מאז שנכנסה מערכת הבחירות להילוך גבוה, מנסה רוני היינבך, תושבת ההרחבה הקהילתית בקיבוץ שמיר, להעלות לסדר היום הציבורי את הבעיות במערכת הבריאות בפריפריה, אך ללא הועיל. אף מפלגה, בעיקר לא אלו המתמודדות על השלטון בכנסת הבאה, לא התייחסה לנושא ולא הבטיחה לתקנו.
כדי להעלות את הנושא למודעות הציבורית, בחרה היינבך לספר את הסיפור המשפחתי שלה. לפני קרוב לשלוש שנים חלה שני, בנה הצעיר (כיום בן שלוש ושמונה חודשים) במחלת הסרטן, ומאחר שאין בגליל מחלקה אונקולוגית לילדים, נאלצה המשפחה לאשפזו בתל השומר, ולנדוד במשך תקופה ארוכה בין הבית בגליל העליון לבית החולים במרכז הארץ.
"שני נולד תינוק גדול, בריא וחייכן", מספרת היינבך. "כשהיה בערך בן שנה, שמנו לב שהוא רזה באופן קיצוני. הרזון החל עוד הרבה לפני כן, אבל בלט לעין באותה תקופה. בהמלצת רופאה פנינו למומחה באחד מבתי החולים בצפון, והוא משך אותנו זמן רב ללא פתרון. האבחנה שלו היתה בכיוון הגסטרו, והטיפול שהוא נתן לו לא עזר.
אחרי חצי שנה פניתי לנשיא מכללת תל חי, שבה אני עובדת. הוא רופא במקצועו, והוא חיבר אותי לתל השומר. הגענו למרפאות החוץ בתל השומר, ושם הבינו שיש משהו חריג שגורם לרזון הקיצוני. עשרה ימים לאחר מכן הוחלט לאשפז את שני".
ביום השני לאשפוז בדק את שני פרופסור צבי שפירר, רופא ילדים בכיר ומוכּר שניהל בעבר מספר מחלקות ובתי חולים לילדים. הוא הבין שהכיוון אינו מערכת העיכול אלא המוח. שני הוכנס לבדיקת MRI מוח, ובבדיקה גילו שקיים בראשו גידול סרטני הגורם לתסמונת נדירה שמתבטאת ברזון קיצוני.
"הגענו לבדיקה אחרי אשפוז של שבוע שבו הייתי עם שני בתל השומר", ממשיכה היינבך, "וביום הבדיקה הגיע לבית החולים גם חיים, בן זוגי. ההנחה שלנו היתה שאם לא יימצא משהו דרמטי, אחד מאיתנו חוזר לקיבוץ להיות עם שני הילדים האחרים. כשנגמרה הבדיקה לא מסרו לנו שנמצא משהו מיוחד, והספקתי לחזור לשמיר ולשחרר את השמרטפית בהנחה ששני יחזור למחרת עם חיים להמשך טיפול בקהילה. בערב הודיע לי חיים שהרופא שקלט אותנו בבית החולים בישר לו שלילד יש גידול סרטני בראש".
משפחת היינבך נכנסה לנוהל קרב. הוריה המבוגרים של רוני הגיעו לשמיר מראשון לציון כדי להיות עם הילדים, והיא חזרה למחרת בבוקר לתל השומר כדי לשמוע עם חיים את החלטת הרופאים. "נערכה התייעצות של הרופאים", היא משחזרת. "אחד המליץ לנתח את הראש, שני המליץ לא לנתח. שבוע לאחר מכן הגענו לבדיקת MRI נוספת, ולאחריה הוחלט על ניתוח בחוט השדרה כדי להוציא משם דגימה של הגידול.
הניתוח נערך שבוע לאחר מכן. המצב הזה נמשך חודש שבו חיים ואני היינו במרכז עם שני, והילדים שלנו נשארו בקיבוץ - עם ההורים שלי ועם ההורים של חיים, לסירוגין. אחרי כן קיבל שני טיפול כימותרפי מורכב. כל זה נעשה כשאנחנו בעצם גרים כמעט מאתיים קילומטר מהמקום שבו אנחנו מטופלים, וכשהילדים שלנו מתחילים לימודים בבית הספר היסודי ואומרים לנו שגם הם זקוקים לנו".
כמה זמן נמשכו הטיפולים?
"שני היה בטיפולים במשך שנה וחצי, שכללו נסיעות שבועיות ולפעמים פעמיים ושלוש בשבוע לתל השומר. הטיפולים הכימותרפיים פוגעים במערכות השמיעה, הראייה והעצבים, ונסענו לבדיקות חוזרות ונשנות בתחומים האלה גם בימים שבהם לא קיבלנו טיפול כימותרפי. כיוון שהמערכת החיסונית היתה מוחלשת, ההוראה היתה שאם החום שלו עולה, אנחנו חייבים להגיע איתו בתוך שעה לבית החולים.
"בשל העובדה שאין מחלקות מתאימות בצפון, היינו צריכים לנסוע שעתיים לתל השומר. לקח לו שלושה חודשים לחזור לגן אחרי הטיפולים, כי רק אז חזרה המערכת החיסונית לקדמותה. גם כיום, אחרי שהוא כבר בגן ומתפקד כרגיל, יש מחלות מידבקות שאם הוא נחשף אליהן בגן, הוא צריך להגיע לבית החולים כדי לקבל נוגדנים".
נזרק לשוליים
לפני עשרים שנה החליטו רוני (44), מרצה בחוג לעבודה סוציאלית במכללת תל חי ויועצת ארגונית במועצה האזורית הגליל העליון, וחיים (45), עובד באופטיקה שמיר, לעבור ממרכז הארץ לגליל ולחיות כתושבים בקיבוץ שמיר. עם השנים נולדו הילדים שקד (11), ענבר (8.5) ושני.
כשחוו את מחלתו של שני ואת הטיפול בה, הבינו ביתר שאת את הפער שנוצר בין מערכת הבריאות במרכז הארץ לפריפריה. בצפון הארץ קיימים ארבעה בתי חולים: רמב"ם בחיפה; הגליל המערבי בנהריה; העמק בגליל התחתון; וזיו בצפת. אף אחד מהם אינו נותן את המענה הדרוש לבעיות רפואיות קשות של תושבי הגליל העליון ורמת הגולן.
בתגובה לטענותיה של היינבך נמסר ממשרד הבריאות כי בבית החולים רמב"ם בחיפה קיימת מחלקה אונקולוגית לילדים, המיועדת לשרת גם את תושבי הגליל העליון. "זה לא פתרון", אומרת היינבך, "כי משך הנסיעה מהגליל לחיפה, בעיקר בשעות הבוקר, גם הוא שעתיים, בדיוק כמו הנסיעה למרכז הארץ".
מה את מצפה שיקרה בנושא הזה?
"אני קוראת לכל המועמדים לכנסת הבאה, מכל המפלגות, להתייחס לגליל. אצבע הגליל נזרקה לשוליים בנושא הבריאות. יש מקרים חמורים פחות ממקרה של ילד שחלה בסרטן שאינם מקבלים מענה ראוי. אישה שמעדה ושברה רגל נשלחה לנהריה כי בזיו לא היה תורן ברנטגן. חולי דיאליזה מיטלטלים בדרכים, ותור לרופא מומחה אורך חודשים. אנחנו משלמים מיסים כמו כולם, משלמים דמי בריאות וקופת חולים כמו כולם, אז למה אנחנו לא זכאים לשירותי בריאות כמו כולם?"
את השאלה הזאת העלתה היינבך בכתבה שהתפרסמה במוסף של ידיעות אחרונות לפני כשבועיים, ולאחר מכן בתוכנית של פאולה וליאון בערוץ 12, ובתוכנית הרדיו של ליאת רון ברדיו צפון, במטרה להעלות את הנושא לסדר יומן של המפלגות במערכת הבחירות.
"זה לא הוביל לאף תגובה", היא אומרת באכזבה רבה. "אני לא חושבת שמישהו מהמועדים לכנסת יכול להתמודד מול אמא לילד חולה סרטן במוח. כמונו יש עוד אחרים. מה יש למתמודדים לכנסת להגיד להם? הייתי רוצה שהם יתחילו לראות את הפריפריה, ולהבין שיש בה נושאים שחשוב לקדם".
את חוששת ממצב שבו חלילה תצטרכו לבחור בין המשך החיים בגליל לבין טובת הילד שלכם אם המצב הרפואי יחייב זאת?
"כשטיפלנו בשני הציעה הבת הגדולה שלנו שהיא ואחיה יעברו למרכז כדי להיות לידנו, אבל בחרנו שהם יישארו עם החברים שלהם בקיבוץ ולא ייפגעו מהמצב של שני. אני מקווה שהמצב של שני לא יחמיר, ושנוכל להתנהל כפי שאנחנו מתנהלים כיום, כשאנחנו עדיין נוסעים לתל השומר מדי פעם בפעם. אני רוצה לקוות ולהאמין שמישהו במערכת הפוליטית ימצא את הדרך לתת מענה הולם לתושבי הגליל בתחום הרחב של המערכת הרפואית".
"כשנגמרה הבדיקה לא מסרו לנו שנמצא משהו מיוחד, והספקתי לחזור לשמיר ולשחרר את השמרטפית בהנחה ששני יחזור למחרת עם בעלי להמשך טיפול בקהילה. בערב הודיע לי חיים שהרופא שקלט אותנו בבית החולים בישר לו שלילד יש גידול סרטני בראש"
