל הזמן, 'רק תגידי מה צריך', מחמם את הלב". להב מכפר אוריה היא אם לשלושה (נעמה בכיתה י', עדי בכיתה ו', אדם בן שנתיים). שני הצעירים מבניה מתחנכים במערכת החינוך של קיבוץ הראל. היא מטפלת רגשית בפסיכודרמה, ומכירה מקרוב את התחושות של ילדים שמוצאים את עצמם לפתע בגנים זמניים. "עבדתי שנים עם ילדי עוטף עזה, טיפול בחרדה בגנים חלופיים אחרי שהגן שלהם נפגע מטילים", היא אומרת. "לא דמיינתי שאגייס תרומות לגן החלופי של הבן שלי".
ביום שבו השתוללה השרפה, היא נקלעה לקיבוץ בדיוק ברגע שהודיעו על פינוי, והצטרפה לצוותי החינוך. היא לא מפסיקה להתפעל מהם. "בסביבות שתיים קיבלנו הודעה שהחשמל בקיבוץ לא עובד, שחם מאוד ושנגיע לקחת את הילדים. חשבתי לעצמי שזו סתם היסטריה, ולא דמיינתי שזה יתפתח ככה. הגעתי עם בתי עדי לאסוף את אדם, ובדיוק הודיעו על פינוי מיידי. עדי נקלעה איתי לפינוי ועזרה לי לקחת פעוטות לאוטובוס. רצנו איתם על הידיים. בבת אחת נהיה חם נורא והכל היה מהיר מאוד. סגרנו את הגנים. השארתי שם את הרכב שלי, ונסענו עם הילדים לטל שחר".
איך השגתם ציוד בתוך שעות ספורות?
לא אפשרו לנו לקחת כלום מהגן בהראל, אז כתבתי כמה הודעות בפייסבוק ובקבוצות ווטסאפ. אנשים התגייסו בצורה מטורפת ותרמו ביד רחבה. שולחנות, כיסאות, משחקים - הכל. אני צוחקת ואומרת שעם הכמויות האלו אנחנו מוכנים, לא עלינו, לאירוע הבא".
איך הגיבו הילדים?
"הבן שלי התלהב בהתחלה, כי יש מלא צעצועים חדשים, אבל היום נפל לו האסימון והוא אמר לי: 'אמא, זה לא הגן שלי'. יש בחלל שקיבלנו ציור קיר ענק. היה מוזר שהילדים הגיבו לצבעים הכתומים שם ואמרו שזו אש. יש ילדים שהבתים שלהם נשרפו, יש ילדים שהכלבים שלהם נעלמו ועדיין לא מצאו אותם. הגן נראה כמו גן, אבל מרגיש בחירום. זה אתגר גדול מאוד לצוות. גם חלק מהגננות עדיין מחוץ לבתים שלהן, וזו פשוט גבורה איך שהן מתנהלות. אין ספק שהצוותים הם הגיבורים העיקריים".
מתי תוכלו לחזור לגנים בהראל?
"עדיין לא ידוע. אנחנו מבינים שזה תהליך מורכב, בעיקר בגלל הטיפול באסבסט שנשרף בקיבוץ. אנחנו מחכים, וכרגע מודים ומתרגשים מכל ההיענות. יש מסביבנו אנשים מדהימים".
