דווקא הספורט האתגרי, שהיה תחביב והפך לעיסוקו המקצועי והמרכזי של אלי לופו מרביבים, היה זה שגרם לפציעתו הקשה ומאוחר יותר לפטירתו בטרם עת בגיל 64.
שנה וחודשיים התמודד גופו החסון של לופו עם הנזק הנוירולוגי הבלתי הפיך שנגרם לו אחרי שנפל מאופניו, ולפני כשבוע הלך לעולמו.
1 צפייה בגלריה
"היה אוהב ספורט וספורטאי". לופו ברכיבה האחרונה שלו, צילום: באדיבות בית השאנטי והמשפחה
התאונה הקשה אירעה במסגרת מסע אופניים שנועד לגייס כסף לטובת "בית השאנטי" במדבר, שבו שוהים ומתחנכים נערים ונערות בסיכון.
ב-21.10 יצאו מאות רוכבים מקיבוץ בארי למרחק של 90 ק"מ בואכה בית השאנטי, אליהם הצטרפו רוכבים שעברו 180 ק"מ מיפו למדבר – בהם גם אלי לופו שהיה משתתף קבוע במרוצים שונים.
באחד מעיקולי הדרך נתקע הגלגל הקדמי של לופו באדמה מה שגרם לאופניים להתרומם באוויר, ולהשליכו לאדמה. הקסדה שחבש נותרה שלמה אבל פגיעת הראש היתה קשה.
מסוק פינה אותו לבית החולים סורוקה בבאר שבע, שם עבר לופו שני ניתוחים. אחריהם שהה לפרקים בבית לווינשטיין ובבתי חולים נוספים וחלה בדלקת ריאות. הרופאים טענו שרק חוסנו הפיזי של האיש מרביבים הותיר אותו חי במשך שנה ויותר.
לופו ניהל במשך שנים את מחלקת הספורט במועצה האזורית רמת הנגב, ותקופה ארוכה היה גם מנהל מחלקת החינוך במועצה. בנוסף כיהן כחבר דירקטוריון הפועל וחבר הוועד האולימפי של ישראל, גזבר איגוד הכדורסל ומייסד ארגון אהב"ה של מחלקות הספורט במועצות האזוריות.
ברביבים עבד כמנהל קהילה וטרם פציעתו אף היה פרוייקטור של ענף "אפרוחי רביבים". שנה אחת שהתה משפחת לופו בהולנד, גם משום שהרייט, רעייתו של לופו, הגיעה משם כמתנדבת והוא אימן קבוצת נשים בליגה הראשונה שם ואף הגיע עמה להישגים מרשימים.
"אבא היה אוהב ספורט וספורטאי בכל רמ"ח איבריו, ובעיקר אהב לעסוק בטריאתלון (שחייה, ריצה, אופניים). גם אני ואחד מאחיי הלכנו בעקבותיו", סיפר רועי, אחד משלושת בניו ובתו של לופו.
"הוא התחרה כל הזמן ובכל מקצה, לרבות בחו"ל. פציעתו במסע האופניים היתה קשה ומתסכלת מבחינת כל מי שהכיר אותו והיו רבים כאלו. הוא נלחם ביום כיפור כשריונר שעשה הסבה מהנח"ל, שירת במילואים שנים רבות ודווקא במקום הכי לא צפוי נפצע ולבסוף נפטר".
הוא תקשר איתכם עד שלב מסוים?
"בתחילה הוא תקשר עם העיניים, עצם ופקח אותן לשאלות או להערות שלנו, אבל גם זה היה מעט מדי. הוא סבל למעשה ממוות מוחי ורק הגוף המשיך להיאבק כמו שידע כל השנים. ממש לפני פציעתו הוא צולם על האופניים וניתן להבחין בחיוך הגדול. כך הוא גם יישאר בזיכרון של כולם".
